בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
חדשות התיירות 
תדליקו לה נר 

תדליקו לה נר

 
חדשות התיירות |
 
תיירות נענע 10

היפים שהפסיקו לעשן, בני אמיש שמתהוללים, ותושבי אי משגשג שעוזבים אותו: חמשת אתרי התיירות שייעלמו מהעולם עקב הזנחה, רשלנות או סתם תאוות בצע. וכן, גם אנחנו ברשימה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מקהילות היפים ועד ערים שלמות, מסע ברחבי ההכחדה. בתמונה: ג'וינט הולך ונעלם (אימג'בנק/Gettyimages)
 מקהילות היפים ועד ערים שלמות, מסע ברחבי ההכחדה. בתמונה: ג'וינט הולך ונעלם (אימג'בנק/Gettyimages)   
אי שפעם שגשג הולך ומתרוקן, עיר בירה ששוקעת לתוך אדמת חימר רכה, בני כת ספגנית שעכשיו מתהוללים, היפים שהפסיקו לגדל מריחואנה, וים אחד, מוכר עד להכאיב, שהולך ונסוג: סי.אן.אן ממליצים על ביקור אחרון בחמשת אתרי תיירות מרתקים שהולכים ונעלמים. וכן, גם אנחנו ברשימה.
 

האי נאורו, האוקיינוס השקט

תושבי האי נאורו בעיצומו של פסטיבל. בקרוב כבר לא? (אימג'בנק/Gettyimages)
 תושבי האי נאורו בעיצומו של פסטיבל. בקרוב כבר לא? (אימג'בנק/Gettyimages)   
אי קטן זה באוקיינוס השקט עלול להתרוקן מתושביו בקרוב, והכל בגלל שהמקומיים שכחו את המוטו המפורסם של הצופים: הייה נכון. מתחילת המאה ה-20, תפקד נאורו כאחד הספקים העולמיים הגדולים של פוספט (זרחן) - תרכובת מינרלית הנכרית במשך הזמן מצואת ציפורים, והמהווה רכיב חשוב בייצור דשן.

כריית הפוספט הפכה את נאורו לאי משגשג, ובתקופה מסוימת, התגאה האי בתל"ג פר תושב (ערך כל הסחורות והשירותים אשר יוצרו בתחומי מדינה מסוימת במשך שנה אחת) השני בגודלו בכלכלות העולם. אך, כפי שהתברר, ביסוס הכלכלה אך ורק על צואה עלולה להביא להשלכות לא נעימות כלל.

ראשית, פוספט הוא משאב מוגבל. בשנת 2000, רבים האמינו שאספקת הפוספט על האי נוצלה עד תומה, והכרייה פסקה עד שהממשל הורתה לחפש אחר מעט עקבות הזרחן שנותרו על האי. אלה מאיימות להיעלם במהרה, עובדה שתותיר את נאורו ללא תוצר הייצוא היחיד שלה וללא אדמה המתאימה לכל גידול אחר, שכן חומר הפוספט עובר שתי-וערב בין היסודות ואבני הגיר של האי כולו. בשביל לאספו, היה על הכורים לחפור בקרקע, כשהם משאירים אחריהם אדמת בור עקרה.

שנית, כ-80 אחוזים מאדמות האי אינן ראויות כעת לגידול כל דבר אחר. גרוע מכך, האדמה היבשה סופגת חום במידה כזאת, עד שהיא יוצרת אוויר חם המונע מענני גשם להיווצר.
 

אנחנו (בקרוב לא) על המפה

איך יוצאים מהבוץ הזה. ים המלח, 2007 (אימג'בנק/Gettyimages)
 איך יוצאים מהבוץ הזה. ים המלח, 2007 (אימג'בנק/Gettyimages)   
המקום השני ברשימת הזוועה הזו לא תפתיע רבים מתושבי הדרום, ואת המושכלים בנושא ביתר חלקי הארץ: ים המלח. בשנים האחרונות, מספרים לנו בסי.אן.אן את מה שרובנו כבר יודעים, מתאדה ים המלח בשיעורים מבהילים. הים נסוג בקצב של 92 סנטימטרים בשנה, ומותיר אחריו אדמה מלוחה, מחוררת, מלאה בבולענים מסוכנים.

