בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
לבד שבתות וחגים 

לבד שבתות וחגים

 
 
לילך וולך, מערכת RED

עזבי את האישה החוקית וההפרעה להרמוניה המשפחתית - בסופו של דבר, בבחירה להיות "האישה האחרת" יש מימד של חוסר כבוד עצמי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בסוף את לבד, על הגג (ASAP)
 בסוף את לבד, על הגג (ASAP)   
"האישה האחרת, תמיד מוצאת זמן למניקור, האישה האחרת. האישה האחרת מושלמת במקומות שיריבתה נופלת, ולעולם לא תיתפס עם רולים בשיער", שרה נינה סימון בשיר הנפלא שלה על האישה האחרת. בין אירוניה לחמלה שרה סימון על הבית היפה והמטופח של האישה האחרת - יש פרחים טריים בכל חדר וחדר, ואין בו אף פעם צעצועי ילדים מפוזרים על הרצפה.

אף אחת לא מדמיינת אף פעם שהיא תהיה האישה האחרת, המאהבת, מפרקת המשפחות, הפילגש וכל הכינויים שרק תרצו להדביק לסטטוס המפוקפק הזה. לא - ילדות קטנות אף פעם לא מתארות לעצמן שהנסיך שלהן יבוא, אבל יעצור קודם אצל מישהי אחרת, יתחייב איתה למשכנתא ולילדים, ויתפנה רק בשעות גנובות בין שקרים לחצאי אמיתות. אף אחת לא מאחלת את זה לעצמה, ובכל זאת, לא מעט מאיתנו מוצאות את עצמנו ממולכדות בתוך סיטואציה שנראית לנו כבלתי אפשרית.
 

מאהבת על המוקד

 
הדימוי החברתי כלפי מאהבות הוא עדיין טעון מאוד, לעתים חסר רחמים. אנחנו מעדיפים להאשים את מי שנראה שחדרה מבחוץ אל תוך השלווה ההרמונית והסימביוטית של הזוגיות, גם אם הרמוניה, כבוד ואהבה מעולם לא היו חלק מאותה זוגיות מלכתחילה. אבל קל יותר להאשים את ה"זיהום" או הגורם הזר, מאשר להתנכל באופן ישיר לגבר שבחר לבגוד במערכת היחסים שבחר לעצמו. אותו אנחנו רוצים לשמור בבית, למרות הכל. את המאהבת קל יותר להעלות על המוקד.

ישנן הנשים שכאשר הן מגלות שהחבר החדש להן בעצם נשוי למישהי אחרת, קמות ועוזבות למקום טוב יותר, בו הן לא חלק ממשחק שחמט של גבר אחד מול אשתו החוקית והלא מודעת. אבל מה ההסבר של הנשים שכן נשארות?

לכל אחת מהנשים שמצאו את עצמן אי פעם בסיטואציה של היותן האישה האחרת, תמיד היו הסברים מצוינים וסיפורים משכנעים. אף אחת הרי לא מתארת את עצמה כמחריבת משפחות. "הוא היה לא מאושר הרבה לפני שהגעתי"; "הם עמדו להיפרד בלאו הכי"; "היא לא באמת מבינה אותו כמו שאני"; "הוא אהב אותי ולא אותה"; "הוא רק חיכה שהילדים יגדלו קצת."
 

מלבד שאלות המוסר, את פתטית

קומי ולכי, לפני שיהיה מאוחר מדי (ASAP)
 קומי ולכי, לפני שיהיה מאוחר מדי (ASAP)   
בסופו של דבר, בבחירה להיות האישה האחרת, יש אמירה בינך לבינך: אני שווה פחות, אני זמנית, אני ניתנת להחלפה. ללא שום קשר לפגיעה באחרים - את חשבון הנפש הזה תעשי בינך לבינך. בבחירה להיות זו שמעלימים את קיומה; שמקווים שלא לפגוש ברחוב מול חברים מהעבודה; שמבריחים לחדרי מלון; שמרמים ומושכים באף בסיפורים משכנעים אבל שחוקים - בבחירה הזו, יש מימד של חוסר כבוד עצמי.

כשתעמדי בנסיון הלא פשוט הזה - לאחר שפגשת את מי שנדמה לך שהוא גבר חלומותייך וגילית שהוא מגיע בעסקת חבילה עם אישה וילדים, והוא יאמר לך שהוא כבר חשב על פרידה, או שהוא מחכה שנה שנתיים מקסימום ומסיים עם כל הסיפור, אל תחשבי עליו, או על אישתו, או על ילדיו - חשבי על עצמך. את רוצה להיות זו שממולכדת בשקר? להסתפק במעט מדי תמורת איזו תקווה נואלת שהוא באמת יהיה שלך לבסוף? את רוצה להיות זו שלא מגיע לה אושר שלם, או לפחות הסיכוי לו?

וכשתקומי ותלכי, עם כל הכאב שבעניין, תדעי שעשית את הדבר הנכון עבורך ועבור האישה שמגיע לך להיות. מפני ש"האישה האחרת נרדמת מתוך בכי. לאישה האחרת אין את אהבתו להיאחז בה. וככל שהשנים חולפות", שרה נינה סימון, "היא מבלה את חייה בבדידות."
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by