בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
הודו 
כשהפרבר הגיע לבודהה 

כשהפרבר הגיע לבודהה

 
הודו |
 
דפנה רובינסון

זוג בשנות השלושים פלוס מחליט לקחת פסק זמן, לעזוב הכל, פשוט לנסוע. דפנה ועמוס במזרח: תחילת המסע

 
 
 
 
 
 
 
 
 
קבצנית מציגה ברחובות דלהי. העושר וגם העוני, כל כך שונים מהמערב (תמונה: עמוס צוקרמן)
 קבצנית מציגה ברחובות דלהי. העושר וגם העוני, כל כך שונים מהמערב (תמונה: עמוס צוקרמן)   
הכירו את עמוס ודפנה: סיפורם אינו שונה מסיפוריהם של עשרות אלפי התרמילאים שהייתם, שעוד תהיו או שהכרתם. ההבדל הוא, כמו תמיד במקרים אלה, בתזמון: שניהם בני שלושים פלוס, שניהם עברו את מסלול הצבא-תואר-עבודה ואז, בהחלטה משותפת, החליטו שניהם לעזוב את הכל, ולנסוע לטיול במזרח.

לעמוס זו הפעם הראשונה שהוא חווה טיול תרמילאים בארצות העולם השלישי, פרט לחודש באלבניה (וכל מי שטייל בהודו מתאר את אלבניה כ"הודו של אירופה"). דפנה חוותה כבר שני טיולים בעברה, הראשון לדרום אמריקה והשני לארבעה חודשים בהודו גרידא, כשבחלק מהיעדים המתוכננים לטיול הנוכחי היא כבר ביקרה.

אתם מוזמנים להתלוות אליהם למסע וירטואלי במזרח, ויחד עמם לחוות, לראות, להבין ולהתרשם, ואולי אף לקחת יוזמה, לעזוב את הכל ופשוט לנסוע...
 

טיסה חוסכת בזמן, אך גם בחוויה

חגיגות יום ההולדת לגנדי, מרכז דלהי החודש (תמונה: עמוס צוקרמן)
 חגיגות יום ההולדת לגנדי, מרכז דלהי החודש (תמונה: עמוס צוקרמן)   
מסענו מתחיל בצפון הודו. הודו היא מדינה עצומה וענקית, המאכלסת בתוכה כ- 1.027 מיליארד תושבים (והמספר רק הולך וגדל), חובקת בתוכה יותר מ-20 מדינות-בנות בעלות מימשל עצמאי יחסית, אך הכפוף לממשלה ההודית המרכזית. כל מדינה שונה במהותה בתושביה, תרבותה, האקלים שלה וכמובן - הנופים המאפיינים אותה. לכל מדינה שפה, לבוש, מנהגים וטקסים משלה. המסע שלנו מתמקד בצפון הודו לבדה, חבל ארץ רחב ומגוון מספיק בכדי לטייל בו חודשים ולהישאר עם טעם של עוד.

המרחקים בין מדינה למדינה בהודו, ואף ממקום למקום באותה תת-מדינה, הם עצומים. בצפון הודו קוראים לדרכי עפר כבישים, לאוו דווקא מהסוג הסלול. אלה מתפתלים בינות להרי ההימלאיה העצומים, כך שמדובר בנסיעות ארוכות, לא נוחות, שלעתים נדמות כאילו יימשכו לנצח. הגישה בכבישי הצפון היא רק באמצעות אוטובוסים, ג'יפים או מוניות, כשהרכבות הנוחות מתחילות רק דרומית להימלאיה. אופציה אחרת היא טיסות פנימיות, למי שיכול להרשות לעצמו. אמנם מדובר בחיסכון של זמן, אך בד בבד מפספסים חוויות, נופים, ומפגשים עם מקומיים.
 
איש תולה כביסה בדלהי. החמצת האינטראקציה עם המקומיים עלול לפספס את החוויה הכללית (תמונה: עמוס צוקרמן)
 איש תולה כביסה בדלהי. החמצת האינטראקציה עם המקומיים עלול לפספס את החוויה הכללית (תמונה: עמוס צוקרמן)   
בכל מקום הרים ויערות, מדבריות, מישורים ועמקים פוריים, נהרות ענק ועוד. המוני מקדשים, מסגדים, סטופות, ארמונות פאר לצד מגורים דלים, מצודות וגנים מלאכותיים לצד כפרים שאנו במערב אוהבים לכנותם "אותנטיים". הרבה צבעים, ריחות, טעמים, קולות וצלילים. והכי הרבה בני אדם, בכל מקום נראים עשרות, אם לא מאות, הודים מצטופפים.

