בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
יוצאים מהבועה 

יוצאים מהבועה

 
 
מיה זיו

אורנים, שדות מתרחבים ואפיקי נחל: מסלול שבת קליל, ברכב או ברגל, מתל קשת לצומת דביר

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עביר לרכב, מלבד קטעים אותם ניתן לעקוף בקלות (FLICKR, miss pupik)
 עביר לרכב, מלבד קטעים אותם ניתן לעקוף בקלות (FLICKR, miss pupik)   
נקודת מוצא: תל קשת, על כביש 40, כחמישה ק"מ מדרום לקריית גת.
נקודת סיום: צומת דביר, על כביש 40 כ-20 ק"מ באר שבע.
תחבורה ציבורית: בכביש הגישה לאחוזם, מצפון לנקודת המוצא, עוצרים קווים 369, 371 (תל אביב-באר שבע) ו- 367 (ראשון לציון-באר שבע). בצומת דביר, ליד נקודת הסיום, עוצרים קווים 367 ו-369.
אורך המסלול: כ-21 ק"מ.
משך הטיול: 8-9 שעות.
יציאה: אחרי שמורת פורה.
דרגת קושי: מסלול קל, אבל ארוך.
רכב: רוב הדרך טובה לרכב שטח. ניתן לעקוף ללא קושי את הקטעים שאינם עבירים לרכב שטח.
מים בדרך: אין.
עונה מומלצת: אביב, סתיו וחורף. מומלץ במיוחד לבוא לכאן בתחילת החורף, כשיש מים באגם העונתי ליד שמורת פורה.
מפת טיולים וסימון שבילים: מפה 12 (דרום השפלה ושולי הר חברון).
 

עלייה באפיק הנחל והפתעה בסופה

יוצאים מהעיר, אל הטבע ואל הציפורים (FLICKR, miss pupik)
 יוצאים מהעיר, אל הטבע ואל הציפורים (FLICKR, miss pupik)   
מדרום לתל קשת עוברת דרך עפר רחבה מסומנת כחול. אנחנו עולים על הדרך הזאת, חוצים איתה את האפיק של נחל אדוריים ומתחילים להתקדם אל קו הגבעות הנמוכות הנראות מולנו. לאחר כ-700 מ' אנו עוברים תחת קו מתח גבוה, ולאחר עוד 600 מ' עוברים תחת עוד קו כזה.

קל להתברבר באזור הזה. סימון השביל דליל ואין סימני זיהוי בולטים. חשוב להישאר כל הזמן על השביל המרכזי. כחצי ק"מ אחרי חציית קו המתח השני מגיעים אל חורשה של אורנים וברושים (אם ירדתם משום מה מהשביל, חפשו חורשה של אורנים וברושים והתקרבו אליה. אין כאן עוד חורשות כאלה), ו-600-700 מ' אחר כך מגיעים לחורשה של איקליפטוסים.

אנחנו חוצים את האפיק של נחל שיקמה ומעט אחר כך רואים את הסימון של שביל ישראל על עמוד של קו מתח במורד חורשת האיקליפטוסים. שביל ישראל מצטלב כאן עם דרך עפר מסומנת אדום ואנחנו פונים שמאלה (דרומה) אל הדרך הזאת. השביל עולה ויורד עכשיו בין גבעות. שדות רחבים משתרעים מימיננו ומשמאלנו. טרקטור בודד נע באיטיות מרחוק, והרעש המונוטוני שלו נוסך שלווה. מישהו עובד כאן בשקדנות. מעניין מה הטרקטוריסט מפזם לעצמו לבד בשדה. לאחר קצת יותר משלושה ק"מ בין השדות מורה לנו הסימון של שביל ישראל להיפרד מהדרך המסומנת אדום ולפנות שמאלה אל נחל סד.

