בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
טרור בבית  

טרור בבית

 
 
לימור גריף

תוקפנות ילדים בגיל הרך. האם היא קשורה לאופיו של הילד או לחינוך לו הוא זכה? מה הופך תינוק קטן וחסר ישע לילד שמשאיר את הוריו חסרי אונים?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עקביות היא שם המשחק (צילום אילוסטרציה:sxc)
 עקביות היא שם המשחק (צילום אילוסטרציה:sxc)   
תיאורטיקנים רבים התייחסו בכובד ראש לתוקפנות והגדירו ילדים כנולדים עם דחפים ויצרים משלהם. לירון און, פסיכולוג חינוכי ומטפל בילדים ונוער מסביר על פניה הרבים של התוקפנות ועל ההורים שתלויים בה כחוט השערה.

כך עשיתם? התוצאות לפניכם

"תינוקת בת חצי שנה מתקשה להירדם. הוריה מוצאים שרק נדנוד עשוי לעזור. ככל שהיא מתקשה להירדם, הם מגבירים את עוצמת הנדנוד. היא אכן נרדמת, אך ההורים לימדו אותה להירגע רק אחרי מינון מאוד גבוה של גירוי תחושתי. כמה שנים מאוחר יותר, אותה ילדה בת שלוש, כדי לווסת את עצמה ולהירגע, צריכה להיות ברמת עוררות גבוהה, דהיינו, להתרוצץ בכל הבית, אף ברמה שובבית, לעיתים לבכות בכי מתפרץ ולאו דווקא מתוך התפרצות זעם. עד שהיא תגיע לאיזשהו סף תחושתי שרק לאחריו היא תוכל להירגע".

מן הדוגמא מסביר לירון את המעגל שבו נתקלים הורים רבים ואף פעם אי אפשר לדעת היכן הוא התחיל. ההורים לא יכולים לדעת מדוע היא התקשתה להירדם. האם מדובר בטמפרמנט התינוקת או בהשפעתם האישית של ההורים?

מה עלה בגורל הילדה?

כיום אותה ילדה בת שלוש, צמחה לגיל חמש, והיא מוצאת את עצמה זקוקה לגירויים רועשים מן הסביבה, כמו טלוויזיה רועשת, רק כדי שתוכל להתרכז. לירון מדגיש, כי אין המדובר דווקא בילדים בעלי היפראקטיביות, אלא בקושי בוויסות, שהתפתח לממדים אקטיביים, עקב תגובה הורית לא מותאמת.
 

תיאורית הקשר

 
אותו הדבר קשור בתוקפנות, לירון סבור שתוקפנות היא בעלת בסיס מולד והיא בהחלט קשורה בטמפרמנט, אך היא עשויה להתאפשר גם ברמות מאוד גבוהות כתוצאה עם אינטראקציה עם ההורים.

ההורים הם פילטר לעולם

ההורה, לדבריו של לירון, הוא מעין מסננת, שדרכה התינוק יכול לספוג את העולם שמתאים לו. אולם המסננת לא תמיד מתפקדת והחרדה של הילד עשויה לגרום לחרדה בעולמו של ההורה. "כאן נזרע זרע לביטוי התוקפנות בתוך מערכת היחסים. עם זאת, גם ללא אי התאמה הורית רבה, התוקפנות בהחלט קיימת כדחף מולד, לא צריך לייצר אותה, אלא רק לתת להקשר בו היא מתרחשת, להיות מובן".

צדדים חיוביים לתוקפנות?

"מעבר להיותה תכונה הישרדותית, התוקפנות היא פעולה סביבתית, מכוונתו של הילד לשלוט בסביבה, להפגין מסוגלות עצמית ותחושת ערך".
 

כיצד אנו מפרשים פעולות "טרור" של ילדים?

"אם ניקח למשל ריקון מגירות בחדר ההורים רק לשם ההנאה. אם ההורה יתייחס לזה כאל משהו חמור, הוא יישאב למקום של מאבק שליטה. אם ההורה יבין שזהו המקום והשלב שילדו עובר, ככל הילדים, הוא יתייחס לזה כאל מקום טבעי, נורמטיבי שעם הזמן יחלוף".

