בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
כל הדרכים 

כל הדרכים

 
 
רוני בר, מערכת RED

איטליה היא בחירה מתבקשת לתיירים חובבי אדריכלות, ובשנים האחרונות ניתן לראות בה גם אדריכלות חדשנית לצד הקלאסיקות העתיקות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
איטליה היא גן עדן לחובבי אדריכלות, אבל לרוב היא מתקשרת עם בנייה עתיקה - מהמקדשים של האימפריה הרומית, דרך ארמונות הרנסנס ועד לכנסיות המעוטרות של תקופת הבארוק. מלבד פרויקטים מעניינים פה ושם, לפעמים היה נדמה שהאדריכלות היחידה המשמעותית שנוצרה במדינה במהלך המאות האחרונות היא האדריכלות המעניינת אך ההרסנית של המשטר הפשיסטי.

ובכל זאת, בשנים האחרונות אפשר לראות בארץ המגף ניצנים ראשוניים של רנסנס מחודש. אדריכלים מקומיים וזרים החלו להקים ברחבי המדינה פרויקטים מעניינים וחדשניים, וחשוב מכך: השלטונות ודעת הקהל שומרים על ראש פתוח לאדריכלות חדשה, גם בלב ערים היסטוריות כמו ונציה ורומא.
 
 
 
Museo dell'Ara Pacis/ רומא
אדריכל: ריצ'ארד מאייר
שנת הקמה: 2006

מוזיאון Ara Pacis הוא ביתו החדש של המזבח הרומאי שנבנה על ידי הקיסר אוגוסטוס בשנת 9 לפני הספירה כסמל לשלום (לא התכונה הכי חזקה של האימפריה הרומית). המוזיאון הוא הבניין הציבורי הראשון שתוכנן במרכז רומא בחמישים השנה האחרונות, וחתום עליו האדריכל האמריקני ריצ'ארד מאייר.

האתר גובל בכיכר מתקופת השלטון הפשיסטי, על גדות נהר הטיבר. בשנות ה-30 מוסוליני העביר לכאן את המזבח - אבן אחר אבן - והקים לו מבנה חדש, כדי לסמל את הקשר בין השלטון הפשיסטי לקיסרי האימפריה הרומית.

ההתערבות של הפשיסטים במרקם העירוני היתה בוטה, ויש הטוענים כי מאייר אינו רחוק מהם: כרגיל, הוא נוטה להתעלם מהקונטקסט בו הוא מתכנן, וגם כאן הוא משתמש בגריד ישר, בצבע לבן ובמשטחי זכוכית גדולים, בחירה סגנונית שבולטת על רקע סמטאות העיר העתיקה.
 
 
 
Fiera di Milano/ מילאנו
אדריכל: מסימיליאנו פוקסס
שנת הקמה: 2005

מילאנו נחשבת לבירת העיצוב והאופנה של איטליה, ומרכז הקונגרסים החדש והעצום שהוקם בה בשנת 2005 מתיימר להיות מעוצב ואופנתי בהתאם. האתר הכיל בעבר בתי זיקוק שנסגרו בשנת 1992, והאדמה המוזהמת נוקתה והוכנה לבנייה. מסימיליאנו פוקסס, אחד האדריכלים האיטלקיים הבולטים של השנים האחרונות שגם חתום גם על תכנון "מרכז פרס לשלום" ביפו, נבחר לתכנון המתחם.

עם שטח בנוי של 750,000 מ"ר, 20,000 מקומות חנייה ויותר מ-20 מסעדות, ה-Fiera di Milano יכול היכנס בקלות לקטגוריה של mega-structures, בדומה לשדות תעופה, נמלי ים ופרויקטים גדולים אחרים, אותם מגדיר פוקסס כ"קתדרלות של החברה החדשה". לדבריו, אלו מבנים בעלי משמעות רחבה יותר מהמשמעות הכלכלית בלבד: אלו מקומות בהם אנשים נפגשים, רעיונות מוחלפים והזדמנויות נוצרות.

