בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ארמונות בחול 

ארמונות בחול

 
 
רוני בר, מערכת RED

אם מוחמד לא בא אל ההר, ההר בא אל מוחמד: אבו דאבי עדיין לא מרכז תרבותי אבל היא נחושה להיות, ולצורך כך היא מייבאת אדריכלים בעלי שם מהמערב

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כשחושבים על מרכז תרבותי שוקק, מדמיינים בדרך כלל את לונדון או ניו יורק. אבו-דאבי בוודאי אינה אחת האפשרויות הראשונות ברשימה. למרות זאת, הנסיכות במפרץ הפרסי נחושה להפוך לאחד ממרכזי התרבות החשובים בעולם, ויש לה את כל הכסף כדי להשיג את המטרה שלה.

באמצע המאה ה-20, תושבי אבו דאבי התפרנסו בעיקר מדיג ושליית פנינים, והתגוררו בבקתות עשויות מבוץ או ענפי תמרים. אבל בעשורים האחרונים עברה אבו דאבי, יחד עם יתר מדינות המפרץ, צמיחה כלכלית מואצת. הנפט הפך למקור ההכנסה העיקרי, הכסף התחיל לזרום וגורדי שחקים החליפו את בקתות הבוץ.
 
 
 
אבל אבו דאבי רוצה להפוך גם למרכז תרבות אזורי ועולמי. היא מתכננת רובע תרבות על האי סעדיאת (אי האושר בתרגום חופשי), בהשקעה של 27 מיליארד דולר. לצורך העניין נשכרו שמות גדולים שכבר נכנסו עמוק לקונצנזוס, כמו האדריכלים טדאו אנדו ונורמן פוסטר, שרק בשבוע שעבר הוכרז כי משרדו יתכנן את מוזיאון השייח זייאד על האי.

אבו דאבי לא מעוניינת לגלות את הכישרון הבא של עולם האדריכלות, כמו שהיא לא מעוניינת להמציא את הגלגל בענייני תרבות ואמנות: כך, זאהה חדיד תתכנן את המרכז לאמנויות הבמה, פרנק גרי יתכנן שלוחה של הגוגנהיים, וז'אן נובל יתכנן את הפרויקט השנוי ביותר במחלוקת - לפחות בעיני האירופאים - שלוחה של הלובר.

לובר חצי חינם

מי שחשב שהקמת שלוחה של מוזיאון הלובר באבו דאבי תעבור בלי אף פרצוץ חמוץ בקרב הציבור הצרפתי, כנראה לא מכיר היטב את העם שרשם זכויות יוצרים על השמות "שמפניה" או "רוקפור". סערה ציבורית קמה בצרפת עקב התכנית ואנשי ציבור האשימו את הלובר בהתמסחרות ובמכירת שמו של המוזיאון - מכירה שבאה, אגב, עם תג מחיר של כחצי מיליארד אירו. מעבר לחלחלה של הצרפתים, יש כאן תחושה של תרבות אינסטנט: קונים את השם של המוזיאון, מוסיפים שם של אדריכל מפורסם והופ! קיבלתם מרכז תרבות בינלאומי.
 
 
 
את המוזיאון החדש יתכנן האדריכל הצרפתי ז'אן נובל, שבין עבודותיו ניתן למצוא את מכון קרטייה בפריז, מגדל אגבר בברצלונה ובית האופרה בדובאי. האדריכל פנה לקבל השראה מתנאים הטופוגרפיים והגיאוגרפיים של האתר. “האי מציע נוף אכזרי, תמונה מדהימה של צחיחות האדמה מול הנוזליות של המים", הסביר נובל, “זה הצית את הדמיון לעבר ערים נסתרות קבורות בחול או שקועות במים. המחשבות האלו התמזגו לתוך תכנית פשוטה של אתר ארכיאולוגי שקם לתחייה".

