בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
שמאל ימין שמאל 

שמאל ימין שמאל

 
 
נועה ברק

אפשר לדבר עד מחר על מלחמות, קרבות וסיפורי גבורה, אבל מה עם המסע האמיץ שעברו הנעליים שלנו בשישים השנים האחרונות? לא פחות חשוב ובדיוק בשביל זה אנחנו פה. סקירה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבים חשים צורך להתרפק על העבר ולהיזכר איך בדיוק הגענו עד הלום. אבל בעוד שמסביב מתעופפים להם סיפורי חומה ומגדל, מלחמות ישראל ושאר סיפורי גבורה, בחרנו שלא ללכת רחוק ולהביט מטה על אלה שנשאו אותנו כברת דרך ארוכה ומניעים עד היום את עולמנו - הנעליים. מעניין לגלות אילו מטמורפוזות אלו עברו במהלך ששת העשורים האחרונים, רק כדי לחזור אלינו שוב ממוחזרות ומשודרגות לחגיגות השישים.

שנות הארבעים:

המאבק לשרוד בארץ שעדיין מוטלת בספק, לא השאיר הרבה מקום להתגנדרויות והנעליים של שנות הארבעים היו בעיקר פונקציונליות ועוצבו על מנת לספק מקסימום נוחות וקימוץ בנשיות. רוב הנשים צעדו על עקב שמנמן וקצר יחסית כשעקבן המגורב בניילון מבצבץ מאחור. גולדה מאיר, שהרביצה אז פעילות ציונית בארץ ישראל, התהלכה בנעלי השרוכים השחורות והמוגבהות שקיבלו את שמה והמשיכו להלך אימה על מאות אלפי חיילות במהלך השנים. אותן נעליים עם נטייה גברית שנולדו מאילוציה תקופה, חזרו אלינו לא מזמן בשמן האירופאי: נעלי אוקספורד.

סופו של העשור התאפיין בחוסר של ימי הצנע, אז לא מיהרו לקנות נעליים חדשות בכל פעם שאלו החלו לשייף את הבהונות. חיתוך החלק הקדמי של הנעל הקנה להן עוד חיי מדף וחסכון כלכלי ויצר עבורנו עוד נעל נהדרת: הפיפטואו. היום אפשר לראות את בהונותינו משוחות הלק מבצבצות בגאווה אל מחוץ לנעל המעוצבת, לא מודעות להיסטוריה שהביאה אותן עד הלום.
 
 

שנות החמישים:

 
על אף שהצרות לא תמו, הנשים התפנו למעט יותר גנדרנות שהתאפיינה בשוסור. עקבי הנעליים הפכו רזים יותר והזדקרו לגובה, ויחד עם אפקט הפיפטואו הגיעו גם הקישוטים המעוצבים. בניגוד לחיסכון של שנות הארבעים, הנעליים של שנות החמישים קיבלו הרבה תשומת לב והיה ניכר שהזוהר ההוליוודי הרחוק מצליח להשפיע במעט גם על ארצנו הקטנטונת.

אותו זוהר שכה נעים לחזור אליו גם היום בתוך נעל עקב מרשימה משובצת באבני חן מנצנצות. למרות הגלאם של אותן שנים, את רוב שעות היום היו מבלות כפות הרגליים בתוך זוג סנדלים תנכיים חומות ופשוטות שהיו בגדר השקעה לטווח ארוך. אלו היו כה מושרשות בתרבות שלנו עד שהפכו לסימן ההיכר של הישראלים בחו"ל.
 
 

שנות השישים:

הדבר הכי גדול שכולם זוכרים מעשור זה הוא בוודאי הניצחון במלחמת ששת הימים, אבל גם באופנה קרו כמה דברים מזהירים. לצד התקצרותן של החצאיות, התקצרו משמעותית גם העקבים והרחיבו את בסיסם למקסימום. החרטום המחודד הוחלף בחרטום מרובע ומרווח, לרוב בתוספת לשון מתארכת ואבזם עליון.

האדם הראשון (לא משלנו) הגיע לירח ומעצבי האופנה החלו גם הם באקספרימנטים משלהם שהגיעו עד לנעליים - הדפסים גיאומטריים, צבעים עזים וחומרים חדשים כמו ויניל ופלסטיק העניקו לבנות המין הנשי גיוון אינסופי. אחד הדגמים הבולטים באותן שנים הוא מגפי הגוגו המפורסמים, אותו מגף לבן מבריק, גבוה והדוק שעקבו הנמוך הפך אותו לפופולרי בקרב נערות הדיסקוטקים ומכאן גם שמו. ברור שגם היום אנחנו תמיד שמחות לאמץ פריט הנעלה מבריק שמושך תשומת לב לרגליים, בייחוד אם לא נגזר עליהן לדדות על עקבי ענק. תודה לכן סיקסטיז.
 