הודו היא ארץ של ניגודים: צפיפות לצד מרחבים פתוחים, רעש בלתי נסבל לצד שלווה, רוחניות וכפרים קטנים, פאר בתוך זוהמה ועוני, אוויר הרים צלול לצד זיהום אוויר מהגבוהים בעולם באיזורי המטרופולין הגדולים, כדוגמת דלהי. קל להירתע מהודו, לאבד את העשתונות בעקבות פערי התרבות. זו גם בדיוק הסיבה שרבים אחירים נשבים בקסמה, ואף חוזרים ושבים לבקר בה (לדפנה, למשל, זהו הביקור השני).
 
 
המיין בזאר, דלהי. יש המתאהבים באווירה, ורואים מעבר לזוהמה והצפיפות (תמונה: עמוס צוקרמן)
 המיין בזאר, דלהי. יש המתאהבים באווירה, ורואים מעבר לזוהמה והצפיפות (תמונה: עמוס צוקרמן)   
המסע הזה מתחיל מדלהי הבירה, המהווה עבור מטיילים רבים מפגש ראשוני עם הודו. חלקם נרתעים ממנה ואף חוטפים "הלם קרב" קל. או אז הם נעזרים בה רק כנקודת מעבר (אפשר להגיע ממנה לכל חלקי הודו) או כמקום לשופינג בדרך הביתה. בד בבד, מטיילים רבים מסתגלים לצפיפות ולזוהמה של דלהי, מתאהבים בה, ואף בוחרים להישאר בה למספר ימים. אלה נהנים מהמסעדות המקומיות ומהשווקים, מהאטרקציות ההיסטוריות בעיר ואף מהפאר באיזור ה"קונאט פלייס" בניו-דלהי. אנחנו נחתנו בדלהי ונשארנו בה יממה אחת להתארגנות ולחוויות מה"מיין בזאר".
 
פרה מסתובבת במיין בזאר. מקום של כבוד (תמונה: עמוס צוקרמן)
 פרה מסתובבת במיין בזאר. מקום של כבוד (תמונה: עמוס צוקרמן)   
דלהי הבירה. צפיפות מטורפת של 12.8 מיליון תושבים (וכדי לתפוס את סדר הגודל: כמעט פי שניים מישראל) בעיר גדולה אחת. אנחנו התמקמנו באיזור ה"מיין בזאר" בדלהי הישנה, איזור אליו מתנקזים מיטב התרמילאים מכל קצוות העולם. הסצנה: צפיפות מטורפת ברחוב השוק הראשי, ללא היכולת לצעוד בחופשיות, מכיוון שאין לדעת מהיכן תצוץ פתאום איזו ריקשה מכאן וריקשת אופניים משם, איזו פרה קדושה ועוד מאות הודים, אשר עטים עליך מכל עבר. ישראלים שמכירים היטב את העיר העתיקה בירושלים, יסכימו שיש איזשהו דימיון בין שווקיה לבין השווקים בדלהי (במיוחד על רקע השלטים בעברית).
 
מלון "הארי רמה" והחבילות לארץ (תמונה: עמוס צוקרמן)
 מלון "הארי רמה" והחבילות לארץ (תמונה: עמוס צוקרמן)   
באיזור המיין הבזאר ניתן למצוא אפשרויות לינה זולות יחסית לדלהי. מלון "הארי רמה" (אשר בו ממוקם בית חב"ד) ומלון אג'אי הם שני המלונות המרכזיים במיין בזאר – בהם מתמקמים מרבית הטיילים, בהם גם הישראלים. מיטב המידע וסוכניות הנסיעות ממוקמים במלונות אלה. מחירו של חדר עם מזגן הוא 500 רופי, בעוד חדר ללא מזגן עם מאוורר יעלה לכם 300-400 רופי. למי שרוצה להתרחק מהמון התיירים, ישנה אפשרות להתמקם במלונות ברחובות הצדדיים שיוצאים מהמיין בזאר. אנחנו, לדוגמא, שהינו במלון "יס פליז"-מקום שקט וזול (250 רופי לחדר ללא מזגן), וממוקם במרכז.
 
