בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
עכשיו מאונן  

עכשיו מאונן

 
 
אירית קלנר

תינוקות מתחילים לאונן כבר מגיל חצי שנה, ולמרות שרבים מאיתנו מרכינים כעת את ראשם במבוכה, חשוב שנדע, כיצד להתמודד עם התופעה ולהתייחס לילדנו בהתאם

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לא מדברים על זה (צילום: sxc)
 לא מדברים על זה (צילום: sxc)   
כשאמרתם לילדכם, "לך לשחק קצת לבד", סביר להניח שלא התכוונתם למצוא אותו משחק עם אבריו האינטימיים. הפעוט נתפס כדבר זך ונטול מיניות, שאקט האוננות רחוק מעולמו. המבוכה רבה כאשר ההורים משמשים קהל לילדים, המציגים בפניהם מהי אוננות. מלבד מבוכה, יכולות לעלות בקרב ההורים תחושות דאגה וכעס. רבים אינם יודעים כיצד להתמודד עם התופעה, ומתביישים להתייעץ בנושא. דגנית בן-ניסן, פסיכולוגית קלינית ורפואית, פסיכולוגית ראשית במכון להתפתחות ולשיקום הילד, המרכז שניידר לרפואת ילדים, מפזרת מעט את הערפל.

מתי זה מתחיל?

מי שרק בחודשים או בשנים האחרונות הפך להורה, ודאי לא חשב שבין העניינים שיעסיקו אותו בנוגע לזאטוט, יהיה עליו להתייחס למיניותו. בין הטיטולים, הבקבוקים וסוגיות נוספות, ההורה הצעיר בטוח, שעניינים מסוג זה יכולים להדחות לפחות בעשור. לכל היותר, ברשותו תכנית מגירה לגבי סיפור ביקור החסידה, כשישאל על כך. אז האם באמת יש לו "פטור" זמני מהתמודדות עם נושא זה?

מתי מתחילה תופעת האוננות?

דגנית: "גם ילדים וגם תינוקות, הם יצורים מיניים במובן יצריות וגופניות. גם לתינוקות יש זקפה. לא מדובר בגירוי מיני כמו למבוגר, אלא במגע או בצורך לתת שתן או בסיבות גופניות. אוננות יכולה להתחיל בגילאים מוקדמים כמו גיל חצי שנה, שבעה חודשים, מאופיינת בכל שילדים נוגעים ומגרים, ושונה מזו של המבוגרים, במובן שאין לה משמעות מינית. גירוי הגוף נעשה מתוך תרומת גרייה עצמית והרגעה עצמית.

האם ומתי משמשת אוננות גם לגילוי הגוף?

"תינוקות רכים, בני שבעה או עשרה חודשים, למשל, עדיין לא משחקים בגוף, אלא מאוננים כדרך להרגיע עצמם ולגרות. בגילאים יותר גדולים, שנתיים- שלוש, האוננות מתבצעת מתוך צורך להכיר את הגוף, לגלות ולבדוק אותו. גם בגיל הזה, האוננות שונה מזו של המבוגר, ונעדרת משמעות מינית. כמו למשל, פנטזיות. בנוסף, קיימת גם חשיבות חברתית, לה מתלווה הרצון לבדוק, איך יגיבו למעשיי".
 

אוננות מסתיימת בגיל מסוים וממשיכה בגיל ההתבגרות?

 
"תלוי. יש את שלב החביון- גילאי ביה"ס המוקדם, לפני גיל ההתבגרות, בו העיסוק במין פוחת. אוננות יכולה להחלש ולהיעלם עד להתבגרות, אולם בהחלט גם בגילאים אלו אוננות קיימת".

האם אוננות עלולה להדליק נורות אדומות?