 
 

שנות השבעים:

העשור של מאותגרי הגובה באשר הם. בעוד שהמציאות הישראלית לא הותירה עוד מקום לאופוריה, בתחום האופנה היה זה עשור שבו השמיים הם הגבול. בעיקר בניסיונה של נעל הפלטפורמה הפופולרית לטפס לגבהים חדשים ככל שהתקדמו השנים. לא היה אז אחד שהיה חף מזוג פלטפורמות אימתני וביטוח חיים. ימי הדיסקו היוו תרוץ מצוין לדפוק הופעה של מכנסי פדלפון, חולצת לייקרה נצמדת וזוג פלטפורמות. הצצה בכל ארון נעליים של בחורה ישראלית ממוצעת היום, תוכיח שהכמיהה לימי הדיסקו לא ממש שככה.

לצד השימוש המסיבי בהגבהה האולטימטיבית, היו גם כאלה שבחרו לצעוד כמה שיותר קרוב לאמא אדמה, בסנדלים שטוחים ופשוטים. הדי ההשפעה של ילדי הפרחים ועשן המריחואנה אמנם הגיעו אלינו קצת יותר מאוחר אבל את הלוק ההיפי אנו מאמצים שוב העונה כבר בפעם המי סופר כמה.
 
 

שנות השמונים:

מבחינה אופנתית היה זה עשור מבלבל בו פקדו אותנו רצף זוועות שקשה למחוק מן הזיכרון. קשה להתרפק באמת על נעלי התקופה אבל בכל זאת חייבים להזכיר את נעלי העקב השפיציות שלא הפגינו רחמים על הנועלות, לא בגובה ולא בפאלטת הצבעים.

מזל שבמקביל החלה תקופת האירובי הנמרצת ויחד עם מכנסוני הלייקרה הזרחניים והחותלות התואמות, נולדו נעלי הריבוק הגבוהות. וכשהיה מדובר בשיטוט סתמי ברחוב או בחוף הים, סירבנו גם להיפרד מנעלי המדוזה, שכבר הצהיבו ממנת יתר של שמש. עדויות חביבות יותר לחומר הגומי הרך מאותם ימים, אפשר למצוא כעת בדמות נעלי סירה או עקב גמישות, המגיעות בצבעים חיים ומרגשים יותר.
 
 

שנות התשעים:

בכל מה קשור לנעליים, מושג כור ההיתוך של החברה הישראלית יכול להוות שם תואר הולם ביותר לסגנונות ההנעלה של שנות התשעים. ההחלטה להשתחרר מקומץ סטיילים מוכתבים, לצד החתירה לאינדיבידואליות של הפרט, הביאה איתה חגיגת מיחזור כללית פלוס כמה מוטציות לא ברורות.

אם בכל זאת נתעקש על מגמה כלשהי, ייתכן והיה זה הרצון להחזיר לכפות את הנוחות הנדרשת. רק כך נוכל להסביר את ההצלחה המסחררת של נעלי דוק מרטינס. זכורות לטובה, לפחות בשל הסקסיות הנוטפת, הם מגפי הירך הגבוהים על העקב הדקיק, אותם נעלה ג'וליה רוברטס ב"אישה יפה". אותם מגפיים גבוהים הבליחו החורף בקטנה, ושוב ננעלו בחזרה בתוך מגירת הסטיגמה הזולה.
 
 

שנות האלפיים:

למרות שהעשור הנוכחי כבר בן שמונה, עדיין קשה לקטלג את ההישגים בתחום הנעליים. עד עתה ראינו בעיקר הרבה רטרו ופרשנויות עדכניות לכל מה שאהבנו במהלך העשורים. בין לבין שמחנו לגלות המצאות חדשות ופיתוחים נועזים שהסעירו את כפות רגלינו ונתנו טעם חדש ליציאה מן הבית.

כנראה שהיופי של העשור הנוכחי גלום באפשרויות השילובים האינסופיים וביכולתה האקלקטית של כל אחת מאיתנו להרכיב אאוטפיט אופנתי נטול הכתבות וצווים מלמעלה. ולמרות שעיקר ההשפעה על מה שנלבש וננעל באה בעיקר מהניכר, ישנו תמיד הטאץ' הישראלי הבלתי מעורער שלעתים מצליח להיות גם מבורך.
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by