בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
לא לפני הילדים  

לא לפני הילדים

 
 
רביד פלג

אילו דברים כדאי לעשות לפני הילדים ומאילו כדאי להמנע? האם נכון לשתף את הילדים בכל או כדרכם של הורים רבים, לדבר ב"אינגליזית" כדי שהם לא יבינו?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אתם רבים ושוכחים, הם זוכרים הכל (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages)
 אתם רבים ושוכחים, הם זוכרים הכל (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages)    
"היא רצתה היום to eat a candy ואני לא הסכמתי", נשמע מוכר? 'אינגליזית מדוברת' הפכה שגורה בפיהם של הורים רבים, המנסים לווסת את שאזני ילדיהם שומעות. יש להם מן תכונה, לקטנטנים, להקשיב למתרחש סביבם, להפנים ולפרש לעצמם את המציאות על פי מיטב יכולתם. מתי נכון, אם כן, להציב גבולות לעצמינו ההורים, בכל הקשור למידת החשיפה של הילד לעולם בכלל ועולמינו בפרט? מתי ובמה מומלץ לשתף? האם נכון השימוש ב'אינגליזית'? מה לא מומלץ 'לעשות' לפני הילדים? אורית מילשטיין, יועצת משפחתית, מנחה מוסמכת במכון אדלר, מרכז "צעדים", מסבירה ומתבלת בדוגמאות מן החיים.

שותפים לחיים

"הילדים הם חלק בלתי נפרד מהבית, ולכן חשוב מאוד לשתפם במה שקורה בתוכו", טוענת מילשטיין. "עם זאת, יש לקחת בחשבון ארבעה פרמטרים חשובים: ראשית, גיל הילד, יכולת ההבנה וההכלה שלו. לדוגמא, אם שנכנסת להריון ולה ילדה בת שנתיים וחצי, אין שום טעם לשתפה כשההריון נמצא בחודשו השני, כיוון שהיא חסרה את היכולת להבין ולתפוס את משמעות העניין בשלב הזה. עם התקדמות ההריון, ונוכחות הבטן הגדלה, יש לשתף את הילדה תוך שימוש בשפה, שתהיה עבורה ברורה מובנת.

אין לי זמן

פרמטר שני הוא זמן האיפוק לידיעה, כלומר, בהמשך לדוגמת ההריון, ילד קטן אינו מסוגל להתאפק מספר רב של חודשים עד ללידה, זהו זמן רב מדי עבורו. יש לספר לו אודות האירוע, כאשר זה לא נמצא במרחק זמן כה רב ממנו. דוגמא טובה יותר תהיה לעדכן ילד אודות חופשה קרבה, מספר מועט של ימים לפני התרחשותה, שכן ילד קטן אינו מסוגל להבין משמעותו של שבוע, כמו גם להמתין פרק זמן כה רב.

אין סודות בחברה

הפנימו את העובדה כי אין סודות מהילדים, הם יודעים הכול, גם מה שלא נאמר מפורשות. הבעייתיות היא בעובדה, שהם מפרשים לעצמם את הסוד על פי היכולות שלהם, כשבדרך כלל זה נעשה באופן מאיים וסופני, הם חושבים באופן מיידי על הגרוע מכל. לכן, פרמטר נוסף חשוב במעלה הוא מציאת הדרך לשתף את הילד בטרם הידיעה הופכת 'סוד'. המחשבה כי סוד או הסתרה, אפילו כשמדובר בעובדה כואבת, מגנה על הילד, היא שגויה מיסודה. נהפכהו, היא רק פוגעת בו וגורמת לו למחשבות קשות עוד יותר, כמו גם להיעדר הכנה מתאימה כשהאירוע אכן קורה, כדוגמת פטירה של בן משפחה קרוב בעקבות מחלה.
 

מה נשתנה

 
הפרמטר האחרון הוא מהות השינוי, כלומר, עד כמה השינוי מורגש. לדוגמא, ילד שרגיל שסבתו מבקרת אותו בכל יום ביומו, ולפתע היא חולה מאד ואינה מסוגלת לקיים את הביקורים, השינוי במציאות חייו, במקרה זה, הוא בולט ומיידי. הילד מהר מאוד יבחין כי דבר מה אינו כשורה. לכן, יש להתייחס לשינוי כבר מראשיתו, תוך התחשבות בכל אחד מהפרמטרים שהוצגו לעיל. אודות כל שינוי או אירוע, יש למצוא את האיזון בין הזמן הנכון, היכולת של הילד להכיל, מהות השינוי והעובדה שהשינוי לא יהפוך לסוד.


פינת הייעוץ

מלבד הצורך לשתף, הורים רבים חשים צורך להתייעץ עם ילדיהם באשר לבחירותיהם. גם בתחום זה קיימות מגבלות, שעלינו, ההורים, לקחת על עצמינו. "לא נכון או ראוי שנתייעץ עם הילד, כשאין סיכוי או רצון שנתחשב בדעותיו", מחדדת מילשטיין. "אנחנו, ההורים, באופן בלתי מודע, מעוניינים שהילדים יבחרו כמונו, אך כשבאופן עובדתי, יש סיכוי כי הילד יבחר אחרת, אין טעם או מקום להיוועץ בו. לדוגמא, אין טעם להתייעץ עם הילד, אם כדאי לעבור דירה, כשברור לנו כי אנחנו צריכים לעבור. התייעצות מסוג זה היא מעליבה ומשפילה, ונותנת לילד להרגיש חסר ערך, וככזה שממילא לא מקשיבים לדבריו. בנוסף, אין שום טעם להתייעץ עם הילד באיזה צבע לצבוע את קיר חדרו, אם אנחנו מראש לא מוכנים שיצבע לדוגמא ב'שחור'. כן יש מקום להתייעץ תוך הצגת חלופות. אין מקום להתייעץ עם הילד אם להביא ילד נוסף לעולם, אין לו שום מקום בהחלטה שכזו, כמו שאין שום מקום להתייעץ עם הילד אם כדאי להתגרש".


