בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הפתח של תקווה 

הפתח של תקווה

 
 
לולה גת

לולה גת פוצחת במסע קניות בפריפריה ויוצאת משם עם תובנות מרעישות על טבע האדם הגאה באשר הוא. המסקנה: גם בפתח תקווה יש בני אדם

 
 
 
 
 
 
 
 
 
תמונת אילוסטרציה של לסביות עושות קניות. אותנטי (Dreamstime, Tadija Savic)
 תמונת אילוסטרציה של לסביות עושות קניות. אותנטי (Dreamstime, Tadija Savic)   
רצה הגורל ואזל לנו הקפה. זה לא עניין של מה בכך, מה גם שבדיקה חפוזה הבהירה שזה לא הדבר היחיד שאין. המסקנה המתבקשת הייתה כמובן שהגיע הזמן ללכת לסופר, וכך אכן היה.

טיול בסופרמרקט, גם אם נעשה ללא בת או בן הזוג, הוא אחד המאורעות הכי משפחתיים שיש. אין קירבה גדולה יותר מלקנות טמפונים למישהי אחרת, שמפו, יוגורט מועדף. העובדה שיש לכן העדפות מוגדרות לסוג החומר שמנקה את השירותים, אחוזי שומן בחלב, וצבע הכלבלבים על הנייר טואלט, מבהירה יותר מכל הסכם ממון וחוקים לשווין זכויות שאתן זוג לכל דבר ועניין.

אם כן, שמתי פעמיי אל הסופרמרקט הרחוק ממקום מגורינו, זה שהכי זול אם לא לוקחים בחשבון את הזמן והנסיעה כמובן, חמושה בפתק צהוב, מלא בהוכחות לזוגיותנו האיתנה, רבת השנים והסטרייטית קמעה.
 

משאיות במגרש - אחיות במגרש

 
כבר במגרש החניה הזדמנה לי התובנה שיש עוד זוגות נשים שכמותינו, שהיום יום שלהם דורש גם מהם לרכוש שלל חפצים, נטולי זוהר חד מיני ורגילים למדי. מימיני חלפה לה בחורה חיננית למראה שלא השאיר שום מקום לספק – היא משלנו. מכנסיים משובצים עד הברכיים, משקפיי ג'ון לנון ובלונד קצוץ? תסמכו עלי – אף בחור לא בא בה. ואכן, אחרי שהשתלטתי על העגלה שקיבלה לה חיים משלה עקב חוסר הריכוז הזמני שלי, נתקלתי בה ובנערתה מרחרחות מרככי כביסה (עוד אין ילדים, אז הן הלכו על הצהוב).

אחרי כמה עצירות בין המדפים ועצירת פתאום אחת כשנזכרתי שצריך ביצים (על אף הנטייה הטבעית להימנע מהן) גלשתי באופן טבעי לא פחות אל המתחם האורגני אשר כבר הסברתי שממלא מקום לא קטן בהוויה הלסבית המשפחתית המודרנית. כמו שניתן היה לצפות, ולא מעט כמו זבובים לאחורי קרנפים, התנקזו להן כל בנות הקהילה שנכחו במקום, אט אט אל עבר הקינואה האורגנית והכוסמת המלאה.
 

מסתמן דפוס – כל האוחצ'ות בקינואה

שתי פתח תקוואיות אסליות על רקע נופי הולנד  (Dreamstime, Alexey Avdeev)
 שתי פתח תקוואיות אסליות על רקע נופי הולנד (Dreamstime, Alexey Avdeev)   
היה נחמד לפגוש את ההיא מלפני כמה שנים, שיצאה עם השותפה שלי דאז. היום היא חולקת מקרר עם בת זוג ושני תינוקות (יעבץ, אלא מה...), ולצורך העניין חייבת פתיבר אורגני משיפון מלא, ברור. הזוג מקודם עבר לבחון איזו טחינה גולמית תהלום את הביחד שלהן, וזוג בחורים (רחמנא ליצלן) מילאו את העגלה באוכל אורגני לחמוס שלהם.

לרגע אפשר היה להתבלבל ולחשוב שאנחנו באמצע שנקין, או פינה אחרת בתל אביב. אבל מערכת הכריזה החיננית ("ולאדק, נשפך שמן ליד הקפואים"), החזירה אותי למציאות האכזרית והזכירה לי שהרגע הוורוד הזה קורה אי שם בפאתי פתח תקווה, אתר בלתי ורוד בעליל (אם הייתה נשמעת הקריאה: "שון, נשפך שמן כמהין ליד הדוכן של מיץ הרימונים" על רקע מוסיקת ג'אז עדינה, אז עוד אפשר היה להתלבט).

בדרך לקופות הספקתי להעמיס כמות מביכה של תשמישי קדושה למיניהם על העגלה. מה עובר לקופאית בראש כשהיא מחשבנת 20 חבילות של טמפונים, רק אלוהים יודעת. מה שלי עבר בראש ועובר בראש בכל פעם שבאמצע החיים הרגילים לחלוטין שלנו אני נתקלת בזוג שכמותנו, הוא השאלה הבלתי פתורה – מדוע זה מרגש.
 
 

המסקנה: גם בפתח תקווה יש יהודים

מחאה או מציאות? חולצה מהחיים (FLICKR, Minor Prophet)
 מחאה או מציאות? חולצה מהחיים (FLICKR, Minor Prophet)   
מדוע כל תזכורת לעובדה שאני לא לבד בעולם הזה, עם הנטייה המשובחת הזו שלי, גורמת לי לשמחה ועניין? הרי הרוב המכריע של האנושות לא מעניין אותי כהוא זה, על אף שבטח אפשר למצוא שם תכונות, נטיות ותחביבים מעניינים לא פחות אם לא יותר; אבל הבזקים מן עשרת האחוזים הללו באוכלוסיה גורמים לי לסוג של שמחה שכזו.

המסקנה היחידה שעולה לי במוח היא שלסביות (טוב נו, ואולי גם הומואים), הם קצת כמו יהודים. סוג של גזע עליון, עם גאוות יחידה ותחושה של צדק טוטאלי: במה שבחרנו, באיך שאנחנו ובכמה שאתם (האחרים) פחות טובים. אנחנו אוהבות להיות בקרב בנות מיננו, די בטוחות שכל היתר חיות חיים עלובים, חסרי עניין ובודאי לא סקסיים. כמו יהודים אנחנו חולקות שפה, שתאכל'ס אף אחד לא מבין (ולא רק וורבלית...) ואם זה לא משכנע מספיק, אז מדונה הייתה מתה להיות כמונו. כמו יהודים.

לגאוותנו יש לנו אויבים אקטיביים למדי, שהיו שמחים לשלול מאיתנו כל זכות או אויר לנשימה, ממש כמו יהודים, עובדה שגורמת לי להרהר בהגיון ההפכפך הזה - אותם יהודים, אחינו לגדולה ולצרה, הם הם חלק מרשים מהאויבים שלנו.

בכל אופן, מפגש מקרי בסצנה שאינה קשורה אלינו, גורמת לי להרגיש שהנה, כמו יהודים, כבשנו לנו עוד פיסה של לגיטימיות. וגם אם מדובר בפיסה קטנה ואפורה בפתח תקווה, עדיין – אנחנו כאן, במסווה של רגילות. מזל שרק במסווה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by