המיין בזאר בלילה. הומה אדם, 24 שעות ביממה (תמונה: עמוס צוקרמן)
 המיין בזאר בלילה. הומה אדם, 24 שעות ביממה (תמונה: עמוס צוקרמן)   
אנחנו כישראלים, היינו צריכים להתאפס קמעה על כיווני הנסיעה ההפוכים (ההגה בצד ימין), ולהתרגל לזרוק את הזבל על הרצפה מכיוון שבדלהי אין פחי אשפה. הדבר הקשה ביותר להתרגל אליו הוא המחסור - מראות העוני הקשה ברחובות העיר, מקבצי הנדבות, הביוב, גללי הפרות, הזוהמה ואף לזיהום האוויר המטורף (אם מסתכלים למעלה לא רואים את השמיים, רק חלקיקי אבק אפורים צפופים...). אבל בכל אלו מצאנו גם הרבה יופי ועניין.
 
ניתן להגיע ברקשות ואופניים לדלהי החדשה, ולראות דלהי אחרת (תמונה: עמוס צוקרמן)
 ניתן להגיע ברקשות ואופניים לדלהי החדשה, ולראות דלהי אחרת (תמונה: עמוס צוקרמן)   
לאלו שבוחרים להישאר מספר ימים בדלהי ולמי שרוצה לראות ולחוות קצת "הודו אחרת", נקייה יותר, עשירה ומטופחת, יכול להגיע בריקשה לאזור דלהי החדשה. ב"קונאט פלייס" ישנם קניונים, חנויות מטופחות ומגוונות, מסעדות אמריקאיות ומודרניות. כמו כן, שכונות פאר עשירות ומלונות מרהיבים ומודרניים. בצפון מזרח נמצאת דלהי הישנה, בה ניתן לטייל ברגל או לחילופין באמצעות ריקשה.

מומלץ לבקר במקומות החשובים הבאים:
ג'אמה מסג'יד (המסגד הגדול בהודו) ולידו המבצר האדום (כחמש דקות נסיעה בריקשת אופניים ביניהם), גבעת ראיסינה (שלושת בנייני המימשל המרכזיים), מצפה הכוכבים ג'אנטאר מאנטאר, מקדש הלוטוס המרהיב של הבהאים (יש אחד כזה גם בחיפה...), קבר הומאיון (הקיסר המוגולי השני), ראג' גאהט (מקום שריפת גופתו של מהטמה גנדי, אשר זכינו לחוות בדלהי את חגיגות יום הולדתו שחל ב-2 לאוקטובר), המוזיאון הלאומי ועוד...
 

ולסיום, מספר המלצות ל טיילים בדלהי

• רצוי מאוד להתמקח על תעריפי המוניות, הריקשות, האוטובוסים, הגסט-האוסים וכדומה. כמו כן, סכמו מראש עם נהג הריקשה/מונית על היעד הסופי בטרם הנסיעה, וודאו שהוא יודע לאן פניכם מועדות.
• בהודו "סבקוץ מילגה", משמע- "הכל אפשרי". אתם פוגשים אנשים, חווים חוויות, ולעיתים התוכניות פשוט משתנות. ראו דוגמה אישית שלנו: מסענו היה אמור להתחיל בדראמסלה, ואף כבר קנינו כרטיסים לאוטובוס לשם, אך בעקבות מפגשים שונים עם שני הודים-קשמיריים שסיפרו לנו על יופיה של קשמיר ועל ה"האוס בויט" ב"דאל לייק" אשר בסרינגר, שינינו תכניות במקום. יתרה מכך, הם אמרו לנו שמזג האוויר עדיין נוח (למרות המידע המוקדם הסותר שקיבלנו בארץ. המרנו את הכרטיסים שלנו בנסיעה ארוכהה בת 26 שעות עד לסרינגר, שבקשמיר הצפונית והרחוקה – והרווחנו טיול מדהים.

אך על זאת ועל חוויותינו בקשמיר וג'מו, ותחושת היותינו יהודים יחידים בקשמיר המוסלמית בעיצומו של צום הרמאדן, נספר בפעם הבאה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by