בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
המתיקות שאחרי 

המתיקות שאחרי

 
 
מיה זיו

אין כמו סיור בצפון כדי לראות מקרוב את ברכת הגשמים ויופי הטבע: טיול לכל המשפחה מהתבור עד אזור נצרת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
טיול נעים של חורף (flickr,Oliver Alex)
 טיול נעים של חורף (flickr,Oliver Alex)   
נקודת מוצא: צומת גזית, על כביש 65, ליד כפר תבור.
נקודת סיום: הכניסה למשהד, על כביש 754, בין נצרת לצומת בית רימון.
תחבורה ציבורית: בנקודת המוצא עוצרים קווי האוטובוס 832 ו-834 (תל אביב-עמק הירדן), 830 ו-840 (תל אביב-קריית שמונה), 357 (נצרת –טבריה). לנקודת הסיום מגיעים קווים מספר 431 (חיפה-נצרת) ו-30 מנצרת.
אורך המסלול: כ-18 ק"מ.
משך הטיול: כתשע שעות.
דרגת קושי: בינונית. העלייה להר תבור והגלישה ממנו הן נקודות הקושי היחידות במסלול.
מים בדרך: בתבור, בדבוריה ובנקודת הסיום.
עונה מומלצת: כל השנה.
מפת טיולים וסימון שבילים: מפה 3 (הגליל התחתון, העמקים והגלבוע).
 

תצפית פנורמית כמו בציורי ילדים

פריחה מרהיבה וברקע התבור (flickr, heathkernel)
 פריחה מרהיבה וברקע התבור (flickr, heathkernel)   
הטיול שלנו מתחיל בצומת גזית, כקילומטר אחד מדרום-מערב למושבה כפר תבור. כאן אנו פונים לדרום-מערב והולכים בכביש 65 לכיוון עפולה. 200 מ' אחרי כך פונים ימינה אל הכביש העולה לכפר הבדואי שיבלי. את הסימון של שביל ישראל תוכלו לראות על עמודי חשמל בצד הכביש העולה אל הכפר. ההליכה לצד הכביש לא תימשך זמן רב. זמן קצר אחרי שמתחילים לעלות בכביש, כאשר תראו את הבתים הראשונים של הכפר, חפשו קו מתח גבוה. על העמוד הראשון שלו, משמאל לכביש, תראו סימון כחול משולב בסימון הכחול-כתום-לבן של שביל ישראל. זה המקום לפנות שמאלה אל השביל הכחול, ולהתחיל לטפס בהר. בתוך דקות ספורות תמצאו את עצמכם מתנשמים ומתנשפים. פיצוי על המאמץ יהיה מראה הנוף מאחוריכם. כפר תבור ונחל תבור פרושים כמו על כף היד.

בתום שעה עד שעה וחצי של טיפוס ייפול השביל שלנו על שביל שחור המקיף את פסגת ההר. פנו אל השביל הזה (שמאלה) ותוך כדי הליכה תזכו בתצפית פנורמית יפה: עד עתה ראיתם את כפר תבור ואת בקעת יבנאל במזרח, עכשיו אתם תופים אל השדות בבקעת כסולות ובעמק יזרעאל שמדרום ומדרום מערב לכם. אין עוד הרבה מקומות בארץ שבהם השדות נראים בדיוק כמו בציורי הילדים. משבצות מדויקות של ירוק, חום וצהוב. תראו גם את הגלעד ואת הגולן, את רכסי הגליל התחתון ואת הר מירון, את רכס הכרמל ואת חרוד, את עמק בית שאן ואת בקעת הירדן. התבור אמנם אינו גבוה במיוחד (בסך הכל 588 מ' מעל פני המים), אבל הוא בולט מעל סביבתו ומעניק תצפית יפה למי שמטפסים אל כיפתו העגולה.
 

