בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
משיח כבר בא 

משיח כבר בא

 
 
אורי אטינגר

בזמן מלחמת לבנון השניה הרכיב רע פסטרנק, לוחם ותרמילאי ותיק, חזון משלו לשלום במזרח התיכון: תרמילאים במקום חיילים, כלי נגינה במקום כלי נשק. התוצאה: פסטיבל Global Unity, מחר בממשית

 
 
 
 
 
 
 
 
 
דרור בן יהודה, אחד מיוזמי הפסטיבל, נכנס לאווירה בממשית
 דרור בן יהודה, אחד מיוזמי הפסטיבל, נכנס לאווירה בממשית   
היום הקצר בשנה, או אם תרצו הלילה הארוך בשנה, עורר את השראתם של בני תרבויות עתיקות אשר יחסו למועד תכונות מיסטיות, הקשורות בעיקר לאור ולאש. מי לא חגג את ה- 21 בדצמבר במהלך ההיסטוריה האנושית: היפנים קראו לאלת השמש המיתולוגית שלהם להציץ מתוך המערה החשוכה שלה ולהפיץ את אורה, בבריטניה בנו את סטונהנג', מעגל סלעים ענקי ומסתורי בו הרבו בטקסים שבטיים לשמש ולרוחות המתים, הפרסים הזורואסטריזם חגגו את ראשית החורף בתפילות לאלים, והרשימה עוד ארוכה.

בימים אלו מתהווה לה במחוזותינו חגיגה שבטית לא פחות יצירתית לציון המועד, שמהווה גם אות רשמי לפתיחת עונת החורף. הסיפור, כמו כל סיפור טוב, מתחיל בחלום. מלחמת לבנון השנייה תפסה בחור צעיר בשם רע פסטרנק באוסטרליה. צו 8 חיכה לו בבית, טיול ארוך של שנה מאחוריו. אחרי התלבטות ארוכה "וסרטים קשים מול המלחמה", חווה פסטרנק הארה: " ראיתי בדמיוני תרמילאים במקום חיילים, וכלי נגינה במקום כלי נשק." את חלום הסיקסטיז הזה הוא תרגם למעשים ופסטיבל ה-Global Unity – תרמילאים למען השלום - מגיע לישראל. הפסטיבל ייערך בין עתיקות העיר הנבטית ממשית. תחת הכותרת המבטיחה איחוד עולמי, צפוי לחוגגים סופשבוע של מוזיקה, אומנות, סדנאות אקולוגיות, טיפולים אלטרנטיביים, טבע ואחווה על "דרך הבשמים."
 

עובדים על איחוד השבט

מטיילת בממשית. נוף מדברי שקט לחזון של מציאות אחרת (תמונה: דורון ניסים)
 מטיילת בממשית. נוף מדברי שקט לחזון של מציאות אחרת (תמונה: דורון ניסים)   
הפסטיבל, מבית היוצר של יזמי הפרויקט Walk About Love, הוא צעד ראשון בדרך ארוכה שתגיע לשיאה בהפקת ענק בארץ, אביב 2009. במועד המיוחל צופים המארגנים לבואם של אלפי תרמילאים מרחבי העולם אשר יפסעו בשביל ישראל במשך שלושה חודשים רצופי חגיגות, הידברות, שלום ואהבה. הפסטיבל בממשית הוא למעשה אירוע הכנה לקראת הדבר הגדול, והוא נועד לדברי פסטרנק, הוגה הפרויקט, "להכין את הקהל הישראלי לקליטתם של תרמילאים מרחבי העולם כולו." בשלב הזה, מספר פסטרנק, העבודה היא על "יצירת איחוד שבט: לחבר בין קהילות שונות כמו קהילת הרגאיי בארץ, קהילת יוצרי מוזיקת עולם, קהילת המטפלים ההוליסטיים וכל מיני קבוצות דומות. כל קהילה כזו היא שבט ואנחנו רוצים לחבר את השבטים האלו, כדי שעד 2009 נהפוך לשבט אחד גדול וחזק, ונהיה מוכנים לקבל את התרמילאים מחו"ל".