בכדי להבין את התופעה, כל שתייר צריך לעשות הוא לבקר בספא עין גדי. כשהוא נפתח לפני 20 שנה, יכולנו לצאת לפתחו של הלובי ולראות את הים מספר מטרים מכם. כיום, נצטרך לצעוד כקילומטר וחצי עד קו המים.

מותו ההולך וקרב של ים המוות מיוחס ברובו לצורך שלנו ושל שכנינו במים. בעשורים האחרונים השתמשו ישראל וירדן ברוב מימי נהר הירדן - מקורו המים עיקרי של ים המלח - להשקייה חקלאית. עקב בניית סכר דגניה, העוצר את מי ים הכנרת מלזרום לירדן, ירדו כמויות המים הזורמות בנהר, וכיום כמות המים הזורמת משם לים המלח היא זניחה. מקור רוב המים שבכל זאת מגיעים לים הוא ממי שטפונות בחורף, הזורמים לירדן או ישירות אל ים המלח.

בביקור שערכה כתבת נענע 10 בחופי ים המלח בסוף הקיץ, התגלתה לפניה תמונה מבהילה של ייאוש וחוסר אונים: ים שהולך ונעלם, בולענים על כל שעל, ותושבים מלאי יוזמה, המחפשים דרכים יצירתיות לצאת מהבוץ, תרתי משמע. בביקור בחוף מינרל, הנמצא כ-15 קילומטרים צפונה לעין גדי, התגלה חוף תיירותי שעדיין משגשג, אם כי מרחק הים משירותי החוף גדל כל הזמן. בחמי עין גדי כבר נעשה שימוש בהסעה מיוחדת כדי להגיע מהספא לחוף.

קיימות שתי דרכים להזרים מים לים המלח כדי להשיב את המפלס לקדמותו: השבת הזרימה הטבעית מהכנרת או הקמת "מוביל הימים" - תעלה שתחבר את ים המלח לים סוף או לים התיכון. גם אם יתקבלו החלטות בנידון, יעברו שנים רבות עד שישתנה מאזן המים באופן מהותי. בינתיים, כדאי להנות ממה שעוד קיים.
 
 

מקסיקו סיטי

חיימון, לך תביא מים. חקלאים תרים אחר מקור, מקסיקו (אימג'בנק/Gettyimages)
 חיימון, לך תביא מים. חקלאים תרים אחר מקור, מקסיקו (אימג'בנק/Gettyimages)   
יסודותיה של מקיסקו סיטי בנויות על נהר שיבש, עובדה המורגשת מיום ליום יותר, בעיקר תחת רגליהם של שני מיליון התושבים של העיר

האצטקים בחלו בבנייתה של העיר על נהר גועש, בהשתמשם בפלטפורמות מקובעות על פני המים. הכובשים הספרדיים שהשתלטו על האזור במאה ה-16 העדיפו לנקוט בקו אירופאי ולכאורה בטוח יותר - הם ייבשו את הנהר והחלו לבנות את העיר מחדש על גבי הקרקע המיובשת. מהתחלה התגלה הרעיון כטיפשי במיוחד: בניינים שלמים שקעו במהירות לתוך אדמת החימר הרכה, ונטו על צידם בזוויות שלא היו מביישות גם את מגדל פיזה.

עובדה זו היתה יכולה להקנות למקסיקו סיטי נופך אקסנטרי, מקסים אפילו. אך גידולה של האוכלוסייה במאה ה-20 אילצה את הממשלה לחפש אחר מקורות חדשים של מים, והם עשו זאת מתחת לעיר עצמה. הם החלו לשאוב מהאַקְוִיפֶר המקומי - שכבת סלע המשמשת מקור מים תת-קרקעי מתחת לעיר ואשר פעם הזרים מים לנהר האצטקי המקורי - עוד רעיון טיפשי במיוחד.

עם ייבושו ההדרגתי של האַקְוִיפֶר, אדמת החימר הרכה מעליו החלה לשקוע במהירות גדולה יותר, ולעומק רב יותר. במאה האחרונה שקעה מקיסקו סיטי ביותר מעשרה מטרים. גרוע מכך, לאיש בחלונות הגבוים אין ולו רעיון אחד כיצד לעצור זאת.
 

