בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אני מאשים  

אני מאשים

 
 
לימור גריף

אנחנו שואפים כל העת להיות הכי טובים. מוצלחים במקום העבודה, הכי טובים בגידול הילדים ולהיות בו זמנית בכל מקום אפשרי. כשהפער בין הרצוי למצוי גדול מדי, רגשות האשם כבדים מנשוא. כיצד מתמודדים איתם?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אנחנו לא מושלמים (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages)
 אנחנו לא מושלמים (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages)   
רגשות אשמה מצויים אצל כולנו. נראה כי בעודנו הופכים להורים הם מתגבשים ומתעצמים. ראיון אישי עם ד"ר שלי רקובר, פסיכולוגית ופסיכותרפיסטית. מרצה בחוג לפסיכולוגיה, מכללה אקדמית "כנרת", על הרגש הזה שלא מרפה.

מהם בעצם רגשות אשם?

רגשות אשם, לדבריה של ד"ר רקובר, הם תוצר של קונפליקט (פער) בין "הרצוי" (האידיאל שיש לנו לגבי עצמנו, התנהגותנו וכו') לבין "המצוי" (איך שאנחנו באמת נראים, מתנהגים וכדומה), שאינו מצליח להגיע לרמה האידיאלית.

סעיף המושלמות

הורים רבים דוגלים במושלמות, אם לא עם ילדינו, אז אי מתי? ד"ר רקובר טוענת, כי הבעיה אינה כרוכה בעובדה שאנו שואפים להיות טובים יותר (גם כהורים), אלא בהגדרת "המושלמות" שלנו. "צריך להבין שלחלק באישיותנו, שאחראי על הערכים והאידיאלים שלנו (סופר –אגו, לפי פרויד) אין עניין במציאות ובמגבלותיה. הוא ממשיך בתביעותיו הבלתי ריאליות, גם אם הדבר בא על חשבון בריאותנו הנפשית. ככל שדרישותיו של הסופר-אגו שלנו יותר נוקשות ותובעניות, כך תגבר מצוקתנו הפנימית (רגשות האשמה שלנו), מאחר והפער כאמור, בין הרצוי למצוי, ילך ויגדל".

רגש בונה - רגש הורס

"ההתפרצויות" שלנו ההורים, בשעת כעס על הילד או אחרי יום ארוך ומתיש בעבודה, לדברי ד"ר רקובר, הן למעשה הדרך שלנו להוציא תוקפנות החוצה.
 

האם הילד נפגע ממנה?

 
"באופן גורף, ניתן לומר, כי על כל פגיעה שפגענו ברגשותיו של אחר (בטח ובטח כשמדובר בילד שלנו), יש צורך להצטער ולתקן. בבקשת סליחה, יש גם מן התוקפנות כי היא יוצרת תחושת לחץ לקבל אותה. אם התוקפנות שלנו יצאה מכלל שליטה, אנו נדרשים לקחת עליה אחריות ולומר לילד שאנו מצטערים שפגענו ברגשותיו ולהסביר, מדוע זה קרה (היה לי יום קשה, אני עצבני בגלל העבודה או כל הסבר קצר אחר). הצער שלנו ביחד עם ההסבר, יוציאו את עוקץ הפגיעה והוא לא ישא אותה לאורך זמן בנפשו".

הורים גרושים - יותר רגשות אשם

נראה שהורים גרושים מפתחים כמות גבוהה יותר של רגשות אשם כפלי ילדיהם, במיוחד אם אינם גרים איתם באופן קבוע. הם דואגים יותר, תורמים יותר, מפצים יותר בשפע מתנות, בילויים, לא תמיד יודעים להציב גבולות ולומר לא. מה שלא היה קורה, לולא המצב הקיים. מי מרוויח? בעיקר הילדים.