בניגוד למרכזי קונגרסים אחרים, פוקסס הולך מעבר לפיתרון פונקציונלי, ורוצה ליצור מתחם שיעורר גם רגשות ותחושות בקרב המשתמש, בדומה למרכז עירוני. הוא משתמש בדגם של שדות תעופה ומרכז שירותים שונים לאורך שדרה מרכזית, שמעליה מבנה פיסולי של זכוכית ופלדה, כהידהוד להרי האלפים באופק.
 
 
Grappa Nardini/ בסאנו דל גראפה
אדריכל: מסימיליאנו פוקסס
שנת הקמה: 2004

מסימיליאנו פוקסס תכנן גם את מרכז הפיתוח והתצוגה של Grappa Nardini, בעיר בסאנו דל גראפה שבצפון איטליה, לא רחוק מוויצ'נזה ופאדובה. ב-1994 ציינה החברה 225 שנים של ייצור גראפה, ולכבוד המאורע הקימה מרכז חדש. המטרה היתה כפולה: ליצור מרכז מבקרים עבור אלו שלא מסתפקים בשתייה אלא גם רוצים לדעת מה עומד מאחורי המשקה האלכוהולי, וליצור אייקון אדריכלי שישים את האזור הכפרי על המפה ויסמל קידמה וחדשנות.

מרכז הפיתוח והתצוגה, שמכונה ”Bolle”, נראה כמו חללית שנחתה למרגלות הרי הדולומיטים. הוא מורכב משני עולמות: האחד הוא שתי בועות אליפטיות שקופות למחצה ומורמות על עמודים שמכילות מעבדות מחקר; השני שקוע באדמה, כמעין קניון מלאכותי, ומכיל אודיטוריום ולובי. “אגם" מפלדת אל-חלד מבריקה יוצר השתקפויות של הבועות המרחפות ותורם לתחושת הדינמיות.
 
 
Parco della Musica/ רומא
אדריכל: רנצו פיאנו
שנת הקמה: 2002

ה-Parco della Musica הוא מתחם קונצרטים והופעות הממוקם צפונית לרומא, באזור בו התקיימו המשחקים האולימפיים של 1960 (לא רחוק מהאיצטדיון המפורסם של האדריכל והמהנדס פייר לואיג'י נרבי מ-1958, המקורה בכיפת בטון). המתחם, אותו תכנן האדריכל האיטלקי רנצו פיאנו, מורכב משלושה אולמות עגולים ומקורים וכן מאודיטוריום פתוח לשמיים, בדומה לתיאטראות העתיקים.

שלושת האולמות העגולים, המחופים בלבנים ועופרת, כבר הספיקו לקבל שלל שמות, כמו חיפושיות, צבים, קונכיות ואפילו עכברי מחשב. הם נפרדים זה מזה מבחינה סטורקטורלית כדי להבטיח בידוד מירבי, אך מחוברים בבסיסם בלובי משותף.

באופן טיפוסי לרומא, במהלך עבודות הבנייה נתקל הצוות בשרידים של וילה רומאית ובית בד משנת 6 לפנה"ס. פיאנו שינה את התכנון כך שלא יפגע בעתיקות, והוסיף למתחם מוזיאון קטן המציג את החפצים שהתגלו במקום.
 
 
Museo Civico di Castelvecchio/ ורונה
אדריכל: קרלו סקארפה
שנת הקמה: המאה ה-14, שימור בשנים 1959-1973

ורונה, עיר אלגנטית בצפון איטליה שהתפרסמה כביתם של רומיאו ויוליה, היא נקודת חובה בכל טיול באזור. בין האמפיתיאטרון, הכיכרות ואותה מרפסת מפורסמת כדאי גם לבקר ב-Castelvecchio שעל שפת הנהר. הטירה מימי הביניים, המכילה מאות ציורים, פסלים, כלי נשק עתיקים וחפצים שונים, בוודאי אינה דוגמא לאדריכלות עכשווית אך עדיין שומרת על רלוונטיות, בעיקר בזכות השימור שערך בה האדריכל קרלו סקארפה בשנות ה-60 וה-70.

