בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
חדשות אמא 
חופשה? תפסיקו  

חופשה? תפסיקו

 
חדשות אמא |
 
ציפי ביידר

ניקיתי, עשיתי סידורים, חיתלתי, קיפלתי, הלבשתי, נסעתי, חזרתי, וכל זה לפני השעה 8:00 בבוקר. ציפי ביידר יוצרת הסדרה "אמא יקרה לי" טוענת כי לא עבדה קשה כל כך כמו ב"חופשת" הלידה הזו. סיפורה של "נופשת"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
זה נשמע כך, אך מרגיש לגמרי אחרת (צילום אילוסטרציה:sxc)
 זה נשמע כך, אך מרגיש לגמרי אחרת (צילום אילוסטרציה:sxc)   
בעוד שבוע וחצי בדיוק אני מסיימת את חופשת הלידה. (של הילד השלישי שלי). אני מנסה לחשב בזריזות את מספר הימים בהם הייתי בחופש, והפעם נסחפתי לגמרי, הארכתי אותה בשלושה שבועות נוספים. אין ספק החופש הכי ארוך, שלקחתי לעצמי אי פעם בחיי, אך האם באמת הייתי בחופש?

אז מה הספקתי בעצם?

עד לפני שלושה חודשים וחצי עבדתי במשרה מלאה, אמא לשני ילדים, עוד משרה מלאה, ניהלתי בית, בעל, קניות, תשלומים – עוד משרה ובחיים לא עבדתי קשה כמו בחופשת הלידה האחרונה. אני מנסה לשחזר מה בעצם הספקתי לעשות במשך כמעט ארבעה חודשים? אני מתקשה להשיב על השאלה, לא חופש, לא מסע קניות מוטרף, (פעם אחת באיקאה לא ממש נחשב), לא בילויים עד אור הבוקר ואפילו לא ביקרתי פעם אחת בקולנוע. (גם הפסטיגל לצורך העניין לא נחשב. בטח לא אחרי שהשירים נתקעים לי בראש ואיתם אני הולכת לישון), גם לא מסאז' (סידור גבות לא נחשב, וגם לא צבע לשיער מערכה שקניתי בסופר פארם).

אז מה עשיתי? אני חושבת שאם היו מצלמים אותי מהרגע שקמתי בבוקר (קצת קשה לקום בבוקר כשלא ממש ישנת לפני, אבל לא משנה כרגע), עד לרגע בו הנחתי בסוף היום את הראש על הכרית, אני חושבת שהגולשים לא ממש היו עומדים בזה.

תרשום, תרשום - הכל לפני 8:00 בבוקר

אז יש סדר עולם חדש, וזה אומר שלושה ילדים (שייחיו!). בוקר שמתחיל ב 06:30 אחרי ששעתיים קודם (ב-04:00) קמתי להאכיל את הקטנצ'יק, ושלוש שעות קודם (ב- 01:00) גם! וב23:00 רק נכנסתי למיטה (אמאל'ה). הסיוט של הבוקר מתחיל. צריך להעיר את הגדולים. (בני 8 ו- 5). אין מצב שהם עומדים להתייצב דום, ללכת לשירותים, לשטוף פנים, להתלבש, לחכות לשוקו שלהם, לפטפט קצת ולצאת ליום חדש. למה להם? אם אפשר לחכות שאמא תנשק, ותחבק, ותתחנן שיקומו כבר ובבקשה שיהיו בשקט, כי אסור שהתינוק יתעורר, (אם זה יקרה, לא תהיה אמא שתטפל בהם), ותגרור אותם לשירותים, ותנגב להם את הטוסיק (סליחה), ותשטוף להם את הפנים, ותלביש אותם, ותגרוב להם גרביים, ותכין שוקו, וסנדוויץ' גם ("אמא אפשר עם חביתה" - "בוודאי מתוק שלי") – אמרתי שהכל צריך להיות בשקט נכון! ואז אלביש את עצמי, אשטוף פנים (על הקפה אני מוותרת) השעון כבר מראה 07:25. אני מיד מארגנת את הסלקל של התינוק, עם שמיכה מרופדת כי קר בחוץ, מניחה אותו ומתפללת שלא יתעורר, כמובן מצויידת במוצץ, וחיתול ומתחילה לחשב מתי הוא שוב צריך לאכול. נכנסים למכונית, מעמיסים את התיק, המטרייה, ואת הסלקל ויוצאים לדרך. עוצרים בגן של הילדה וממשיכים לבית הספר, שם מורידים את הילד וחוזרים הביתה. השעה כבר 08:00 ורק מתחיל היום.
 

