בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
לא מקובל עלי  

לא מקובל עלי

 
 
רויטל קיבק ארמה

כמה היינו רוצים לראות את ילדנו אהובים ומקובלים על כל ילדי הגן, כולם מעוניינים בחברתם, כולם רוצים לשחק עימם, אך מה לעשות שהמציאות מכתיבה לעיתים כללים אחרים לגמרי. מקובלים ולא מקובלים, זוכרים? כתבה ראשונה בסדרה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
זה בהחלט לא קייטנה (צילום אילוסטרציה: photos.com)
 זה בהחלט לא קייטנה (צילום אילוסטרציה: photos.com)   
אנחנו אוהבים להגניב אליהם מבט מהצד, מייחלים לראות אותם אהובים ורצויים בסביבת בני גילם, מעדיפים שלא לראות אותם ישובים בצד ולבד. הטובים יותר והטובים פחות, אנחנו לא שוכחים את זיכרונות הילדות ההם. אם זה היה תלוי בנו, כל ילדי הגן היו מקובלים האחד על השני באותה מידה, אבל המציאות החברתית, מסתבר, מתווה מעמדות חברתיים גם בגיל שנתיים.

ד"ר חנה צור, מומחית להתפתחות חברתית בגיל הרך, מרצה באוניברסיטה העברית,
ואתי קובי עובדת סוציאלית קלינית מתמחה בטיפול ילד ונוער, הדרכות הורים וסדנאות בהורות, מדברות על הילד הרצוי, על הילד הדחוי, וכן, גם על הגננת.
.
מסתדרים בקבוצות

לדברי ד"ר חנה צור, פילוס הדרך בהיררכיה החברתית הוא מיומנות שאנחנו מפתחים כבר בגיל הגן. "בני האדם במהותם הם יצורים חברתיים, וקיים בהם הצורך להרגיש שייכים לאיזשהו קבוצת השתייכות עם אינטראקציה חברתית ברמה כלשהי. הנטייה להיות בקבוצה היא מגיל מאד צעיר, וזה קורה מרגע שילדים נכנסים למסגרת החינוכית. עד גיל שנתיים לא ממש יש משחק חברתי בקבוצה ויש נטייה יותר לשחק בזוגות, בדיאדות האחד עם השני. בין הגילאים שנתיים - שלוש, אנחנו כבר יכולים לראות העדפה מובהקת של ילדים לשחק עם ילדים מסוימים ונטייה למשחק קבוצתי. בגילאים 4-5 ישנה כבר התארגנות משוכללת בקבוצות משחק".

שורדים בגן הילדים

לדברי אתי קובי, ילדים נולדים עם צורך בסיסי לקשר ולהתחברות עם אחרים. "צורך זה בא לידי ביטוי ביכולת הילד להתקרב לאחר ולשתף פעולה עם ילד אחר, כאשר עם הזמן הילד רוכש יותר מיומנויות חברתיות. לפעמים יש חברויות שלא מובנות להורים, אבל כשבודקים אותן לעומק מבינים, שהם נבנו אצל הילד בתהליך לא מודע אך מושכל של רווח והפסד. לפעמים שווה לי להיות קרוב לילד שמגן עלי, לילדה שהגננת מאד אוהבת או לילד חלש כדי שאני ארגיש חזק לידו. ביצירת חברות עם ילד מסוים אני מרוויח דבר שחסר לי".
 

רגיש ומקובל

 
"ילדים מקובלים באופן כללי, הם בד"כ אלה, שיש להם יכולת שפתית ושיח רגשי מפותח", אומרת ד"ר חנה צור. "הם מזהים רגשות, מבינים את האווירה הרגשית. קל לפענח את ההבעות הרגשיות שלהם, ברור לכולם מתי הם שמחים ומתי הם כועסים. ניתן לראות שרוב הזמן הם במצב רוח טוב. יש להם יכולת זיהוי חדה של מצבים לכן בד"כ נעים להיות לידם. כיף איתם ומרגש איתם. המשחק שונה בין בנים ובנות: בגיל שנתיים קיימת נטייה לשלול את בני המין השני ולהעדיף את בני מינם. לפעמים נראה גם קבוצות מערבות, אבל לרוב הן יהיו בנות אותו המין".