הרעיון שעומד מאחורי הקריאה לאיחוד תרמילאי העולם דווקא בארצנו הקטנטונת הוא קידום, איך לא, של השלום האזורי. פסטרנק, אשר שהה בימי מלחמת לבנון השנייה באוסטרליה והוקסם מעולם התרמילאות, החליט שכשיחזור לארץ יקדיש את זמנו למטרות פציפיסטיות. "בתקופה של מלחמת לבנון וכחייל משוחרר ולוחם שכל החברים שלו נלחמו, אכלתי סרט לא פשוט מול המלחמה. חיפשתי פתרון, וניסיתי להבין מה אני אעשה, האם אני צריך לחזור לארץ להילחם? להמשיך לטייל? זה היה מצב לא פשוט. אבל פתאום ראיתי פתרון לשאלות האלו, בחצי דקה הבנתי מה אני צריך לעשות. הבנתי שכל החיילים הם גם תרמילאים, ושיש גם זרם אחר של אנשים ורעיונות, שזה מה שחוויתי בטיול".
 

שביל ישראל המבוזבז

דרור וחבר בממשית. עובדים על גן העדן החדש
 דרור וחבר בממשית. עובדים על גן העדן החדש    
פסטרנק, יחד עם ששה חברים נוספים שמהווים את הגרעין הקשה של Walk About Love, מאמינים כי בתרמילאים טמון כוח שעשוי לקדם פתרון, או לפחות לעורר מודעות לטעמם המתוק של פירות השלום. "אני החלטתי שאני לא מחכה ליום שיהיה כאן שלום", הוא אומר. "קבעתי תאריך כדי להראות לכולם מה יהיה פה כשיהיה שלום. הרי יהיה פה קרנבל אחד גדול, תיירים יזרמו לכאן עם כסף, כולם יהיו מבסוטים. אנחנו רוצים לעורר לפחות תקווה לשלום, ולהראות לכל העם בחבל הארץ הזה שאם יהיה כאן שלום כן יגיעו תיירים, יהיו פסטיבלים ויהיה שמח. רק צריך לתת לזה צ'אנס. השנה הגיעו לישראל בערך ארבעה מליון תיירים, לצרפת לעומת זאת הגיעו 80 מליון. אני מעריך שאנחנו צריכים 15-16 מליון תיירים בשנה, כדי שיהיה פה סבבה."

שביל ישראל, לדעת פסטרנק, יכול להפוך לגן עדן של תרמילאים: "הרי לבן אדם שחי במושב באזור השביל אין לרוב כסף לבנות מלון חמישה כוכבים לתיירים עשירים, אבל יש לו חממה ישנה או חושה מבמבוק שמהם הוא יכול להתפרנס. מספיק שהוא פותח גסט-האוס ומארח את התרמילאים שמגיעים, הוא זוכה לפרנסה וגם עושה במקביל דבר גדול, שזה מצוות האירוח."
 
 
לצד הלהט והמסירות של מארגני הפסטיבל עומדת תפיסת עולם א-פוליטית מובהקת, על אף המטען הפוליטי העצום שיש למילה שלום, ואולי דווקא בגללו. "אנחנו לא מתערבים בפוליטיקה ולא אומרים לאף אחד מה לעשות בכיוון", מסביר פסטרנק ומוסיף, "מה שברור הוא שכבר שישים שנה אנשים מתים ונפצעים כאן ומה? מה קורה? למה לא רוצים לסגור את הסיפור הזה? אלו הרי אנשים מבוגרים, אז למה הם לא מסוגלים לשבת ולסגור את העניין. אני החלטתי שאני לא רוצה לתת לזה יד יותר, אני רוצה פסטיבלים".

לשאלה איך יגיעו אל הפסטיבל אנשים מרצועת עזה או מהגדה המערבית, הוא עונה באופטימיות זהירה: "אני מקווה מאוד שיגיעו אנשים ממדינות שכנות. אנשים מירדן ומצרים יכולים לבוא בכיף, ואולי ב-2012 כשנעשה עוד פסטיבל נלך בשביל שיעבור בעזה. ב- 2009 אנחנו הולכים לזרוע את הזרעים ואני מקווה שב-2012 נקטוף את הפירות"
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by