מלחמת התשה

ציפי ביידר, "הכי קשה שעבדתי היה בחופשת הלידה הזו"
 ציפי ביידר, "הכי קשה שעבדתי היה בחופשת הלידה הזו"    
אני לא אתחיל לפרט עכשיו מה הייתי עושה מדי יום, אבל זה התחיל במחשב, ביקור באתרים קבועים, בדיקת מיילים מהעבודה, משחק עם התינוק בפארק השעשועים (הסלון שלי), מהטרמפולינה, לפעלולון, ללול עם המובייל, לסלקל לשם צפייה בטלוויזיה, קצת בעגלה, קצת שינה, קצת אוכל ובעיקר הרבה גזים, וחוזר חלילה. כמובן שחשבון הטלפון שבר שיאים חדשים, והעובדה שעוד שלוש חברות נמצאות עכשיו בחופשת לידה לא ממש תרם לזה.

אז מה עשיתי בחופשת לידה?

בקרתי בבנק, בביטוח לאומי, במס הכנסה, בדואר, בטיפת חלב, (שני חיסונים ומדידות) באולטארסאונד פרקי ירכיים, באקו לב לתינוקי (שמעו איוושה וגילו גם חור קטן), ברופא שיניים עם הגדולים, שוב אצל רופא המשפחה בשביל כולנו, אבל הסיוט הגדול מכולם אלו החוגים. (אמרתי כבר שלושה ילדים שיחיו!). ביום ראשון חוג ריקוד לילדה, ביום שני כדורגל לילד, ביום שלישי מדעים לילד, ביום רביעי שחייה לילד, ביום חמישי (חופש – עלאק), ביום שישי, שוב כדורגל. וכמובן שכולם הגיעו איתי לכל החוגים של כולם. וכולם המתינו בסבלנות רבה לכולם – עד שיסיימו. וכמובן שאני אמא עם מצפון, ולכן אמא עם מצפון לא משאירה את הילד שלה בבית הספר לאכול בצהרון, אלא אמא עם מצפון אוספת את הילד ב12:45 ומכינה לו ארוחה חמה על מנת שלא יהיה עייף אחר הצהריים כשילך לחוגים. (כדורגל, שחייה אמרתי כבר).

עוד כמה דברים ששכחתי

אה, כמובן, איך אפשר בלי הכביסות שלא נגמרות והקיפולים, וההרים של הכביסות אחרי שאספתי אותם מהמייבש, מהחבל בחוץ, מהמתלה בבית (ולא ציינתי רכישת בגדי חורף לילדים, והחלפת ארונות מקיץ לחורף, משמיכת פיקה לפוך נוצות). עד לפני רגע הייתה לי עבודה, ותפקיד חשוב ורציני ועכשיו כבר יש לי מחליפה, והיא ממש טובה (מישהי שאני בחרתי כמובן), ומה יהיה עם התפקיד שלי, והאם מחכים לי, אני "בסרטים".

רוצה לחזור לעצמי

והגוף שלי, אוי הגוף המתוק הזה שסחב תשעה חודשים, קרע ללדת 18 שעות, רוצה כל כך לחזור לעצמו ואם אפשר אז בבקשה אפילו לחזור להיות רזה יותר, שהג'ינס שאני כל כך אוהבת יהיה גדול, ואני ארגיש קטנה בתוכו. אני חייבת לחזור לעבודה ושכולם יגידו, (ואפשר גם לי בקול רם) וואו איך רזית, איך עשית את זה. (אולי אם הייתי סותמת את הפה, מתחילה לצעוד, ולא מחסלת שורות של שוקולד).

הפעם זה שונה, החכמתי

אבל קרו גם כמה דברים חכמים בחופשת הלידה שלי. למשל החלטתי שמגיע לי שתהיה גם לי מנקה. מספיק להיות ע'בד שמנקה, ומטאטא ושוטף כל היום. ועוד דבר חכם שהחלטתי שהפעם אני הולכת על גרסת המטפלת (מישהו אמר מצלמות נסתרות), לעומת הגדולים שנזרקו מיד בתום שלושה חודשים למשפחתונים (והם בסדר גמור) הפעם זה שונה, יש כאן משהו אחר. עוצמתי יותר, מרגש יותר, שקול יותר, בוגר יותר, אני מאושרת. בעלי היקר שיחייה עובד מאוד קשה. אז אחרי החופש שאוטוטו נגמר אני מתחילה את החופש האמיתי וחוזרת מיד לעבודה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by