"אוננות היא תופעה נורמטיבית, טבעית, מוכרת ונפוצה, אך ישנם מקרים בהם היא אכן חורגת מהנורמה: אוננות בתדירות גבוהה. יש הורים שמתארים כי שעות רבות משעות היום, מקדיש הילד לאוננות, וקשה להפסיק את זה. ניתן לנסות להפסיק זאת, אם מגרים את הילד לעבור לפעילות אחרת, אך אם הילד ממשיך, זה אכן בעייתי. התנהגות נוספת שמקבלת גוון חריג, היא אוננות המקבלת אפיון כפייתי, כשהילד לא מפסיק לעשות את זה. גם כאשר התנהגותו מלווה בהתנהגות מינית נוספת, שלא תואמת את הגיל, כמו נגיעה בילדים אחרים, דיבורים על מין, ילד שמצייר אברי מין, משחק עם בובות, ומתעסק באברי המין שלהן"

ביטויים מדאיגים נוספים

"אוננות מקבלת לעיתים אפיון של התנתקות. זוהי דרכו של הילד להתנתק מהמציאות, בדומה להיפנוזה. הילד מאונן ומאוד שקוע בעולמו. במידה וישנה תכיפות של התופעה, בעיקר אם מתלווים לה ביטויי מצוקה, כמו בכי, ביטויי זעם, בעיות שינה או תחושה של ההורה, שמשהו עובר על הילד, זה אכן מדליק נורה אדומה. יתכן בהחלט שהילד סובל ממצוקה".

האם אוננות פתולוגית מהווה סימפטום למצוקות ייחודיות?

"זו להיות כל מצוקה. יכול להיות קשור למשהו מיני, אך לא בהכרח. יתכן שהמצוקה לא קשורה במשהו מיני, אך הביטוי לה הוא דרך האוננות.
 

אם יש אותות מצוקה מה לעשות?

אל תתנו להם להתבייש במעשיהם (צילום: sxc)
 אל תתנו להם להתבייש במעשיהם (צילום: sxc)   
"אם קיימות אותות מצוקה, מומלץ ללכת לייעוץ מקצועי, ולבדוק מה הסיבה לכך, מהם הגורמים והמצוקות .

איך להתייחס לילד המאונן באופן נורמלי?

לא למהר להיכנס ללחץ. כאמור, אוננות היא תופעה טבעית ונורמלית. אולם, גם להורים הליברלים ביותר, הדוגלים בהתערטלות ברחבי הבית, קשה לעיתים למצוא את הדרך הראויה להתייחס לתופעה. אז איך להגיב?

דגנית: "חשובה התייחסות נכונה. מה שחשוב מבחינת התייחסות, זה לא להגיב בפאניקה או בתגובות קיצוניות של, "מה אתה עושה, זה לא בסדר". לא לכעוס ולהפחיד את הילד. מה שכן, חשוב מאוד ללמד ילד שזה עניין שעושים באופן פרטי. לא ליד אנשים אחרים, ולא במקומות ציבוריים כמו בגן, אלא במקומות פרטיים כמו בחדר שלו".

כלפי אוננות קיימות מגוון התייחסויות - משלילה מוחלטת ע"י גופים דתיים ואחרים (תוך שימוש במיתוסים כגון, אוננות כגורם לעיוורון ועקרות), הסתייגויות לדבר על זה בפומבי, ועד לקבלה מוחלטת, ואף המלצות סקסולוגים ורופאים, לאמץ פעילות זו. יחס מורכב זה מושלך על ילדים בגיל הרך, שרק מגלים את העולם, ונוגעים באבריהם מסיבות נעדרות משמעות מינית כשל המבוגר.

בנוסף, קטנטנים אלו עדיין לא טעמו מ"עץ הדעת", ואינם יודעים מהי בושה. עוד לא נוצרה אצלם ההזדמנות ללמוד כי החברה שמרנית בנושאים מסוימים בכל הקשור למין. אז לפני שמפעילים אמצעי דיכוי, איסור והפחדה, שעלולים להסב נזק לילד, תנו לו להרגיע את עצמו, לגלות את גופו, ולחוות פעילות המהווה ביטוי טבעי בשלבי התפתחותו.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by