בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
רק את אמא  

רק את אמא

 
 
רויטל קיבק ארמה

בעוד אמהות רבות מתלוננות על חוסר שיוון ועל רצון בחלוקה שווה יותר של הנטל, הן נוטות לטרפד את הקשר של הילד עם אביו ומחזקות את דפוס ההתרחקות ממנו. כיצד להפוך את הדיאדה למשולש יחסים נורמטיבי?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אמא כאן (צילום אילוסטרציה:photos.com)
 אמא כאן (צילום אילוסטרציה:photos.com)   
"ילד של אמא" הוא מושג שגור, שאם פעם היה מובן מאליו, הרי שהיום, עם התפתחות הקדמה והשוויון בין המינים, היינו רוצים (לפחות לחשוב), שהקשר של הפעוט שלנו עם אמא ואבא יהיה פחות או יותר זהה. על דיאדה, על היצמדות ועל הורה דחוי, ועל מי מוטלת האחריות לווסת את כיווני הרוח של ה"ילד של אמא".

דיאדה עוצמתית

בהיצמדות לאחד ההורים אין חוקים ו"למה" ילד נצמד להורה זה או אחר יכול לנבוע מסיבות שונות, חלקן כלליות וחלקן ספציפיות לכל משפחה", אומרת דגנית בן ניסן, פסיכולוגית ראשית במכון להתפתחות ולשיקום הילד, מרכז "שניידר". בד"כ אנחנו רואים את הרגל ה"ביחד" הזה עם אמא, הרגל שיש בו attachment מאד חזק בחוויה משותפת חזקה, שקשה להכניס אליה את אבא.
הקושי להכניס את אבא לדיאדה העוצמתית מיוחס לא רק לילד, אלא בעיקר לאמא, גם אם באופן לא מודע.

"יציאה" לשלישי

בדרך כלל מבחינה התפתחותית ה"שלישי" נכנס לתמונה בשנה השניה או שלישית לחיי הילד. בשנה הראשונה הקשר הוא בעיקר דיאדי, בשנה השלישית השלישי תופס מקום חשוב, תפקידו הוא לעזור לילד לצאת מהקשר הדיאדי, להרחיב את רפרטואר הקשרים ולעזור לו לפתח הזדהות עם ההורה בן אותו המין (השלב האדיפלי). חשוב לזכרו שלא רק הורה יכול להיות ה"שלישי", גם אנשים אחרים יכולים למלא פונקציה זו.
 

הנטייה ל- attachment

 
"הקושי לצאת מהדיאדה לטריאדה מתפתחת במהלך ההתפתחות המוקדמת. יחד עם זאת, לעתים מצבים גופניים מסוימים יכולים לחזק נטייה זו, לדוגמא: תינוקות או פעוטות עם קשיים התפתחותיים שונים שזקוקים למבוגר שידע להתייחס באופן ספציפי יותר לקשייהם, עשויים להיצמד יותר לאם משום שהיא למדה להתייחס לצרכיהם, ואילו במחיצת האב הם צריכים לעבור הסתגלות מחודשת".

תישאר צמוד אלי

"מבלי להתכוון, קיימת לעיתים נטייה אצל האם לטרפד את הקשר של הילד עם האבא. ברובד הגלוי אימהות רבות מתלוננות על הקושי הרב שהילד צמוד רק אליהן, וכי הן מעוניינות בחלוקה שווה בטיפול ובזמן האיכות עם הילד. במצב ה"רוצה רק את אמא", קל לנו להגיד ש"הילד לא מוכן בשום פנים ואופן שאבא ירחץ או יאכיל אותו", אבל צריך לשאול איפה קשה לנו כאימהות להכניס את בן הזוג שלנו למשוואה. לפעמים אנחנו רוצות שדברים ייעשו בדרך שלנו. לפעמים החוויה שלנו עם הילד היא כה עוצמתית וממלאת וקשה לנו לחשוב שגורם שלישי יכול להרוס את זה. באופן בלתי מודע, אנחנו מחזקות את דפוס ההתרחקות מאבא, והילד שלנו קולט היטב את המסר, ש'הכי בטוח והכי נעים להיצמד לאמא'". "באופן כללי, תיתכן העדפה של הורה גם במהלך השנים ("ילד של אמא" או "ילד של אבא"). מסיבות שונות יש התקרבות והזדהות עם הורה מסוים, וגם המשפחה וההורים מטפחים לעתים דפוס כזה".

לא רוצה? לא צריך!

"כשהילד מתחיל לבכות ורוצה 'רק את אמא', קיימת (לעיתים) נטייה אצל שני ההורים לוותר מהר מידי ולהכנע לרצונותיו. ההורה הדחוי חש עלבון גדול, דחייה וכעס, וקשה לו להכיל במצב כזה את ההתנהגות של הילד שלו. הורים דחויים רבים מגיבים בהתאם לגיל ילד: "לא רוצה? לא צריך!" או "גם אני לא אדבר איתך".לפעמים גם נוח לוותר על הטיפול בילד, כי נורא עייפים".

כעסים בזוגיות

"לפעמים הדרך של אימהות רבות לכעוס על אבא, שלרוב חוזר הביתה מאוחר ומשאיר אותן לבד עם הילד, היא להראות לו, ש'זה מה שקורה למי שלא נמצא כל היום – ילד שלא רוצה אותו'. יש מקום לפתוח כעסים כאלו, אבל לא לגייס את הילד לעשות איתו קואליציה מול אבא".
 

לקרב את ההורה הדחוי

זאת לא חייבת להיות תמונת אילוסטרציה (צילום:photos.com)
 זאת לא חייבת להיות תמונת אילוסטרציה (צילום:photos.com)   
"לפעמים אימהות יוצאות מהבית, הילד בוכה ולא רוצה להישאר עם אבא. הן נכנעות לבכי וחוזרות. זה שיתוף פעולה לא נכון והאחריות של ההורה שאליו נצמדים היא קריטית. המסר שמעבירה אמא כזאת הוא ש"אי אפשר להישאר עם אבא". אותה אם צריכה להגביר מסר אחר, ש"לא רק איתי יהיה לך טוב, ואבא הוא טוב באותה מידה".

האחריות על שני ההורים

"חשוב להיות מאוחדים בעניין הזה ולא להטיל אשמה. גם להורה הדחוי יש אחריות והיא לא לוותר, לא להיעלב, וכן להכיל את הרגשות האלה של הילד ולהגיד לו: "אני כן רוצה להיות איתך וביחד יהיה לנו כיף. אתה נשאר איתי". הילד לא מחליט מי יהיה איתו ואם החלטנו שאמא צריכה לצאת, אז כך צריך להיות. כשאת לא נמצאת זה מוחלט. זה כמו הקושי בפרידה בגן, שמיד אחרי שאנחנו הולכות הם מפסיקים לבכות".

ככה כן עושים

"פעמים רבות אבא חוזר הביתה אחרי יום ארוך ויש נטייה של "קח את הילד, חיכיתי לך כל היום". קשה לילד ברגע אחד להיקרע וצריך לתת לשניהם להתרגל. עוד חשוב לחזק את המסר, שלא רק אמא יכולה להרגיע, אלא ללמוד להעביר סמכויות גם לאבא, גם אם במחיר של בכי".


לסיכום, בקשר המיוחד שלנו עם הקטנטנים טמונים גם ניצני הקשר שלהם עם בן זוגנו. יציאה מהריקוד הזוגי למעגל המורחב של שני הורים וילד, תשפר משמעותית את ביטחון כולם בקשר המשפחתי הבינאישי ותעזור בחלוקת אחריות הולמת על גידול ילדינו.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by