עוד כ-300 מ' ואנחנו מגיעים אל הנחל, חוצים אותו וממשיכים דרומה על שביל מסומן כחול ההולך ממזרח לערוץ הנחל. ערוץ הנחל מתחתר והופך לקניון, ואילו אנחנו הולכים במקביל לקניון וצופים בו מלמעלה. החלק הקניוני של נחל סד הוא די מפתיע. פתאום קניון, כאן, בנגב, באזור שהנחלים בו רדודים. אנחנו הולכים קילומטר בצד הנחל, עד שהשביל הכחול שלנו מתחבר אל דרך עפר רחבה מסומנת שחור. כאן פונים שמאלה, אל הדרך המסומנת שחור, ומגיעים לאחר קילומטר אל רגלי תל נגילה. עץ בודד צומח בראש התל, שהיה מיושב מאז התקופה הכלקוליתית ועד התקופה הביזנטית. העץ נראה כמו תרנגולת ענקית המנקרת בקרקע, ולכן קוראים למקום גם "גבעת התרנגולות".
 
 

התורכים השאירו גשר, המסמנים השאירו סולם

סולמות וחבלים, אבל מחוץ למשחק הקופסא בבית (FLICKR, Oliver Alex)
 סולמות וחבלים, אבל מחוץ למשחק הקופסא בבית (FLICKR, Oliver Alex)   
לרגלי תל נגילה יש צומת שבילים: שביל כחול פונה שמאלה, אנחנו ימינה עם השחור. עוד כ-500 מ' ואנחנו עוברים על פני נקודת גובה 211. יש כאן, משמאל לשביל, מיבנה הרוס וחורשת איקליפטוסים קטנה. סימון השביל ברור למדי, ואנו מתעקלים איתו לתוך ערוץ נחל שקמה, הנחל הראשי באזור.

אנחנו חוצים את אפיק הנחל (משמאלנו נראה משטח בטון גדול). מיד אחר כך נפרדים מהסימון השחור, פונים שמאלה אל דרך המסומנת בירוק והולכים מימין לגדר ארוכה, הצמודה לאפיק של נחל שקמה. עוד קילומטר לערך שביל ישראל עוזב גם את הדרך הירוקה, פונה ימינה ועובר בשולי חורשת אורנים ומגיע לגדר תיל.

הגדר הזאת היא מחסום לכלי רכב ומכשול מסוים גם להולכי רגל. מסמני השביל הקלו עלינו, הם הציבו סולם קטן ליד הגדר כדי שנוכל לעבור מעליה בקלות. יש בזה משהו שמחמם את הלב, אתה הולך קילומטרים בלי לפגוש אדם, וכשאתה רואה את הסולם הזה, יש לך הרגשה שמישהו חיכה לך, ידע שתגיע, דאג שיהיה לך נוח.

מיד אחרי חציית הגדר אנו עולים על סוללה ששרדה ממסילת הרכבת התורכית לבאר שבע. התורכים הניחו את המסילה בתחילת מלחמת העולם הראשונה, כדי להסיע לוחמים ואספקה לחזית הדרום. הם התכוונו להגיע לתעלת סואץ, אבל נתקעו ליד קסימה בסיני. לאחר 300-400 מ' על הסוללה אנחנו מגיעים אל גשר הרוס שקשתותיו ניצבות באפיק נחל פורה. כאן אנו מגיעים לעוד גדר, ולידה עוד סולם שמאפשר לנו להתגבר עליה בקלות.אחרי חציית הגדר אנו רואים סימון המפנה אותנו ימינה (מזרחה). עכשיו אנחנו הולכים בשביל מסומן ירוק בנוף של גבעות. בדרכנו אנחנו יורדים לחורשת אורנים, ואחר כך לחורשת איקליפטוסים ועוד חורשת אורנים.

