בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
רטוב וקר 

רטוב וקר

 
 
תיירות נענע 10

מסע על חוף הים אל העיר הגדולה: דרך העוברת בחוף נודיסטים, כלא לעשירים בלבד, יאכטות שלא יוצאות אל הים, וליווי מתוגבר של רצי ג'וגינג וגולשי אוויר

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אירוס בודד עומד מול הסערות. טיול מקורי של יום חורף (FLICKR, Saul Adereth)
 אירוס בודד עומד מול הסערות. טיול מקורי של יום חורף (FLICKR, Saul Adereth)   
נקודת מוצא: החוף הירוק, מעט צפון לשפך נחל פולג.
נקודת סיום: גן הבנים, פינת הרחובות רוקח – אבן גבירול בתל אביב.
תחבורה ציבורית: לרמת פולג הסמוכה לנקודת הסיום של המסלול מגיעים קווי האוטובוס 48 ו- 601 מהתחנה המרכזית התניה. לגן הבנים, ליד נקודת הסיום, מגיע קו 26 מהתחנה המרכזית החדשה של תל אביב.
אורך המסלול: כ-22 ק"מ.
משך הטיול: 7-8 שעות.
דרגת קושי: קלה.
עונה מומלצת: כל השנה, אם אתם חובבי רחצה, עדיף בקיץ.
ציוד: מים, כובע, בגד ים, מגבת.
מים בדרך: בחופי הרחצה לאורך המסלול.
מפת טיולים וסימון שבילים: מפה 7 (השרון ומערב השומרון).
 
זה לא נעים לראות חוף נודיסטים סגור (FLICKR, diluvi)
 זה לא נעים לראות חוף נודיסטים סגור (FLICKR, diluvi)   
החוף הירוק הוא נקודת המוצא שלנו. שביל מסומן אדום הולך מכאן דרומה, חוה את שפכו הרדוד של נחל פולג וממשיך דרומה לרגלי מכון וינגייט. ממי שזוכר את הגיבוש הצבאי שעשה כאן, ישמח בוודאי ללכת בניחותא על החוף, בלי שאף שעון עצר יאיץ בו לטפס.

שביל מסומן כחול יורד מהקומפלקס הספורטיבי וחובר אל השביל שלנו משמאל. אנחנו ממשיכים עם שביל חוצה ישראל אל החוף, ואילו השביל האדום מטפס אל שטח אימונים של צה"ל. מעט אחר כך מתרחק שביל ישראל מהים, מטפס על מצוק נמוך וחוזר ונפגש עם השביל האדום. אחרי הקילומטרים הרבים שעשינו על החוף, בשולי העיר נתניה, יש שינוי מרענן ב"אוויר הפסגות" המנשב על הרכס הנמוך.

השביל מתחיל לרדת מרכס הכורכר וחוזר ללכת קרוב לים. כ – 3 ק"מ מדרום לשפך נחל פולג מגיע שביל ישראל אל חוף געש. בקיץ אפשר להתרענן כאן ממראות מלבבים של שדיים ושל ישבנים חשופים, אבל אנחנו עשינו את הקטע הזה בשלהי החורף, ואיש זולתנו לא השתזף שם על החוף. במחשבה שנייה, טוב שכך. יכול להיות די מביך להזדחל שם עם תרמיל ענקי על הגב, ובעירום מלא (כי אנחנו משתדלים תמיד להשתלב בסביבה).
 

מימין הים, משמאל מצוק כורכר

לטייל על החוף ההולך ונעלם (FLICKR, miss pupik)
 לטייל על החוף ההולך ונעלם (FLICKR, miss pupik)   
השביל ממשיך דרומה ועובר מתחת לגן הלאומי חוף השרון (הזמן הנכון לקפוץ לביקור בגן הלאומי הוא שיא הקיץ דווקא, אז פורחים צמחי חוף הים במלוא יופיים). מימין הים ומשמאל מצוק כורכר יפה. הצמח הבולט לרגלי המצוק הוא חבצלת החוף, הגדלה בסדקי הסלעים ומגיעה לשיא פריחתה בסוף הקיץ. ערוץ עמוק מפריד בין חוף הגן הלאומי לבין הווילות של ארסוף הסמוכות אליו.

