בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
המדריך לגמילה מטיטולים  

המדריך לגמילה מטיטולים

 
 
לימור גריף

תארו לכם שהיו ברשותכם שירותים ניידים שהייתם יכולים לקחת אתכם לכל מקום. לתור בבנק, לטיול בחצבני ואפילו למיטה. אז את כל האושר הזה אנחנו רוצים עכשיו למנוע מילדינו? כיצד עושים את המקסימום לגמול אותם במינימום יסורים?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
זוכרים את הימים ההם? (צילום:nikkie meckload-flicker)
 זוכרים את הימים ההם? (צילום:nikkie meckload-flicker)   
כל מה שרציתם לדעת רגע לפני שהקטנצ'יק נגמל ועוזב את הטיטולים. מיכל הרפז, יועצת חינוכית ומנהלת מרכז הרפז, עוזרת לנו להתכונן למשימה.

הבחינו בסימן מרכזי

כמו כל שלב מעבר אצל ילדים, גם לפני הגמילה מן הטיטולים עלינו להבין כי הילד וגם אנחנו עוברים תהליך רגשי, פסיכולוגי וחברתי. עלינו להבחין בסימן הבולט ביותר: הילד רוצה ובשל להיפרד מן הטיטול לתמיד. "אחת הטעויות הנפוצות של הורים היא שבעודם מזהים סימן קטן ורצון לגמילה הם ממהרים להסיר את הטיטול ולהכתיב לילד את קצב הגמילה.

עצור בטרם תגמול

על ההורה להבחין במכלול של סימנים: הילד רוצה לשבת בשירותים, הוא מודיע על עשיית צרכיו, מסתקרן להיכנס עם ההורים לשירותים, רוצה לראות את צרכיו, מבקש ללבוש תחתונים ועוד". את המוכנות לגמילה מחלקת הרפז לכמה סימנים בולטים המשלבים, יכולת שכלית של הילד המבין שאינו רוצה עוד לעשות את צרכיו בטיטול, יכולת מוטורית להתפשט בעצמו, יכולת מילולית להגיד אני רוצה לעשות בשירותים. כאשר כל מגע עם הצרכים משדר הפרעה, הצקה ואי נעימות עבור הילד או כמובן כאשר הטיטול לגמרי יבש – סימן המעיד על יכולת התאפקות.

מחקים את ההורים

נכון שיש ילדים מעוררי קנאה שנגמלו כבר מגיל שנה וחצי, אך הסקאלה קובעת כי תהליך הגמילה קורה בדר"כ בגילאים שבין שנתיים לשלוש. על ההורה להבין כי הילד רוצה לעבור כל הזמן לשלב בוגר יותר וחלק מתפיסת הגמילה היא תהליך חיקוי טבעי. יש לא מעט הורים שנמנעים מכניסה משותפת עם ילדם לשירותים. לדבריה של הרפז, אין כל חשש שהורה ייכנס עם ילדו, גם לא אב עם ביתו, מדובר בחשיפה שהיא לגיטימית לצורך חיקוי ולמידה.
 

ההורים רוצים לשלוט

 
הרפז טוענת שהורים רבים לא יודעים לעשות הפרדת גבולות דווקא במקרה של הגמילה. בשל לחץ חברתי, סביבתי ותרבותי, הם רוצים לגמול את ילדם, גם אם אינו מוכן ופנוי לכך רגשית. מה שיצליח למדוד את המצוינות ההורית שלהם. "הורים אינם מסוגלים פיזית לשלוט על צרכי הילד, הורה שנלחם עם ילדו שייגמל, מעורר קשיים להמשך הדרך".

להעלות ביטחון או להוריד?

בתהליך הגמילה, כמו בתהליכי שינוי אחרים, ההורה עשוי להעצים או להוריד את ביטחונו האישי של הילד. מה עושים? ראשית ממליצה הרפז: אם הילד אינו מוכן הניחו לו, אל תורידו את הטיטול, אך אם הוא מביע כמה וכמה סימנים, קבלו החלטה משתופת, הורידו את הטיטול מבלי להחזירו לעולם. כמו כן היא ממליצה לעבוד בשיתוף פעולה עם הגן, שכן חשוב שלילד תהיה עקביות בכל המתרחש בתהליך. "אם אתם פונים לגננת והיא חושבת שהילד לא מתאים ובשל לגמילה, אל תכעסו עליה, הקשיבו לה, היא אשת מקצוע ומבלה עם ילדכם לא מעט בכדי לדעת".

