בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
יונקים פרסומות  

יונקים פרסומות

 
 
רויטל קיבק ארמה

התינוק עצבני ואתם לא יודעים למה? בן השנתיים משנן משפטים לא ברורים? מומלץ לכבות את הטלוויזיה, או לפחות להנמיך את הווליום, זה הכנראה הפרסומות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אני נראית לכם מושפעת? (צילום:sxc)
 אני נראית לכם מושפעת? (צילום:sxc)   
התינוקות שלנו נחשפים למגוון של פרסומות יומיום, לפעמים גם ערב-ערב, לפני שהם הולכים לישון. חשבנו שפרסומות משפיעות רק על ילדים גדולים? מסתבר שקיימת השפעה גם בקרב תינוקות ופעוטות, ואין לה קשר ל"כוח קנייה". התינוק עצבני ואתם לא יודעים למה? בן השנתיים משנן "משפטי פקק" לא ברורים? מומלץ לכבות את הטלוויזיה, או לפחות להנמיך את הווליום.

מבינים פרסומות מגיל חצי שנה

"מסרים לא מילוליים עוברים לתינוקות כבר בגיל מוקדם", אומרת ד"ר לידיה גביס, מנהלת המכון להתפתחות הילד, בית חולים ספרא לילדים, שיבא תל השומר. "במחקר שנערך בקרב תינוקות בני חצי שנה עד שמונה חודשים, הראו שחשיפה למסרים שליליים או חיוביים, משפיעה באופן מיידי על מצב הרוח והתגובות של התינוקות. מסרים שליליים עלולים לגרום לשינויים במצב הרוח, עצבות ונרגנות אצל התינוק באופן מיידי.

המסר עובר

תינוקות מתחילים להבין מסרים מילוליים אחרי גיל שנה, שנה וחצי, במקביל להתפתחות השפה. במידה ויש מילה שחוזרת על עצמה פעמים רבות, התינוק קולט אותה וזוכר אותה. ככלל, מסרים אלימים או שפה בוטה, נקלטים על ידי תינוקות וילדים, וחשיפה ממושכת לתכנים שליליים, משפיעה על ההתנהגות בילדות. מחקרים שבדקו את השפעת משך הצפייה והתכנים מצאו, ששני הגורמים הינם משמעותיים".

הפרעות היפראקטיביות, קשב וריכוז

פרסומות הן רק דוגמא לאינספור תמונות המרצדות בקצב מהיר על המסך בתוך 30 שניות, מלוות פעמים רבות בצלילים צורמים ולא נעימים לאוזן. לדברי ד"ר גביס, קיימת סברה שצפייה ממושכת בטלוויזיה בגיל מאוד צעיר, וחשיפה לחלופה מהירה של תמונות וצלילים, הקיימת בעיקר בפרסומות, עלולה להחמיר נטייה להפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות.

הילד מהופנט

"ילדים בעלי איחור התפתחותי, במיוחד בתחום התקשורת או בתחום הקשב והריכוז, יש משיכה יתרה לצפות בתכנים מסוג זה. הם מתוארים על ידי הוריהם כ"מהופנטים" או "מרוכזים מאוד" כאשר הם צופים בטלוויזיה. זה נובע ממשיכה של הילד, אולם הצפייה עלולה להחמיר את הקושי. בפרסומות התוכן חוזר על עצמו פעמים רבות וילדים קולטים חזרות אלו וחוזרים עליהם כ"משפטי פקק", לאו דווקא בהקשר הנכון. חשיפה לרעש, דיבור, עוצמה חזקה, צלילים צורמים, גורמים לילד לדבר בצורה דומה, בעוצמה חזקה ובאינטונציה אגרסיבית או בניגון לא תואם".
 

מומלץ שלא לצפות בטלוויזיה עד גיל שנתיים

המבט הבוהה (צילום: sxc)
 המבט הבוהה (צילום: sxc)   
קיימת המלצה גורפת של האגודה האמריקאית לרפואת ילדים שלא לצפות כלל בטלוויזיה על גיל שנתיים. "אם אין ברירה" אומרת ד"ר גביס, "אז עדיף שההורים יסננו היטב את תוכן הצפייה ויבקרו גם את הזמן וגם את התכנים שהילדים צופים בם. ילדים עם איחור התפתחותי כלשהו, במיוחד אם בתחום השפה והתקשורת, רצוי שיבלו יותר זמן בתקשורת בין אישית ובמשחק הדדי ולא מול המרקע".

דבר הקופירייטרית

"כל העוסקים בתהליך פרסום המוצרים המפותחים לתינוקות (לא רק פרסומאים) עובדים על גירויים ראשוניים של צבעים וצלילים, בהתאם לקליטה התת - סיפית, החזקה מאוד, הקיימת אצל תינוקות ופעוטות", אומרת תרצה גרנות, מנהלת ביה"ס לקופירייטינג ACC ובעלת משרד לקריאטיב פלנינג. "למזלנו, הם לא יכולים להפריד בין מה ששמעו בפרסומת, או בג'ינגל, למה ששמעו בקלטות לילדים".

התינוק שלך "רוצה גם?"

"אני לא מאמינה שאצל פעוטות יש 'אמא אני רוצה גם', אלא אם זה משהו שמעורר לו את החושים, כמו צעצוע ואוכל, ו'דבר' ו'שיר'", ממשיכה תרצה גרנות. "לדעתי הגיל הזה עדיין לא תחת השפעה ישירה של פרסום ישיר, אלא של מערכת גירויים כוללת, ואני אישית לא מאמינה שאנחנו בגיל הזה משתילים להם מסרים סמויים שהולכים איתם לאורך כל החיים. התלות שלהם בשלבים אלה היא בדברים הרבה יותר יסודיים. הם אוהבים או לא אוהבים. נעים להם או לא נעים להם. לדעתי רק מגיל 6-7 בערך הופכים ילדים לקהל יעד ישיר".

פרסומת כן פרסומת לא

"כל פרסומת שמעבירה מסרים התנהגותיים לא ראויים, כל פרסומת שלא מעבירה שמחה, כל פרסומת שמחנכת לצריכה מוגברת מיותרת, לא הייתי מפרסמת. כן הייתי מפרסמת ירקות, עושה דמויות מירקות כדי שילדים ילמדו לאהוב אותם, כן הייתי עושה פרסומות המלמדות ילדים להתנהגות נאותה בכביש. חשוב שנזכור שטלוויזיה פתוחה בבית לכל המשפחה. זה אמצעי הפרסומת האפקטיבי והשלטני ביותר. כל מה שההורים רואים גם הילדים רואים. אני באמת חושבת שהגיע הזמן לספק לילדים חוויות קצת יותר תמימות, חמות, אוהבות, דמויות שהם יכולים להיקשר אליהן ודרכן לקבל מסרים של חום, אהבה וערכים".

אנחנו אשמים

תרצה גרנות מסכמת: "אני נורא כועסת על הפרסומאים, עלינו, על זה שאיננו חסים, כהורים או כהורים בפוטנציה, על מה שילדינו חשופים אליהם. על המראות הנוראיים, על הצעקות, על תרבות הדיבור והביטוי בפרסומות, שבהחלט מכתיבים התנהגויות עתידיות ואופני דיבור שליליים".

עד שילדנו יגיעו לגיל שהם יכולים בעצמם לזפזפ בשלט ולבחור בעצמם את התכנית האהובה עליהם, לנו הכוח לבחור, למה כדאי לחשוף אותם, ומה עדיף לחסוך מהם, אולי לתמיד.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by