על בנים ועל בנות

"הבנות המקובלות צריכות להיות "אשפיות" בשפה חברתית ובאינטראקציה של יחסי אנוש. הבנים המקובלים הם בד"כ אלו שיש להם רעיונות יוצאי דופן לקבוצה, על משקל 'בואו נעשה', 'בואו נבנה', 'בואו נשתולל'. תמיד יש הצעה לפעילות ותמיד יש 'אקשן'. גם בנים וגם בנות יכולים להיות יותר תוקפניים מבחינה חברתית. 'לא רוצה לשחק איתך' הוא דוגמא ליכולת שלהם להבחין בין מי הם רוצים לקרב ואת מי להרחיק. אצל בנים התוקפנות היא יותר פיזית. הם יותר מתגוששים ולא מדברים על יחסים".

בריונות זה out

מחקרים מראים, שאלו שתפסו הנהגה בזכות הבריונות מאבדים את המקום שלהם. "בתחילת השנה הבריון יכול להיות בתפקיד ה'מנהיג', אבל מעמדו הולך ויורד", אומרת ד"ר צור. "יתפוס את מקומו זה שכיף איתו. זה שיותר מגרה ויותר יצירתי ברעיונות שלו למשחק, שהסיגנלים הרגשיים שלו מובנים והוא מזהה רגשות. זה נכון לגבי בנים כמו גם לגבי בנות".
 

מבינים "מקובלות"

העדפה חברתית מובהקת (צילום:photos.com)
 העדפה חברתית מובהקת (צילום:photos.com)   
לדברי ד"ר צור, מגיל שלוש מבינים כבר את המשמעות של 'מקובל'/'לא מקובל', גם אם לא בשם הזה ממש. מבחנים סוציומטריים הראו, שבגיל שלוש יש סוציומטריה ברורה. כששאלו אותם עם מי הם אוהבים לשחק יותר או פחות, היה ברור מי הילד המועדף למשחק.

"בלתי נראים" ו"דחויים"

"בקרב קבוצת ה'לא מקובלים' יש את ה'בלתי נראים'. הם אלו שמסתובבים בשולי הקבוצה, משחקים לפעמים לבד ולא ברור אם קשה להם או שהם לא רוצים להצטרף למשחק הקבוצתי. וישנם גם הילדים ה'דחויים', שאקטיבית מעיפים אותם, מעליבים ומשפילים אותם. בד"כ אומרים להם מפורשות: 'אני לא רוצה לשחק איתך'.

קבוצות הדחויים

הדחויים, בגדול, מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות: ה'מאוד תוקפניים', שלא מצליחים לווסת רגשות, מתפרצים, מרביצים, כועסים, ומשדרים משהו לא נעים. קבוצה אחרת היא ילדים עם פני "ספינקס" – אין להם הבעה רגשית, כלומר: הם בוהים ולא ברור מה הם מרגישים. משהו נעול בהבעה הרגשית שלהם והם לא מגיבים בהתאמה לסיטואציות חברתיות. ילדים דחויים יכולים להיות גם אותם ילדים שנראים מפוחדים בתגובות שלהם. יש השתוללות ופחד של בהלה עולה בעיניהם. ילדים אחרים מזהים את החולשה שלהם ואז הם הופכים לקורבן – בד"כ של ה'בריונים' של הגן".

נורה אדומה

לגבי ה'מקובלים' וה'בלתי נראים', הסטטוס החברתי יכול להשתנות במעבר מגן לכתה א'. זה יקרה בד"כ עם המעבר לקבוצה אחרת ואם הם רוכשים חברים טובים חדשים. ילדים שמגיל צעיר מזוהים כדחויים הם ילדים בסיכון. קיימת נטייה שהם יישארו כאלה, כי מראש הם באים עם קושי וצוברים עוד ועוד חוויות שליליות. ההתנהגות שלהם פחות מותאמת והם מאבדים את היכולת לשפוט ולהתנהג נכון.

ילדי דחוי הוא נורה אדומה. סביר להניח שילדים אלה יגדלו להיות מבוגרים אטומים ואנטי-חברתיים, או אותם בריונים של הגיל המאוחר יותר. הם בעצם יגידו: 'לא שמתם עלינו? עכשיו תשלמו על זה' הם ממש ילדים בסיכון התפתחותי רציני.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by