מתי זה עובר?

"זה לא ממש עובר. הסיפוק מהכוח הולך ומשתנה עם הגיל והוא בהחלט צריך להיות קיים כל החיים". לירון מציע: "אל תאסרו על ילדכם ליהנות מסיפוק וכוח, איסור כזה עלול לגרום לילדכם לגדול כילד חסר ביטחון ומסוגלת עצמית".

מתי תוקפנות היא נורמטיבית ומתי היא לא?

"החוכמה היא לתת לילד את חופש ההנאה במסגרת ברורה של כללים עקביים. דהיינו, אל תייצרו כללים כתגובת נגד להפעלת הכוח, הכללים צריכים להיות חלק מהווי החיים הביתי שלכם".

איך מבצעים?

תגובת נגד, לדברי לירון, היא בעצם אמירת נוהל, שטוענת: "בחדר של אמא ואבא לא נוגעים, אסור לשחק, זה מחוץ לתחום" ולהפעיל זאת באופן מעשי. איך עושים זאת? "חשוב מאוד לא רק לקבוע כללים, אלא גם לאכוף אותם. למשל, ספרו עד שלוש. כאשר הילד לא עומד בכלל שקבעתם, חזרתם שוב על הכלל והוא עדיין מסרב, הודיעו לו: אני סופר עד שלוש, אם לא תפסיק, אני אקח אותך מפה. וכבר בספירה של שתיים, היו מוכנים עם נוכחות פיזית להרימו בשלוש. אל תעשו זאת כשהוא למטה ואתם בקומה העליונה. הנוכחות בהחלט חשובה".

כיצד שומרים על פרופורציות?

חשוב מאוד לא להיות קטנוניים. אם אנו בוחרים להתעקש על משהו, חשוב שנעמוד עליו ונבהיר שזהו כלל ביתי. "ככל שהמאבק עם הילד נמשך זמן רב יותר, כך הסיכויים לתוצאה טובה יותר עבורנו נחלשים. אם הורה נאבק על משהו, צריך להיות לו גם אינטרנס שזה יהיה קצר".
 
 

מה לגבי הפעלת כוח?

כדאי לברר: האם זה משהו ששווה להתעקש עליו? (צילום אילוסטרציה:photos.com)
 כדאי לברר: האם זה משהו ששווה להתעקש עליו? (צילום אילוסטרציה:photos.com)   
"אם מפעילים כוח הורי כדאי שזה יעשה מהר, וחשוב להחליט מראש אם בכלל להיאבק. השיקול תמיד צריך להיות של ההורה וחשוב לדעת שאין נזק בוויתור ההורי, הנזק מופיע דווקא עם חוסר העקביות להחליט ואח"כ גם לוותר".

אל תפתו ילדים עם טובות הנאה

"אל תשדלו אותם. אם יש לכם סבלנות וזה מתאים לשעת היום שלכם, תנו לו לקחת אחריות עד שיחליט אחרת. כשהוא פועל אחרת, חשוב לא לשכוח לשבחו".

בואו ונציע לו אופציות שונות

כמו כן מציע לירון שלא כדאי לנו להפוך כל דבר למבחן סבלנות הורי. אם למשל הוא לא רוצה להתלבש, נציע לו ללכת עם הפיג'מה לגן בעוד עליו לקחת בחשבון כי החברים יצחקו עליו, לא יהיה לו נעים לשחק בארגז החול וכו', מה שעוזר לנו להפגין חוסר התרגשות והענקת אחריות.

ומה עם מאבקי דווקא?

למאבק כוחות צריך שניים, מסביר לירון. אם הורה מנטרל את עצמו הוא בעצם לא שותף למאבק. לעשות דווקא היא הבדיקה של הילד. הוא בהחלט רוצה לשמוע את ה'לא' שלנו, במטרה להבין כמה שליטה והשפעה יש לו. בד"כ הוא יופתע מאוד לשמוע 'כן', שווה לנסות.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by