גמילה מוצלחת מתבצעת בשבועיים

מן הרגע שהתחלנו בגמילה חשוב שניכנס לתהליך בסבלנות בעודנו פנויים רגשית ושכלית. אל תיכנסו לגמילה בזמן שינויים: מעבר דירה, כניסה לגן חדש, הולדת אח. כמו כן חשוב שנבין שהילד בראשית דרכו לא יודע להתאפק עד לעשיית צרכיו. את הסיר אל תיקחו לכל מקום, למטבח, לחדר המשחקים או מול הטלוויזיה. הסיר צריך להיות רק בשירותים, שם אנו עושים את צרכינו. כמו כן אל תיקחו את הסיר לסבתא לדודה או לגינה הציבורית, אם יש פיפי בחוץ עושים ליד העץ. לקיחת הסיר לכל מקום מטילה את האחריות על ההורה בעוד האחריות כולה מוטלת אך ורק על הילד. אחד המדדים לגמילה מוצלחת הוא משך הגמילה. במידה והיא קצרה והסתיימה עד שבועיים דעו שילדכם היה פנוי ומוכן לה מכל הבחינות.
 

פספוסים

שלא לדבר על ערימות של זבל (צילום: drewesque-flick.com)
 שלא לדבר על ערימות של זבל (צילום: drewesque-flick.com)   
אל תעשו סיפור גדול מהפספוסים. הם קורים, קבלו אותם באהבה". כמו כן מסבירה הרפז כי אם ניתן מקום לפספוס, הוא עשוי להפוך עד מהרה מפספוס פיזי לפספוס התנהגותי, כי כך הילד מקבל תשומת לב שלילית על המעשים שלו, דהיינו כמות כה גדולה של אמוציות בו זמנית. מה כן? התייחסו באמפתיה, אל תוותרו עליה, אך גם אל תכעסו, יותר נכון אל תגידו מילה. אל תניחו על הסוגיה מטען רב של רגשות. "בחינוך צריך לחשוב מהראש ולא לערב אמוציות". קבלו את הפספוס, החליפו לילד ועברו לסדר היום הקבוע שלכם. בעיקר אל תשדרו אכזבה.

פיפי פרס?

הרפז אינה דוגלת בשיטת הפיפי פרס, לדבריה מסרים כמו יופי, כל הכבוד, התנהגת בבגרות מספיקים בכדי לתת לילד את התחושה שאנו מרוצים ממעשיו. כמו כן, בתהליך הגמילה עשויות להופיע רגרסיות. הן מתעוררות לרוב במצבים שונים של לחץ או בשינויים קיצוניים. על ההורה לקבל את הרגרסיה כחלק מן התהליך ולהבין כי זהו חלק מהשינוי הרגשי שהילד חווה.

נפרדים מהקקי

לא מעט ילדים פוחדים מהקקי ומצליחים להיגמל קודם מהפיפי. מדובר בפחד של עצם היוצא מגופינו מסבירה הרפז, ומציעה שאת אותם ילדים ניקח איתנו יחד לשירותים, נראה להם שגם אנחנו עושים את צרכינו. עוד נוכל להושיבם בשירותים בזמנים קבועים, למשל לפני המקלחת ובכך נרגיל אותם שעשיית קקי ארוכה יותר מעשיית פיפי. כמו כן נוכל לתת להם לראות את הצרכים שלהם ולהבין כי אינם נוראים כלל, נשפוך אותם יחד מהסיר לשירותים ואף נערוך מהם טקס פרידה קצר, אם אפשר, כדי לחזק את המשמעות הטקסית, גם עבור הצרכים של כל בני הבית.

חשוב לזכור כי למרות שהימים ללא טיטולים נראים לנו קסומים עם פחות הוצאות ופחות ריח, חשוב לתת לתהליך לקרות כשהילד מוכן לכך בכל רמ"ח איבריו.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by