סביר להניח שלהורים גרושים יהיו גם רגשות אשם הקשורים להתפרקות המשפחה, טונת ד"ר רקובר, ושוב הדבר נעוץ באידיאל, שרובנו (עדיין) מחזיקים בו, שהמבנה המשפחתי המסורתי (אבא, אמא ילדים) הוא הטוב והרצוי ביותר. "אם וכאשר המציאות טופחת על פנינו, ואידיאל זה "נשבר", הרי שגדל הפער בין הרצוי למצוי ואנו נחוש רגשות אשמה".

מניפולציה רגשית

במעמד של ילד מול הוריו המתגרשים אין שיווין כוחות. גם ההורה שעוזב וזה הנשאר, צריך, מרצון טוב, לשקם את הנזק עבור הילד. מאמצים אלה מאפשרים לילד, שמחפש תחליף לאהבה השלמה שנעלמה, להשיג במקומה תחליפים חומריים. היות ואלה אינם מספקים, דרישתו הולכת וגוברת, וקל לתייג התנהגות זו כמניפולציה אם ההורה אכן מיישם אותה.

למה להם מניפולציות?

"ילדים שבאופן מניפולטיבי יוצרים רגשות אשם אצל הוריהם, הם קודם כל ילדים שבצורה זו או אחרת משדרים מצוקה. ילד באופן טבעי יפנה להוריו ויבקש באופן ישיר וגלוי את אשר הוא רוצה או צריך, אלא אם כן הילד למד שהדרך היחידה לקבל או להשיג זאת היא בדרך המניפולציה. מניפולציה היא אינה כלי שהילד "נולד" איתו, אלא בהחלט דבר נלמד. ילדים מניפולטיביים הם ילדים שראו ולמדו, שזו הדרך היחידה "לשרוד" ו/או ילדים שכך מתנהגים אליהם בביתם".
 

פיצוי חומרי

רצוי לנשום כמה רגעים לפני ההתפרצות הגדולה (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages)
 רצוי לנשום כמה רגעים לפני ההתפרצות הגדולה (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages)   
הפיצוי החומרי נפוץ מאוד אצל הורים, שמנסים להפיג את רגשות האשם שלהם. ד"ר רקובר טוענת, שזו לא הדרך הרצויה מאחר ובהתנהגות זו אנו פועלים רק לפי הצורך שלנו (להפחית רגשות אשם) ולא מספקים בכך את צרכיו של הילד. לדבריה, התנהלות זו פסולה מכמה סיבות:

- הילד לומד שהצרכים שלו אינם חשובים בקשר (כי אנו לא מתייחסים אליהם).
- הילד לומד שאין קשר בין ההתנהגות שלו לבין מתן תגמולים (אין לו שליטה על הסביבה).
- הילד לומד שדברים חומריים הם תחליף לרגשות.

תחליף רגשי?

"הייתי מייעצת להורים לשנות את מושג ההורה המושלם מהורה שקונה מתנות, להורה שמתייחס לצרכיו הרגשיים של הילד. נכון שלקנות מתנות וממתקים זה הרבה יותר קל ולא צריך להתעסק עם רגשות (גם שלנו וגם של הילד), אבל יש לזכור כי החומר ממנו בנויים הקשרים שלנו, הם רגשות ולא חפצים".

כיצד נימנע מרגשות האשמה?

ד"ר רקובר ממליצה: "הדבר המרכזי שעלינו ללמוד (למרבה הצער, כל פעם מחדש) הוא להיות יותר טובים, נדיבים וחומלים כלפי עצמנו. רגשות אשמה, הלקאה עצמית ובמקרים קיצוניים שנאה עצמית, הם בדיוק מה שירחיק אותנו ממטרתנו הנאצלת, להיות הורים טובים לילדנו. אז בפעם הבאה שאנו מרגישים את אותם רגשות מרעילים, מתחילים להתעורר בנו, פשוט ננסה ל"הוריד הילוך", ננסה להבין מה גורם לנו להרגיש כך ונאמר לעצמנו (ממש כפי שאנו אומרים באהבה אין קץ לילדנו) "לא נורא, עכשיו זה ככה ובפעם הבאה ננסה שוב", נחוש הקלה מיידית ונינוחות, גם בקשר שלנו עם עצמנו וגם בקשר שלנו עם ילדנו".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by