ארץ האמיש, פנסילבניה

בני האמיש הולכים לבית הספר. ברקע: השיעור האמיתי שילמדו (אימג'בנק/Gettyimages)
 בני האמיש הולכים לבית הספר. ברקע: השיעור האמיתי שילמדו (אימג'בנק/Gettyimages)   
בתוך שני עשורים, מה שהעולם מכיר כעת כ"ארץ האמיש" תעלם מעל פני האדמה. אבות הכת היגרו מאירופה במאה ה-18, והחלו בהפצת סגנון חיים שתפס, בינתיים, רק את אלה שעדיין לא שמעו על "פייסבוק": כלכלה מבוססת חקלאות, וחיים ללא אמצעים טכנולוגיים כלשהם. בעוד חברי הקהילה משמרים את הבידוד שזכו לו מאז סוף שנות ה-70 ומוקירים אותו, הרי שמחירי הקרקע המאמירים לא מאפשרים את הרחבתה של הקהילה מעבר לאזור המבודד בו היא שוכנת. כל משפחה בכת מונה תשעה בני משפחה בממוצע, ומכיוון שאזורים כפריים הפכו לפופולאריים יותר ויותר בקרב כלל האוכלוסיה האמריקנית, קרקעות חקלאיות רבות הופשרו כדי לבנות עליהן מפעלים, בנייני משרדים, אתרי תיירות וכדומה. בבסיס העניין, הרי שהאמיש זקוקים לעוד אדמה וזו אינה בנמצא, או שהיא נמצאת מעבר להישג ידם מבחינה כלכלית.

ההתמודדות של בני האמיש עם הבעיה, טבעית ככל שתהיה, מעציבה רבים מזקניה: כיום, רבים מצעירי האמיש אינם מסתמכים על חקלאות כמקור פרנסה עיקרי, אלא מנהלים או עובדים בעקסים תיירותיים בסמוך למקום מגוריהם. "התבוללות" זו מקשה יותר ויותר על דרך החיים הישנה להישמר.
 

קהילת ההיפים של קריסטיאנה, דנמרק

האזור הידוע כ-Freetwon Christiana היה במקור בסיס צבאי שמטרתו להגן על אחד ממקורות המים המרכזיים של עיר הבירה הדנית קופנהגן. אך ב-1971 השתלט על האזור כוח שאף פקיד בכיר בצבא הדני לא ציפה לו: ההיפים.

בתקופה זו לא היה הבסיס מאויש, כך שפלישה של חבורת אנשים שלבושים מצחיק ואינם חמושים כלל, התגלתה כחלקה במיוחד. עם מעט התנגדות מצד הממשלה הדנית הסובלנית, הכריזה הקבוצה על האזור כשלה, ובמשך העשורים הבאים בנתה בקריסטיאנה קהילה שיתופית, המבוססת על קבלת החלטות משותפות, רכוש ציבורי ומריחאונה שגדלה באוויר הפתוח, והשייכת לכולם.

במשך השנים הפכו ההיפים העליזים ליזמים - הם פתחו עסקים ובתי קפה, ואפילו פיתחו אופניים מיוחדות להתניידות מוצלחת ברחובות העיר חסרי המכוניות. אך למרות הפיכתם לאחד מאתרי התיירות המשגשגים של המדינה, ימיה של קריסטיאנה עלולים להיות ספורים. מאז 2004, מציקה הממשלה השמרנית הנבחרת לתושבים - ראשית במבצעים משטרתיים להחרמת המריחואנה, ולאחרונה גם בתכניות ממשלתיות לפיתוח הקרקע שנמצאות, כמובן, בשליטהה המלאה.

אחד מהשינויים החשובים בנורמות היישוב הגיע באפריל השנה, כאשר מועצת העיר עברה מסגנון ניהול קיבוצי לנורמטיבי. הווה אומר, קפיטליסטי. בעוד שבעבר שילם כל תושב כ-45 דולרים לחודש כדי לגור ולקבל שירותים מהעירייה, הרי שעכשיו עליו לשלם כ-800 דולר כל חודש רק כדי לשלם שכ"ד. בנוסף, הממשלה כבר מתכננת להרוס חלק מבתי ההיפים הישנים שתושביהם אינם עומדים בתשלום ולהפכם, שומו שמיים, לבנייני מגורים משותפים לכל דבר ועניין.

לכתבות על הכחדות נוספות:
משפחתי וחיות נדירות
נתראה בחורף הבא - כנרת נעלמת
אנחנו זן נדיר
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by