בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
למרות הכל 

למרות הכל

 
 
אמא נענע 10

זהו סיפורה של אמא של יואב, כך בחרה המתמודדת לכנות את עצמה, ואין זה פלא. עד שאחזה בידיה את תינוקה, חוותה לא מעט אובדנים. סיפורה מוקדש לכל אלו הכמהים להביא לעולם ילדים ונראה כי משיח לא בא. הנה לפניכם זיק של אור בקצה המנהרה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
רואים את האור (צילום:sxc)
 רואים את האור (צילום:sxc)   
המסע שלנו החל בשני פסים, שהגיעו בקלות מלחיצה, אך כמו שהם הגיעו, כך הם נלקחו. ביוני 2005, בשבוע 19 להריון, נסענו לדיקור מי שפיר, למרות שלמעשה הכל היה מושלם. אני זוכרת את עצמי יושבת ברכבת, אחזתי בבטן, ופתאום הרגשתי בפעם הראשונה- בעיטה. דמעות הציפו את עיני כשלפתע חשתי כאילו אני לקראת אסון. בתמימותי חשבתי שהרי רק חצי אחוז מהדיקורים מסתיימים באובדן כזה או אחר. אז גיליתי את משמעות חצי האחוז. כשאתה הוא החצי אחוז, זה הופך פתאום להיות למאה אחוז, לשלם.

תחושות בטן

כל הדרך חזרה מהדיקור שכבתי ללא תזוזה. מפחדת להזיק לעובר המושלם הצומח ברחמי. בערב, התחלתי להרגיש התקשויות של הבטן. למוחרת בשל חששותי ניגשנו לבדיקה אצל הרופא המדקר, הוא הרגיע ואמר, שאורך הצוואר (מושג שילווה אותי הרבה בהמשך) ארוך וסגור. הרופא של הקופה אף לא טרח לבדוק אותי. כעבור 10 ימים מיום הבדיקה, הגעתי למיון. בדיקה מהירה לימדה אותנו שמתרחש תהליך איטי של לידה.

מסביב, חיים נוצרים

אושפזתי בנשים, עם הרגליים למעלה. במשך 10 ימים נלחמנו על העובר היקר, שהמשיך ובעט עד לרגע האחרון. במקביל התקשר הרופא המדקר לספר בשמחה שהדיקור יצא תקין. כשבישרתי לו על מצבי, השמחה התחלפה בעצב. ביום ה - 10 הוכנסתי לחדר לידה, לא ניתן היה לעשות עוד מאום. 42 שעות שכבנו בחדר ריק, חדר לבן ללא גירויים מסיחים. מסביב נשמעו קולות של נשים צורחות ותינוקות בוכים, ואני כבר יודעת בתוכי, שהתינוק שלי לא יבכה.

הפרידה

לאחר 42 שעות, עם פיטוצין (מזרז צירים) אינפוזיה, אנטיביוטיקה להורדת החום, אחרי 42 שעות של בכי, של תפילות אולי הגזירה תשתנה, נפרדנו. בשבוע 22 הוא היה, נפרדנו מהתינוק הראשון ונפרדנו מהאמונה התמימה.

שמונה שבועות עברנו עם קשיים אדירים. בהתחלה דיכאון, הסתגרות מחברים, שלא לדבר על קושי עצום של לראות חברות בהריון או כאלו עם תינוקות. הבעל החזיק, תמך, משך קדימה. שמונה שבועות אחרי, גילינו שוב מקל של תקווה. שוב הבדיקות, שוב החששות, ימים של שכיבה במיטה מחשש לאובדן נוסף, נסיון להמשיך הלאה, תקווה מחודשת. הרופא (הפעם פרטי) עקב, בדק, הרגיע, אמר שהפעם, הכל יהיה בסדר.

חלום רע

היה זה יום שישי. הבעל הכין ארוחת ערב, ואני שכבתי במיטה. הכלבה שלנו התחילה להשתולל. אומרים שבעלי חיים מרגישים שאסון קרב, עוד לפני שבני האדם מרגישים. אוי כמה שזה נכון. הלכתי לשירותים, הרגשתי מעין לחץ קל ביותר. בשירותים חרב עלי שוב עולמי. הרגשתי שמשהו מתחיל לצאת. בבכי זועם מיהרנו לבית החולים, שוב. כל הדרך בכיתי שזה לא ייתכן, שאני בתוך סיוט, שלא ייתכן שזו המציאות. הפעם הייתה זו ירידת מים, שוב איבדנו את העובר הרצוי והאהוב כל כך. הרופאים לא ידעו להסביר. לאף אחד לא הייתה תשובה. שבועות וחודשים של בדיקות, לא העלו מאום.

מחפשים תשובה

אחרי מסע של חיפוש תשובות, השלמה עם הגורל הקשה, התחלתי טיפולים אלטרנטיביים. כעת חווינו הריון כימי. הבטא לא עולה. שמונה חודשים ניסינו להיכנס להריון.

לא עוד

בספטמר 2006 עברתי ניתוח להפרדת הדבקות שנוצרה עקב השארת שאריות של שלייה ברחם, לכן לא הצלחתי להיכנס להריון. התחלנו הזרעות. הזרעה שנייה נקלטנו. בבית שכבתי ולא זזתי למעט מקלחת ושירותים. באפריל 2007 החלו שוב צירים. עם תפר צווארי, זריקות לחיזוק הרחם, כדורים למניעת צירים, והתחושה שהגוף ממשיך לבגוד. שבוע 17 אושפזתי.

כך חלפו להם 4 חודשים בהם שכבתי במיטת בית החולים, יורדת רק לשירותים ומקלחת. קיבלתי זריקות, אינפוזיות, מוניטורים, בדיקות דו שבועיות של אורך צוואר הרחם. הרופא המטפל לא פסח על ביקורים ועידודים, ובשבוע 34 , לאחר הוצאת התפר, שוחררנו הביתה להמשך שמירה בבית. יצאתי משמירה בשל החשד כי העובר לא עולה במשקל.

האור

בשבוע 36 ויום, לאחר שעתיים בסה"כ של התרחשות הלידה, בשעה 22.04 אחזתי באוצר הגדול בעולם. יואבי שלנו. כשהוא יצא רק בכיתי, הפעם נשמעה הצרחה המיוחלת כל כך. שני קילו של תמימות ואושר, שהחזירו לנו את האור לחיים, שהחזירו אותי לחיים.

זה סיפור של אובדן, של אובדן החיים ואובדן האמונה, אך הסיפור שלנו מראה שבקצה המנהרה אכן דולק האור. הצלחנו.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by