ארסוף, כפי שניתן לשפוט מהחוף, היא שכונה קטנה ומסוגרת של בעלי אמצעים, שהחליטו מסיבות הידועות להם לכלוא את עצמם בין גדרות (יש גם שער חשמלי במזרח, ושומרים חמושים מפטרלים בשטח). אפשר לרחם על האומללים, השוכנים בתוך כלא קטן ואפשר גם לתהות מיהו זה שאפשר לשכונה מוגנת זו להתקרב כל כך אל קו המים, ולשיר רקוויאם נוגה לרצועת החוף המצטמצמת (שמא תאמרו הנגזלת) שלנו.
 
 

בשולי החיים הטובים

יאכטות עוגנות במרינה בהרצליה (FLICKR, RonAlmog)
 יאכטות עוגנות במרינה בהרצליה (FLICKR, RonAlmog)   
עוד כ-2 ק"מ על קו החוף והשביל עובר לרגלי תל ארשף המוכר גם בשמות תל רשף, תל אפולוניה ותך ארסוף. שווה לסטות משביל ישראל לעלות אל התל, ולסייר בין השרידים שנותרו כאן, בעיקר מארסור הצלבנית. האתר המטופח הוא גן לאומי, והסיור בו נוח ומחכים.

קצת מדרום לתל ארשף עובר השביל ליד מתחם סידנא עלי המקודש למוסלמים. מהחוף רואים את צריח המסגד המזדקר מתוך המתחם המוקף חומה. אפשר לסטות מעט מהשביל, ולעלות למסגד בגרם מדרגות ארוך היורד ממנו לים. על החוף לרגלי המסגד יש בית עשוי כולו מצדפים, ולידו פסלים אחדים חצובים בכורכר. האיש שהקים את בית הצדפים וגר בו אוהב פרטיות וראוי לכבד את רצונו.

הדרך ממשיכה דרומה. כבר אפשר לראות היטב את בתי המלון של הרצלייה ומעט אחר כך גם לעבור לרגליהם, תחילה חוף השרון לרגלי מלון השרון, אחר כך חוף זבולון לרגלי מלון מגדלי צוק ואז המגדל של מלון דניאל וחוף אכדיה לרגלי מלון דן אכדיה. שוברי הגלים הנכנסים אל חוף הים יוצרים כמו בריכות רגועות ונטולות גלים, ושורה של מסעדות חוף אופנתיות משקיפות על משטחי החול הנקיים. גם כאן, מתברר, יש אנשים שיודעים להירגע וליהנות מהחיים.

קצת אחר כך מתעקל השביל שמאלה ועולה לקטע קצר על הכביש, לעקוף את המרינה של הרצלייה ממזרח. אפשר לסטות מעט מהסימון, ללכת מערבה ולשוטט כמה דקות במה שנראה כסרט פרסומת ל"חיים הטובים". קניון ארנה, הצמוד למרינה, הוא יצירת פלסטיק נוצצת שמזכירה את דיסנילנד.

מימין, במרינה, יאכטות תפנוקים, והיישר לפנים פאבים אופנתיים ומסעדות שרק חלקן, איך נגיד את זה, עממיות במחיריהן. החיים הטובים, כאן, נראים צפופים למדי, נטולי אוויר, מחוסרי חנייה ובעיקר יקרים.
 