עם כל המטבח לפיקניק

ילדים ביציאה מנצרת (flickr, hoyasmeg)
 ילדים ביציאה מנצרת (flickr, hoyasmeg)   
השביל השחור מביא אתכם אל דרך סלולה המסתעפת מכביש הגישה למתחם הכנסייתי שבפסגת התבור. אם תרצו להיכנס למיתחם, וכדאי מאוד לעשות זאת, פנו כאן ימינה. הדרך הסלולה תוליך אתכם תחת שער יפה, "שער הרוחות" שמו, אל רחבת החניה שמול המנזר הפרנציסקאני. סיום שהיינו בתבור לא היה אפשר למצוא מקום במגרש החניה. כל פסגת ההר המתה ממשפחות נוצריות ומוסלמיות מהסביבה. הנוצרים באו למיסה והמוסלמים באו לחפלה. אולי בגלל כמויות המזון שהובאו לשם, לא הפריד מרחק רב בין המכוניות ובין המתכונים לסעודה. בכל מקום נראו גברים שוקדים על המנגלים שלהם, ונשים מוציאות מצרכי מזון וכלי מטבח ומתחילות ללוש קבאב ולפרוס ירקות לסלט. שלא כמו היהודים, שמגיעים לפיקניק שלהם עם שניצלים מוכנים וחומוס וחצילים בקופסאות פלסטיק, בנות הסביבה מוציאות לפיקניק את כל המטבח שלהן.

בתום הביקור בכנסיות אנו חוזרים על עקבותינו. הסימון השחור נקטע ליד שער הרוחות, ואנו משתמשים בחומה המקיפה את הכנסיות כאמצעי זיהוי. אחרי שחזרנו ועברנו בשער הרוחות אנו פונים ימינה והולכים בצד החומה לכיוון צפון (מי שלא בקרו בכנסיות ממשיכים פשוט ישר). כביש הגישה לפסגת ההר נראה משמאל. אנו ממשיכים ללכת ליד החומה ומגיעים אל הפינה שלה. ליד פינת החומה יש עוד דרך סלולה המסתעפת מכביש הגישה ומוליכה אל הכניסה האחורית של המתחם הכנסייתי. חוצים את הדרך ומיד רואים את הסימון של שביל ישראל שיוריד אתכם מפסגת ההר בשביל מסומן ירוק. אנו יורדים בשביל צר בין אלונים ואורנים. אחרי כחצי ק"מ של ירידה מגיעים לטרסה שגובהה כמטר וחצי. קופצים ממנה אל דרך אש המקיפה את ההר, חוצים את דרך האש וממשיכים לרדת. עוד חצי ק"מ ירידה ואנחנו מגיעים אל הכביש שבו משתמשים העצלים כדי לנסוע אל פסגת התבור. פונים ימינה והולכים על הכביש, בין הבתים המטופחים של פרוורי שיבלי. אחרי כ-300 מ' על הכביש תראו סימון כחול וסימון של שביל ישראל על עמוד חשמל בצד שמאל של הכביש. פונים שמאלה והולכים בדרך סלולה מסומנת כחול, בין בתי שיבלי. בחצר אחת יש לול תרנגולות ובאחרת דיר קטן, בשלישית תראו ערוגת ירק וברביעית שיחי ורדים. בשעות אחר הצהריים יושבים להם החקלאים על המרפסות, נחים מעמל יומם ונהנים מהחיים.

הדרך מתעקלת שמאלה והופכת לדרך עפר כבושה היטב. עכשיו אנחנו עוברים בין בוסתנים ומטעי זית שבתים מעטים נחבאים בהם. אם התעייפתם, תוכלו לנוח פה בצל האילנות. אחרי קילומטר בין הבוסתנים מגיעים אל דרך מסומנת אדום. זו כבר דרך רחבה יותר והיא טובה ונוחה לנסיעה לכל רכב. אם נפנה בה שמאלה, נגיע לכפר הערבי הגדול דבוריה. אבל אנחנו פונים ימינה, לכיוון שמורת אלוני קשת, ואחרי כ-300 מ' פונים שמאלה (צפונה), אל דרך רכב נוחה ומטופחת, מסומנת שחור, שהולכת בתוך חורש ים תיכוני מרענן.
 
 