החורשות בנגב, מוכרחים להודות, אינן כחורשות שראינו בגליל ובהרי ירושלים. העצים כאן הרבה יותר נמוכים, הרבה פחות צפופים, ובכל זאת הרבה יותר מפתים להתקרב אליהם ולחסות בצילם. כל פיסת צל היא יקרת מציאות בנגב. גם אם לא נמצא כאן הרבה פרחים, נעים לשבת קצת וליהנות מהצל ומהקרירות. כקילומטר אחרי הגשר התורכי אנחנו רואים מימיננו אגם עונתי קטן, מקסים, מוקף סוף וקנה. מיד אחר כך אנו חוצים שוב את נחל פורה, וחוצים דרך עפר רחבה מסומנת שחור. כאן אנחנו נפרדים מהדרך הירוקה, וממשיכים מזרחה בשביל עם סימון שביל ישראל ההולך בין הדרך המסומנת ירוק לבין הדרך המסומנת שחור. השביל חוצה את שמורת פורה, ומגיע לאחר עוד 700-800 מ' קרוב קרוב לכביש 40.
 

לפעמים אפשר ליהנות מההליכה עצמה

אנחנו עומדים עכשיו במרחק מטרים אחדים מכביש מספר 40. כאן אנחנו פונים ימינה אל דרך עפר טובה, הולכים במקביל לכביש, ממערב לשדרת איקליפטוסים המפרידה בינינו לבין הכביש, ולאחר כ-2.5 ק"מ מפנה אותנו הסימון אל הכביש עצמו.
תנועה ערה מתנהלת על הכביש. מביטים שמאלה וימינה ושוב שמאלה, כפי שלמדנו בבית הספר, וחוצים את הנתיב שבו נוסעות המכוניות מצפון לדרום. את הנתיב השני, מדרום לצפון, אנחנו עוברים בבטחה תחת גשר בטון שעליו נמתח הכביש. מולנו, כ-200 מ' ממזרח לנו, נראה גשר גדול שעליו נוסעת הרכבת לבאר שבע. אנחנו הולכים אל הגשר, עוברים תחתיו יחד עם אפיקו של נחל שקמה, ואז פונים ימינה והולכים על דרך עפר במקביל למסילת ממזרח.

אחרי הליכה של קילומטר לערך ממזרח למסילה, אנחנו מגיעים אל תל מילחה. התל הוא גבעה קטנה ועגולה, דומה מאוד לתל קשת שבו התחלנו את הטיול. שביל ישראל אינו עובר בתל עצמו, אבל כדאי לסטות מעט כדי לזכות לתצפית היקפית מראשו. אחרי התצפית חוזרים אל השביל, עוקפים איתו את התל ממערב, ואחר כך מתעקלים שמאלה (מזרחה) ויורדים אל האורנים הצמודים לאפיקו של נחל שקמה. מכאן ועד לנקודת הסיום הדרך מונוטונית למדי, אבל אפשר פשוט ליהנות מעצם ההליכה לצד אפיק נחל שקמה. בלי עליות וירידות, לצד האורנים והאיקליפטוסים הנטועים לאורך אפיק הנחל ונוכח השדות הרחבים המשתרעים לפנינו. השביל רחב ונוח, הסימון טוב ובכל רגע אפשר לצעוד חמישה צעדים הצידה ולהשתרע תחת אחד האורנים שעל גדות הנחל. בחורף אפשר ליהנות כאן ממרבדים יפים של כלניות ועיריות, ובקיץ ממשטחי העשב הצומח בצל העצים.

כמעט עשרה קילומטר אחרי שחצינו את כביש 40 מתקרב השביל לפסי הרכבת, מתעקל מעט שמאלה וחוצה קו מתח. עכשיו נראה מימיננו את דגל ישראל מתנופף מעל מחסן מאולתר שהוקם על בסיס של שני אוטובוסים ישנים. כאן אנחנו נפרדים משביל ישראל ומאפיק הנחל ופונים ימינה אל גבעה נמוכה המשקיפה אל נקודת הסיום שלנו – כביש 3255 ההולך אל הקיבוצים דביר ולהב.

טיולים נוספים לאורך שביל ישראל:
רטוב וקר
האביב מת^ יחי האביב
משובב לסופ"ש

למקטעים נוספים בשביל ישראל היכנסו לכאן
באדיבות הוצאת מפה מתוך "שביל ישראל" מאת צבי גילת
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by