מטרה נעלה

"המטרה שבשיתוף, כמו גם בהתייעצות עם הילד, נחלקת לשניים. ראשית, תרומה לערך העצמי של הילדים. כתוצאה מהשיתוף או ההתייעצות, הם מרגישים חלק ממשהו גדול ומשמעותי, מרגישים כי מקשיבים להם וכי דעתם היא בעלת ערך. מלבד זאת, התרומה השנייה היא הדוגמא האישית, שאנו, כהורים, משתפים ומתייעצים, מגלמים. כל עוד הילד קטן, יש להורה שליטה מסוימת על האינפורמציה אודות ילדו, גם כאשר ההורה אינו בתמונה. לדוגמא, כאשר הוא מדווח על ידי הגננת אודות אירועי היום. כמו כן, בגילאים הצעירים, הילדים עדיין מספרים ומשתפים. כשהילד גדל, השליטה של ההורה פוחתת, ונשארת כמעט באופן בלעדי בידי הילד. הוא יבחר במה לשתף ועד כמה. מה שירצה שלא נדע, אנחנו מעולם לא נוכל לדעת. לכן, בית שבו ההורים משתפים ומתייעצים עם ילדים, הוא בית המקנה דוגמא אישית לילד לשיתוף. על השיתוף להיות דואלי – כדי שהילד יספר מה עובר עליו, אני צריכה לספר לו את שעובר עליי. שיתוף בגילאים הצעירים יביא לכך שבגילאי ההתבגרות הילדים ידעו שניתן ויש למי לפנות בחוויות משמעותיות, טובות או רעות".
 

אמא הכי בעולם

הם מאמינים כי קרה הנורא מכל (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages)
 הם מאמינים כי קרה הנורא מכל (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages)   
עבור ילדים צעירים, ההורים הם כל עולמם. לכן, שיתוף או ייעוץ, שבו נראה ההורה כחלש מאוד, פגוע או כואב, עלול להחליש בעת ובעונה אחת את הילד ולערער את עולמו. לדוגמא, הורה שנפגע מאוד במסגרת עבודה, ומגיע הביתה 'גמור' ו'הרוס' וישתף בכך את הילד, בטחונו של הילד יתערער אף הוא, שכן הוא מבין כי ההורה שלו פגיע עד כדי הרס. לכן, גם רמת ועומק השיתוף צריכות להיות מותאמות לגיל, המציגות את היכולת להתגבר על המשבר, להתחזק ממנו ולא להישבר. כן מותר ונכון לבכות מהתרגשות, כאב, וכד', אך לא באופן שיכול להתפרש בקרב הילד כהתפרקות מוחלטת וערעור הביטחון. תחום נוסף של הסתייגות בא לידי ביטוי בכל החרדות ההוריות והדאגות בקשר לילד. אל לנו לשתף את הילד בחרדות שלנו לגבי מצבו הבריאותי, אל לנו להישבר למולו בהיותו חולה או ניצב בפני אתגר קשה. אנו מקור הכוח והביטחון של הילדים, ללא הביטחון שלנו, הם יוותרו חסרי כוחות ותקווה. שיתוף בחולשות שלנו, מחליש גם את הילד, בדומה שיתוף של הילד בהחלטות שאיננו שלמים עימן, מכניס גם אותו לתחושה של חוסר שלמות וחוסר בטחון".

הכניסה אסורה

"ישנם נושאים שההתייחסות אליהם היא כאל 'יהרג ובל יעבור'", מדגישה מילשטיין. "אסור להתווכח בנוכחות הילדים על כל הקשור אליהם או אל המשפחה המורחבת. אסור לקיים בנוכחות הילדים יחסי מין (אין הכוונה לתינוק בן יומו או בן חודשים ספורים), אין לערב או לדבר בנוכחות הילדים בכל הקשור לבגידות בין ההורים או בני המשפחה, החל מבגידה באמון וכלה ברומנים. אין לערב או לשוחח בנוכחות הילדים אודות מחשבות על פרידה בין ההורים, גירושים, אין לילדים שום מקום או צורך בזה. בעניין הזה יש הכרח לשתף כאשר הסוגיה כבר מוחלטת. אסור לערב או לדבר בנוכחות הילדים על מריבות ועימותים עם בני משפחה אחרים. אסור לערב את הילדים בוויכוח בין ההורים, מה שמחייב אותם לנקוט צד, בשום מקרה ילד לא יכול לנקוט עמדה נגד הורה כזה או אחר. אסור לריב בנוכחות הילדים בנושא שמערב או קשור בהם. לדוגמא, מריבות על הסעות הילדים, מי מסיע ומתי. ילדים קטנים ראשית נעלבים, ושנית, נוטים פשוט לוותר על עצמם ופותרים את הוויכוח ב'אין צורך, אני לא הולך'".

מי שחשב שעם הפיכתו להורה יהיה עליו לדחות סיפוקים כגון שנת צהריים או בילוי לילי זוגי מחוץ לבית, מוצא עצמו נדרש ל'סתימת פיות', לא של הסביבה, אלא שלו עצמו. ואם חשבנו שה'אינגליזית' תסייע, הרי שמעבר להיותה מעליבה מאד, היא ברב המקרים כלל אינה יעילה, הקטנצ'יקים מפרשים את דברינו היטב לפי האינטונציה בלבד".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by