לא תמצאו כאן תוספות זכוכית ופלדה שמאפילות על המבנה המקורי. השימור של סקארפה הוא דוגמה לטיפול עדין אך משמעותי במבנה קיים, ואת כתב ידו אפשר לראות בעיקר בחומרים ובפרטים: בדלתות, בגרמי המדרגות, בריהוט ואפילו במדפים שתוכננו במיוחד עבור יצירות האמנות.
 
 
duoMo hotel/ רימיני
אדריכל: רון ארד
שנת הקמה: 2007

ה-duoMo hotel ממוקם במרכז רימיני, לא בדיוק העיר הכי מתויירת באיטליה. הבעלים רצו להקים מלון שמכבד את העבר, אבל מסתכל קדימה אל העתיד, ופנו לאדריכל והמעצב רון ארד, יליד ישראל ותושב אנגליה. ארד הציע עיצוב חדש לחזית הישנה, הוא כיסה אותה במעטפת חדשה וכך יצר קשר בין העיר לפנים המלון.

הכניסה ממסגרת את אזור הקבלה והפרספקיטבה שנוצרת ממקדת לשם את המבט. הקבלה הופכת לנקודת המוקד של המלון, והיא אולי האלמנט הבולט של הבניין: דלפק הקבלה היא מעין טבעת שתלויה באלכסון, בצד אחד נושקת לרצפה ובצד שני נתמכת על ידי עמוד. ארד גם תכנן את החדרים עצמם, עם קווים עגולים והבזקים של צבעים זוהרים. בחדרים אפשר גם לראות רהיטים של ארד, כמו המדף הספירלי המפורסם שלו.
 
 
MAXXI/ רומא
אדריכלית: זאהה חדיד
שנת הקמה: בשלבים אחרונים של הקמה

בימים אלו נשלמת ברומא בנייתו של מוזיאון חדש לאמנות עכשווית בשם MAXXI (ה-MA הם קיצור למוזיאון אמנות, וה-XXI מסמלים את המאה ה-21 בספרות רומיות). את המוזיאון תכננה זאהה חדיד, ילידת עיראק ותושבת לונדון, האישה היחידה מבין "אדריכלי העל" שמפורסמת בזכות עיצוביה מלאי התעוזה שלעיתים נשארים על הנייר.

המוזיאון הינו רשת סבוכה של מסדרונות פלדה וזכוכית, שנראים כמו מסילות רכבת שחוצות זו את זו. עם זאת, הכאוטיות לא תגלוש החוצה, והבניין צפוי להציב חזית די שמרנית לכיוון הרחוב, וכך להשתלב בהרמוניות עם בתי שכונת Flaminia, צפונית למרכז ההיסטורי של רומא.
 
 
גשר מעל ה-Canal Grande/ ונציה
אדריכל: סנטיאגו קלטרבה
שנת הקמה: בשלבים אחרונים של הקמה

ונציה עומדת לקבל בקרוב גשר חדש, הראשון מזה 70 שנה והרביעי שיחצה את ה-Canal Grande. את הגשר, שכבר הוצב במקומו אך עדיין לא נפתח למעבר הולכי רגל, תכנן האדריכל והמהנדס הספרדי סנטיאגו קלטרבה.

העבודה מאופקת יותר מגשריו המפורסמים של קלטרבה: לא תמצאו כאן גשר תלוי באמצעות כבלי ענק, אלא גשר שחוצה את התעלה בקו נקי אחד, ללא תמיכה נראית לעין. העיצוב של הגשר נקי ומודרני, והוא משתלב בסביבה בזכות שימוש חלקי באבן מקומית. למרות זאת הוא נתקל בחצי ביקורת, הן בגלל תג המחיר (ארבעה מיליון אירו במקור, שהתנפחו לשישה מליון וחצי עם הזמן), והן בגלל חששות שהגשר הדק לא יהיה חזק מספיק.
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by