אל הפסגה

עץ זית עתיק סמוך לנצרת (flickr, hoyasmeg)
 עץ זית עתיק סמוך לנצרת (flickr, hoyasmeg)   
לאחר כ-2.5 ק"מ נפגשת הדרך השחורה עם דרך יפה כמוה המסומנת כחול. פונים שמאלה אל הדרך הכחולה, ולאחר כ-200 מ' פונים ממנה שמאלה אל דרך מסומנת ירוק. עוד כחצי ק"מ והדרך מתעקלת חדות ימינה ושמאלה, ולאחר עוד כקילומטר היא פונה מערבה (ימינה). כאן יש נקודת תצפית יפה על התבור ועל הכפר דבוריה שמדרום מזרח לנו, ועל הר דבורה שממערב לנו. על ההר הזה, מה לעשות, אנחנו נצטרך עוד מעט לטפס. אנחנו ממשיכים ללכת בדרך מסומנת ירוק ולאחר עוד כ-1.5 ק"מ נופלים על דרך מסומנת שחור, שבאה מצפון והולכת דרומה לדבוריה . פונים שמאלה אל הדרך השחורה ולאחר כ-300 מ' פונים ימינה אל שביל עם סימון של שביל ישראל המטפס מערבה אל פסגת הר דבורה. ממש לקראת סוף העלייה נפגש השביל עם דרך רכב מסומנת שחור, שנועדה לבטלנים גדולים מאיתנו, ופונים בה ימינה. על הדרך הזאת, ובעוד כ-500 מ', תאמינו או לא, אנחנו על הפסגה. גם כאן בגובה 437 מ' מעל פני הים, תצפית יפה – הפעם אל נצרת, עמק יזרעאל, הגלבוע וגם התבור.

מולנו נראה הקניון של נצרת עילית, ולא הרחק ממנו נראים הבתים הנמוכים של עין מאהל. גם פסגת הר דבורה חביבה מאוד על תושבי הסביבה. אומנם אין כאן שולחנות פיקניק, אבל יש כאן הרבה סלעים שיכולים לשמש שולחן. על ההר יש גם אין ספור פיסות של דשא ירוק שכמו מזמינות אותנו להשתרע עליהן, ובכל האזור פזורים אתרים חביבים המתאימים למנוחה של חצי יום. פסגת הר דבורה היא גם מקום מפגש של שלושה שבילים: שביל אדום, שביל כחול והשביל השחור שאיתו הגענו. במקום המפגש הזה אנחנו נפרדים מהדרך המסומנת שחור ויורדים מהפסגה בשביל המסומן כחול. אחרי כ-700 מ' אנחנו חוזרים ומגיעים אל הדרך המסומנת שחור, הפעם אנחנו חוצים אותה ועד מהרה מגיעים אל שביל מסומן אדום ופונים בו ימינה.
 

זיתים עד קו האופק

השביל האדום יביא אותנו בעוד שלושה ק"מ אל הכביש בין עין מאהל ונצרת עילית. זוהי דרך מעניינת פחות מהדרכים שעברנו בהן עד עכשיו, היינו כאן בקיץ ורוב הזמן הלכנו על מדרונות חשופים. לקראת סופו של השביל האדום אנחנו עוברים בין שתי חלקות של זיתים ומעט אחר כך מגיעים אל הכביש. משמאל הקניון של נצרת עילית, מימין בתי עין מאהל, ומולנו מגרש כדורגל מוקף חומה. בתי עין מאהל יפים, אם כי צפוף שם, כמו במרבית הכפרים הערביים, שתוכניות המתאר שלהם אינן עומדות בראש מעייניו של משרד הפנים. מגרש הכדורגל שאנחנו עומדים מולו היה המגרש של הפועל עין מאהל. היום המגרש נטוש ויכול רק להתרפק בגעגועים על הזמנים היפים יותר שידע. אנחנו חוצים את הכביש ומיד פונים ימינה והולכים לצד הכביש המקיף את הר יונה. רומו של הר יונה הוא 572 מ' מעל פני הים והוא הגבוה שבהרי נצרת. עד לפני שנים אחדות היו כאן אתרי פריחה של אירוס נצרתי ואנשים היו באים לכאן כדי להשקיף על הסביבה. היום יש כאן שכונה רוויית קומות ואנשים באים לכאן כדי לישון.

אנחנו הולכים עכשיו על המדרכה והסימונים של שביל ישראל מופיעים על עמודי חשמל באיי התנועה ועל שפת המדרכה. לאחר כשלושה ק"מ של נוף עירוני מפנים אותנו הסימנים של שביל ישראל ימינה, אל דרך עפר היורדת במדרון נטוע עצי זית. עוד כ-300 מ' של ירידה מתונה ואנחנו מגיעים אל כביש 754 המחבר בין נצרת לצומת רימון. כאן, ליד סימון הק"מ ה-75, מול הכניסה הראשית למשהד, נמצאת נקודת הסיום של המסלול.

טיולים נוספים לאורך שביל ישראל:
מסלול שבת קליל מתל קשת לצומת דביר
מסע מהחוף אל העיר הגדולה
טיול במדבר

למקטעים נוספים בשביל ישראל היכנסו לכאן
באדיבות הוצאת מפה מתוך "שביל ישראל" מאת צבי גילת
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by