תל אביב באופק

עוד כקילומטר ואנחנו חוזרים אל קו המים, ומשם הלאה אל החוף הנפרד. הוא נקרא כך משום שבקיץ יש בו רחצה נפרדת לגברים ולנשים וגם בו יש מלתחות ומקלחות ואפשר לנצל אותן. עוד כקילומטר, ואנחנו עוברים לרגלי הגבעות שמצפון לחוף הצוק ושומעים תנועה של כלי רכב. על הגבעות מכוניות אחדות, שכמו מנסות להסתתר בכל מיני פינות, ואיש מיושביהן אינו מביט עלינו. גברים בודדים, או משועממים, עסוקים שם בכל מיני פעילויות, שבסופן תשלום לבנות הזוג לרגע שפגשו לפני שעה קלה בכניסה לחוף הסמוך.

והדרך ממשיכה דרומה. אנחנו עוברים ליד סככת המציל ובית הקפה של חוף הצוק וממשיכים ברצועת חוף צרה וסלעית. אזוב וירוקת על הסלעים. בשעה האחרונה אנחנו כבר לא לבד. מתרבים רצי הג'וגינג על החוף, מתרבים גם סימני הגלגלים על החול. מדרום כבר נראית לשון היבשה של חוף תל ברוך החודרת לים. הארובה הגדולה של רידינג באופק. הצוק מסתיר את גושי הבניינים של רמת אביב. פה ושם מרחף מעלינו גלשן אוויר. עוד כשעה הליכה ואנחנו מגיעים אל חוף תל ברוך. כאן מתעקל השביל שמאלה, מוציא אותנו מחוף הים ומעלה אותנו אל גבעה קטנה. סימון השביל לוקח אותנו אל מגרש החניה של החוף. תנועה ערה של אנשים, ילדים וכלבים בדרכם לים. אבל אנחנו כבר שבענו ממראה הים והגלים, ובשמחה אנחנו יוצאים מתוך מגרש החניה (חסכנו 17 ₪ בכך שבאנו מהים ולא מהיבשה).

ממגרש החניה פונים שמאלה (צפונה) ואחר כך ימינה (מזרחה) והולכים בשביל סלול בשולי כביש מספר 2222. פונים ימינה אל רחוב צבי פרופס, ואחר כך שוב ימינה לשדרות לוי אשכול. משמאלנו, בעברו השני של הרחוב, מתנשאים בתי דירות של הצפונים, כי כאן צפון תל אביב. ממשיכים ברחוב אשכול, עוברים שני רמזורים (סימון השביל מופיע על עמודי התמרורים) וממשיכים לצד הבתים של שיכון ל'. שלטים מוארים של עיריית תל אביב מרגיעים אותנו – יש עדיין חניה בכמה מהחניונים באזור. שדה דב מימיננו, ובתוך ארבעים דקות אפשר להגיע מכאן לקצה הדרומי של השביל, לאילת, בדרך האוויר.

בסוף שדרות לוי אשכול פונים ימינה לרחוב ש"י עגנון. הכביש הולך מערבה ואחר כך מתעקל שמאלה וכבר מגיע אל צומת שדרות רוקח – אבן גבירול. מולנו , מעברו השני של הכביש, נמצא גן הבנים ומאחוריו הירקון. הכביש מערבה ממשיך אל נמל תל אביב ואל מקבץ המסעדות, הפאבים ובתי הקפה שבו. יפים, יפות וגם יפים כמונו, שוקלים עכשיו את צעדיהם, להמשיך או לשקוע, אחרי יומיים של הליכה בחולות הים, בתענוגותיה של העיר הגדולה, שכבר מתחילה בשעת אחר צהריים זאת להתכונן לליל בילויים ארוך.

ההחלטה שלנו – להישאר. עברנו אומנם שלוש ערים במהלך היומיים האחרונים, אבל יעבור עוד הרבה זמן עד שנראה עיר כזאת.

מסלולים נוספים בשביל ישראל:
האביב מת, יחי האביב
משובב לסופ"ש
בין תצפיות למערות

למקטעים נוספים בשביל ישראל היכנסו לכאן
באדיבות הוצאת מפה מתוך "שביל ישראל" מאת צבי גילת
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by