בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
חשיפה לצפון  

חשיפה לצפון

 
 
רביד פלג

מסתמנת מגמה הולכת וגדלה של הורים, המעדיפים לגדל את ילדיהם ללא טיטולים. מה לפסיכולוגיה יש לומר אודותיה? ומי יוצא נשכר ממנה בסופו של יום?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל המשפחה בקשב (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages)
 כל המשפחה בקשב (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages)   
מי מאתנו לא רוצה להיות קשוב בכל רגע ורגע לעולל הקטן? הניסיון המתמיד להיות 'הורה טוב דיו', מפיק שיטות שונות להתייחסות לתינוק, כמו גם לדרך גידולו. אחת השיטות שתפסו תאוצה בשנים האחרונות, היא גידול הילדים ללא טיטולים.

בלי פשפושים על השטיח

חיפוש אחר 'מבצעים חמים' לטיטולים אינו מנת חלקם של אלו הבוחרים לתרגל את 'שיטת הקשב' או בשמה הלועזי elimination communication. אל נא תטעו, אין מדובר בקבוצת אנשים המחנכת את דור היורשים לעשיית צרכים על השטיח או בפינות הבית. הטוענים לשיטה בוחרים לתקשר עם התינוק על צרכיו ומאפשרים את התרוקנותו במקום אותו יעדו לכך. הטענה הרווחת, כי לתינוקות אין כלל יכולת שליטה על הסוגרים, נבחנת מחדש נוכח הצלחות בתרגול השיטה. הרווח והכוונה העיקרית בתרגול השיטה נועדו ליצירת מרחב תקשורת נוסף עם התינוק. העולל מאותת, האות נקלט, והפלט יוצא לדרכו.

קשובים לסימנים המקדימים

"המקום לא חייב להיות השירותים", מספרת איילה, אמו של דנזל, שתרגלה את שיטת הקשב עם בנה מהיותו בן שבוע ימים. "זה יכול להיות גם קערה שאינה בשימוש או כיור. מטפל שמתרגל קשב, לומד את הסימנים אותם התינוק מסמן, כשהוא עומד לעשות את צרכיו, ולוקח אותו למקום המיועד לכך". "ראשית הדרך היא קשה, ומרובת פספוסים", מספרת איילה. היה עליי להיות קשובה, להתבונן ולנסות לזהות את הסימנים המקדימים לכל התרוקנות. כעבור זמן, למד בני להמתין עד שהפשטתי אותו מבגדיו וסימנתי לו שהוא יכול לפשפש". התקשורת המתהווה היא דו-כיוונית, התינוק מסמן להורה כי עליו להתרוקן, ההורה הקשוב נענה לצרכיו של התינוק ומסמן לו בחזרה מתי הוא יכול להשתחרר – אני בחרתי בצליל "פששששש", בכדי שיעשה פיפי, לפעמים מספיקה התנוחה המסוימת לה הוא רגיל על מנת שיפשפש".
 

מתחילים מוקדם מסיימים מוקדם

 
הבחירה בתרגול הקשב אינה טריוויאלית באורחות החיים של המאה ה-21. הורים רבים פונים לשימוש בטיטולים חד-פעמיים, לצד אלה הבוחרים דרך חיים אקולוגית יותר ונעזרים בחיתולי בד. "נחשפתי לשיטה בהיותי הרה, מוסיפה איילה, מומלץ להתחיל את התרגול עד גיל ארבעה חודשים, לאחר מכן הקושי הולך וגדל. הגמילה הסופית, המהווה תוצר נלווה של התהליך, הגיעה בגיל שנה ושמונה חודשים לערך".

לא מדובר בקונצנזוס

אביטל יעקבי, מומחית בפסיכולוגיה התפתחותית וחינוכית, מעמידה בסימן שאלה את נחיצות שיטה. "השלב ההתפתחותי, הכולל את השליטה בסוגרים, חל בשלב מתקדם יותר של הינקות". לכן, לטענתה, מדובר בשיטה המנסה 'להקדים את המאוחר'. "ככלל, התינוק שזה עתה נולד, נדרש ממילא ללמידה אינטנסיבית של עולמו. כל דרישה נוספת ממנו, המאלצת אותו לתור אחר דרכים פעילות לתקשורת, היא כמעמסה על כתפיו הקטנות. הפניית קשב מירבית לעבר התינוק היא ברוכה וטובה, אולם, סביר כי תחת שיטה זו, ההתמקדות בעשיית הצרכים וההתבוננות המתמדת אחר סימנים זעירים, באה על חשבון תשומת לב להיבטים חשובים יותר של התקשורת. יתרה מכך, רווח התינוק מהשיטה עומד בשאלה. בין אם הוא עושה את צרכיו בטיטול, ובין אם במקום אחר, צרכיו עדיין זוכים למענה".
 

הכל או כלום

עושים מוניניג (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages)
 עושים מוניניג (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages)   
ניתן לתרגל את הקשב, שלא באופן טוטלי. התוצאות הן בהתאמה, טובות יותר ככל שמתמידים. "בהגיעו לגיל שלושה חודשים, חותל בני ונשאר מספר ימים בשבוע עם מטפלת. כך שלמעשה, הקשב שאני תרגלתי היה 'קשב חלקי'", מסבירה איילה. "בהדרגה למד בני ממי ומתי 'לבקש' להתרוקן, וממי לא". בהקשר הזה, טוענת יעקבי, כי התמודדותו של ילד הגדל ב'קשב חלקי', היא כהתמודדות תינוק החי בסביבה דו-לשונית. "על הילד להשקיע אנרגיה ומאמץ בלמידה והבחנה עם מי עליו לשוחח ובאיזו שפה. פעולה, שללא ספק, דורשת מהתינוק השקעת משאבים ומאמץ".

ביחד ולחוד

תגובות הסביבה הן בעלות משקל רב בשלבי קבלת ההחלטה לגדל ללא טיטולים, כמו גם לאורכו של התהליך. "מצאתי עצמי לבד במערכה, שכן השיטה לא הלהיבה את בן זוגי", מספרת איילה. "לצד תגובות פליאה ותמיכה, היו מקרים בהם העדפתי שהסביבה תשאיר את דעותיה לעצמה. ההתמודדות לבד הקשתה לעיתים על התהליך, אך בהיותי מאמינה ונחושה, המשכתי והצלחתי. יחד עם זאת, מקרים של העדר שיתוף פעולה מצד התינוק, שמהווים חלק בלתי נפרד מהתהליך, התפרשו על ידי כסירובו של בני לתקשר עימי וגרמו לי לתחושה קשה". בתגובה לכך, טוענת יעקבי, "אם, שאיננה זוכה לתמיכה סביבתית, וממילא עסוקה בתחושות אשם וחוסר הצלחה בשלבים המוקדמים של ההורות, מוסיפה לעצמה, שלא לצורך, תחושות אשם ובה בעת איננה מזהה את סימני התינוק. במובן הזה, נראה כי המעמסה הזו היא מיותרת".

בין אם בשיטת הקשב חפצה נפשכם או בתרומתם של פלאי הטכנולוגיה, ודאו כי הדרך שבקשתם לעצמכם תהיה כזו שמרגישה 'טבעית', ברורה ודואגת לשמר את ה'חיוך' במרחב שבין התינוק הרך לביניכם.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by