בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מחוץ למסגרת  

מחוץ למסגרת

 
 
רויטל קיבק ארמה

כיצד מתמודדות נשים המקבלות תרומת ביצית עם תחושת התסכול, הקנאה בתורמת, והרגשות המעורבים כי הגנים שלהן מחוץ לתמונה?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מחוץ לתמונה (צילום:sxc)
 מחוץ לתמונה (צילום:sxc)   
מה עובר על אישה, שקיבלה החלטה, כי לתינוקה יהיה הגנום התורשתי של בן זוגה ואישה אחרת? על קנאת נשים, על תחושת הנבגדות, ועל הכמיהה האימהית לחבוק ילד משלך, גם אם הוא פרי המפגש הגנטי של אישך עם אישה אחרת.

הכרת תודה על האפשרות ללדת

"מרבית הנשים שמגיעות לתרומת ביצית הן נשים שמגיעות אחרי סבל ארוך, מתיש וקשה, ואחרי שחוו אבדנים רבים במהלך טיפולי הפוריות" אומרת יעל איתן שילר, מטפלת משפחתית, פסיכולוגית חברתית ומנחת קבוצות. "עבור נשים אחרות, אשר סובלות מעקרות, האופציה של תרומת ביצית, שלא הייתה קיימת לפני 1984, מאפשרת להן להכנס להריון, ללדת את ילדן ולהיות אימהות ביולוגיות, ועל כך הן ראשית לכל, מוקירות תודה. הנחיתי קבוצת נשים הזקוקות לתרומת ביצית עקב עקרות או מנופאוזה מוקדמת. בגיל ההתבגרות, כאשר גילו כי הן עקרות נאמר להן שיצטרכו לאמץ. הטכנולוגיה המודרנית מאפשרת להן לחוות את חוויית ההריון והלידה כמו כל אישה אחרת.

לא יהיה לנו ילד גנטי משותף

נשים המקבלות תרומת ביצית נחשבות לאמהות ביולוגיות כי הן הנושאות ברחמן את הוולד. לקבלת ההחלטה על תרומת ביצית, מתלווה תהליך של אבל. אבל על הילד שחלמתי שיהיה לי, על כל הטיפולים שלא הצליחו ועל אובדן החלום. במקרים רבים מתעורר צורך בטקסיות במעבר מ IVF לתרומת ביצית, למשל ההחלטה לעשות עוד טיפול IVF אחרון שהוא "האחרון ודי". האישה נפרדת מהסיכוי האחרון שלה להרות ילד שיהיה שייך לה גם מבחינה גנטית. קיימת תחושת אובדן אצל שני בני הזוג: אובדן הציפייה לילד גנטי משותף, אובדן השייכות הגנטית, אובדן המשכיות השושלת המשפחתית ואובדן הדמיון החיצוני לילד. כמו כן, קיימת תחושת כישלון אישי והאשמה עצמית אצל האישה. תחושה של פגיעה בייעוד שלה בחיים, בתור אישה.
 
 
נושא הדמיון החיצוני הוא אחד הנושאים היותר מדוברים בחדר הטיפולים. יש חשש מאי דמיון חיצוני: עד כמה הוא יהיה שונה ממני, עד כמה יהיה דומה לאביו, והאם הוא בכלל יהיה דומה למישהו מאיתנו. מה שמביא את בני הזוג לעסוק בנושא דומיננטי נוסף וחשוב ביותר. האם לספר לילד או לא, ולמי בעצם כדאי לספר?

על קנאת נשים ועל תחושת הנבגדות

נשים הנמצאות בתהליך של תרומת ביצית עשויות להרגיש קנאה באישה התורמת או בביציות שלה. תחושה של כישלון הגוף ושל "סוג ב'". תחושה של "כאילו רומן" שיש לבעל שלי עם אישה זרה. נשים אלו יכולות להרגיש שהן נושאות פרי רומן בבטן שלהן. תחושה של כעס ועלבון שמוחזר להן עובר שמורכב מביצית של אישה אחרת ומזרע של בן זוגן. קיימת גם תחושה של בושה: בעצם ההמתנה להריון המיוחל הן כמו מצפות לרומן של בן הזוג עם האישה האחרת, ונוצר קונפליקט שבין הציפייה להריון, לבין התחושה שיש פה "בגידה". חשוב לציין שתחושות אלו עלולות לעלות, אך לא בהכרח.

על הפנטזיה הגברית ועל תחושות האשם

כשמדברים על זרע ועל ביצית עולות קונוטציות מיניות, במפגש הארוטי שבין שניהם.
זרע וביצית יוצר קונוטציות מיניות וגורר אשמה. גברים עלולים להרגיש אשמים, כאילו הם בגדו בנשים שלהם עם אישה זרה. יש פנטזיות ארוטיות שקשורות לתורמת שמעולם לא פגשו. הם מדמיינים איך היא נראית ועולות פנטזיות ארוטיות שלצידן גם תחושות אשמה.

על תחושת הכעס

"הגבר עלול להרגיש כעס – האישה שלו מנדבת אותו להפוך את הספונטני והמיני למשהו מלאכותי ומאולץ. יש גברים שיש בהם כעס, כי בגללה הוא הגיע לסיטואציה שבה הוא מחויב להרגיש תחושות אשמה וניתוק רגשי במקום התהליך האינטימי והמרגש".
 

מדברים על זה

דברים שרואים מכאן, לא רואים משם (צילום:sxc)
 דברים שרואים מכאן, לא רואים משם (צילום:sxc)   
מקבלים החלטה רק אחרי שדיברנו על מכלול החששות, הפחדים וסימני השאלה. קיימת נטייה של הרופאים למהר ולזרז את קבלת ההחלטה על תרומת הביצית. אני ממליצה לזוגות לעבד את התחושות, המחשבות, הרגשות והפחדים עם קבלת ההחלטה, אך לפני התחלת התהליך. גם אם זהו המוצא היחיד, חשוב שהזוג יחשוב ויתייעץ עם גורם שלישי או בינו לבין עצמו.

שאלו את עצמכם

למזלנו, תרומת ביצית היא תהליך שלוקח זמן, ולכן מתאפשר לזוגות לקחת את הזמן, "להתבשל" עם ההחלטה, לדבר האחד עם השני ולשתף. שאלו את עצמכם: מה גורמת לכם הידיעה כי לא יהיה לכם ילד שהוא של שניכם במובן הגנטי? איך התרומה תשפיע על הקשר ביניכם? איך התרומה תשפיע על הקשר של כל אחד מכם עם הילד שיוולד? איך תרגישי כשתהיי בהריון עם עובר שנוצר מזרע של בעלך וביצית של אישה אחרת? האם אתם חושבים שתוכלו להתמודד עם אפשרויות אלו בתוך הזוגיות שלכם? ועוד.

לדבר על זה עוזר להגיע להחלטה עם תחושה כמה שיותר נינוחה. ככל שמדברים על זה לפני ומגיעים עם תחושות מגובשות, זה גם מה שיעבור אח"כ לילד ותהיה תחושה של נינוחות בבית, בין אם נחליט לספר לו ובין אם לא. אם לא מעלים תחושות, חששות ותרחישים עתידיים, נתקלים בהרבה בורות וקשיים, שקשורים לדברים שעוד לא דיברנו עליהם.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by