24,000 המטרים המרובעים של המוזיאון לא יסודרו בתוך בניין אחד גדול, אלא יפוזרו חללים-חללים על פני מעין מיני-עיר. האלמנט הבולט ביותר במתחם יהיה כיפה גדולה ושטוחה, שאמורה לסמל את הקשר בין תרבויות העולם ולאחד בין החללים השונים של המוזיאון. הכיפה עשויה מדוגמאות שונות שנשזרות ביחד ליצירת קירוי מחורר ושקוף-למחצה (שמזכיר את חזית מכון העולם הערבי שבנה נובל בפריז), דרכו חודר אור מסונן, בדומה למה שניתן לראות לעיתים באדריכלות ערבית.
 
 

בלי סיכונים

גם המבנה הבא הוא שלוחה של מוזיאון ידוע, וגם כאן החליטו האחראים ללכת על בטוח כשהתיישבו לבחור את האדריכל: פרנק גרי ינסה לחזור על ההצלחה שלו בגוגנהיים בבילבאו, ויקים שלוחה נוספת של המוזיאון בדובאי. הפעם גם חסכו את השערורייה: בניגוד ללובר, שהיה עד כה יחיד ומיוחד, לגוגנהיים יש כבר שלוחות בניו יורק, ונציה, ברלין, בילבאו ואפילו לאס וגאס.

השלוחה המדברית של הגוגנהיים תהיה הגדולה ביותר. המוזיאון שיוקדש לאמנות עכשווית, יתפרש על פני 30,000 מטרים מרובעים, ויכיל גלריות לאוסף קבוע, חדרי תצוגה לתערוכות מתחלפות, ארכיון, מרכז שימור ועוד. אגב, אל תצפו לציורי עירום כאן; הם לא יוצגו מתוך התחשבות בקהל המקומי.

עם חרוטים, מנסרות וקוביות שלובים זה בזה, כתב היד האבסטרקטי של גרי, בולט גם כאן. בדומה לנובל, גם גרי הושפע מהקירבה למדבר ולים: המוזיאון יקום על פיסת אדמה מלאכותית הבולטת לתוך מי המפרץ, וישקף בצבעיו את התכלת של המים ואת הצבעים החמים של המדבר. “זה חייב להיות משהו שיהיה הגיוני כאן. אם אתה מייבא משהו מבחוץ ופשוט מנחית אותו, זה לא יעבוד", אמר גרי.
 
 

פסל באמצע המדבר

לצד המוזיאונים יקום על "אי האושר" גם מרכז לאמנויות הבמה, שיתוכנן על ידי האדריכלית זאהה חדיד. חדיד היא אחת מהאדריכלים הבולטים של הדור האחרון, למרות שעבודות רבות שלה נותרו על הנייר. בין הפרויקטים שלה שקרמו עור וטיח אפשר למצוא את תחנת כיבוי האש בווייל אם ריים שבגרמניה, המוזיאון לאמנות עכשווית ברומא שבנייתו כמעט הושלמה, וממש לאחרונה, נוספו לרשימה גם ארבע תחנות רכבל באינסברוק שבאוסטריה.

המרכז לאמנויות הבמה יכיל חמישה אולמות מסוגים שונים, מתיאטרון ועד לאופרה, שיוכלו להושיב ביחד 6,300 בני אדם, ובדומה ללובר ולגוגנהיים, גם הוא יבנה על שפת המים, בקו בו פוגש הים את המדבר. גולת הכותרת תהיה אולם הקונצרטים, שימוקם מעל ארבעת האולמות הנותרים, עובדה שתאפשר כניסה של אור טבעי לתוך האולם (אופציה שרוב האולמות נמנעים ממנה בכוונה תחילה). חלונות ענקיים שימוקמו מאחורי הבמה יאפשרו הצצה לים ולקו הרקיע של העיר.

בדומה לעבודות אחרות של חדיד, גם כאן יש שימוש בצורות פיסוליות, שעקבות התכנון הממוחשב ניכרות במורכבות שלהן. הדינמיות והאנרגיה של אמנויות הבמה השונות ניכרות במבנה, שנראה כחיבור בין אורגניזם חי לספינת חלל. הוא צומח מתוך מערכת של שבילים, גדל לכדי צורה אורגנית מורכבת ופורץ אל תוך הים, מתמזג עם הנוף מצד אחד אך בולט בשטח מצידו השני, כהצהרה אדריכלית נועזת.

אתר לשכת התיירות של אבו דאבי
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by