בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אהבה היא שיר לשתיים 

אהבה היא שיר לשתיים

 
 
ר. שני

שתיהן עזבו בית ומשפחה כדי לחיות בבית אחד. שתיהן התמודדו עם סביבה קשוחה, שלא אוהבת שינויים דרמטיים. הסוף לא טוב, אבל בכל זאת יש בו מעט אופטימיות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
צילום אילוסטרציה: אימאג'בנק/GettyImages
 צילום אילוסטרציה: אימאג'בנק/GettyImages   
ברור היה לשתי הנשים שרעידת האדמה תרעיד את היישוב שבו הן מתגוררות, כשיוודעו השינויים שהן עומדות לערוך בחייהן. חיבורן החדש, בא תחת משקל פירוק של שתי משפחות קיימות. הש"ד הביאה לעולם ארבע בנות עם גבר, שההיכרות עימו החלה בגן הילדים בעיר במרכז, לשם הגיעה עם משפחתה כשהיתה בת שלוש.

א' עלתה לארץ עם משפחתה מדרום אמריקה כשהיתה בת שש. היא עברה "גיור קיבוצי" בידי הגננת שלה, ואחרי השירות הצבאי עזבה לארצות הברית והכירה את מי שעתיד להיות בעלה. גבר לטיני, שהביא אותה לעיר הולדתו, שם פתחה וניהלה חברת הובלות. שנים מאוחר יותר, שבו השניים לקיבוץ שבנגב ואימצו שתי בנות.

השתיים הכירו כמה שנים לאחר מכן, שגרעין התנועה של הש"ד הגיע באמצע שנות השבעים לקיבוצה של א'. הן מצאו שפה משותפת, וחברות אמיצה נרקמה ביניהן. מעברה של א' לארצות הברית הרחיק אותן מעט, אך לא באופן שיקרע את מרקם היחסים העדין לחלוטין. עם שובה, הקשרים התהדקו מחדש.
 

התפכחות

 
הן חלקו זו עם זו את אהבותיהן ואת השמחות, כמו גם את המשברים והעצבות המלווים חיים באשר הם. את הקדמה שבתקשורת הן ניצלו למסור מסרים שיש בהם לכאורה שגרה יומיומית, אך למעשה מוסווים בהם רגשות אישיים שהתחזקו והלכו. מעורבותן האישית אחת בחיי חברתה, גברה עם כל יום שחלף: "אמרתי לה בשיחה אחת, שהיא נגעה לי בלב וגם אני רוצה לגעת בליבה" מספרת הש"ד. "היה ברור שאנחנו מחפשות משהו שהוא של שתינו.

"ראינו יום אחד סרט ב-BBC המתאר טיול נשים והחלטנו שגם אנחנו רוצות. יזמנו טיול כזה של שלושה ימים לגולן, בו השתתפו שמונה בנות. חוויות הטיול המשותף, טלטלו וסחפו אותנו למקומות שלא הכרנו. חזרנו אחרות לחלוטין. די נבהלנו, וחצי שנה עברנו בטירוף שתכליתו היתה ניסיון להבין את המתחולל בנו, עד שא' באה ואמרה שהיא קיבלה החלטה: אנחנו צריכות לחיות יחד. בי בשלה ההחלטה רק הרבה זמן לאחר מכן".

המהפך שהן עמדו לעבור, נעשה בהדרגה, מתוך הבנה שכל צעד חפוז ולא מתוכנן, יפגע במשפחות הקיימות, היא אומרת: "החלטנו לעשות את זה בצעדים זהירים, כדי לראות איך זה ישפיע על הסביבה. ויחד עם זאת, היינו עיוורות כמעט למה שהתחולל סביבנו ורק כשהתפכחנו, גילינו שהיינו 'במרכז העניינים' בקרב הקרובים לנו".

ההתפכחות הגיעה בלוויית התמודדות קשה מאוד עם הסביבה הקרובה והרחוקה יותר: "שתי המשפחות שלנו היו מאוד קרובות זו לזו. באחד הערבים, עשינו ארוחת ערב בבריכת הקיבוץ. ברגע אחד הבנו שהבעלים למדו משהו על מערכת היחסים שלנו. בעלי לשעבר עזב את המקום בזעם, ואחריו גם בעלה של א'. אנחנו המשכנו את האירוע לתוך הלילה. אחרי שחיסלנו וניקינו את הכל, חזרתי הביתה. בעלי עישן במרפסת. הוא שאל אותי 'למה חזרת?', ואני השבתי שבאתי הביתה. תשובתו היתה חד משמעית: 'זה לא הבית שלך יותר'. ואני פשוט הסכמתי".
 

התמודדות

הש"ד התקשרה לחברתה: "מתחילים מעכשיו" היא אמרה, "תארגני את עצמך". א' נאלצה לספר לבעלה על המתרחש בינה לבין הש"ד. בבוקר השתיים עברו לבית משותף בקיבוץ. האהבה, כך סברו, תגשר על הכל: "הבנות שלי קיבלו את זה בהבנה גדולה, כמו גם המשפחה של אחותה של א'. אבל הבנות שהיא אימצה עם בעלה התקשו להתמודד. הן שאלו שאלות קשות מאוד, כמו למה היא שיקרה להן, ואיך היא יכולהלהמשי לאהוב אותן. ניטשו בינינו ויכוחים קשים מדי יום".

מול הקיבוץ, פעלו השתיים בשני נתיבים. האחד נועד לפתור נושאים מעשיים של השותפות החדשה, בהם מגורים, ארגון ציוד ורכוש וכדומה. השני כינס לתוכו את המרכיבים הסיעודיים, להם נזקקו בנות המשפחה החדשה - ואלו היו רבים מאוד. ההתמודדויות של השתיים היו עם הבנות, עם משפחותיהן בקיבוץ ובעיר, עם השאלות שהביאו הבנות מבית הספר, שם נאלצו לעמוד מול כיתותיהן וחבריהן ולהסביר את השינויים שחלו במשפחה. התוצאה היתה נתק מוחלט: "הקשר שלי עם המשפחה המורחבת לא קיים, רק עם אחי ועם אחת הדודות אני בקשר", מספרת הש"ד.

אבל הרע מכל עוד היה לפניהן. קצת פחות משנתיים אחרי שעברו לגור יחד, חלתה א' בסרטן מזן נדיר ואלים. הוריה של א', שניתקו עימה את היחסים, שבו והיו לה לתמיכה ועידוד. היא עברה טיפולים קשים ומתישים, תופעות הלוואי היו נדירות בעצמתן והש"ד לא משה ממנה, "ניהלתי מלחמה".

רבים באו ללוויה. תלולית העפר שעל קברה ספגה דמעות של מאות מחבריהן המשותפים שנתנו כוח, חיבוק וכתף לבכות עליה. התברר, שלמרות הקשיים הרבים, הצליחו האנשים להבין את מהות הקשר שנרקם ביניהן וכיבדו את רצונן. המלעיזים, לעומת זאת, טענו שזהו עונש. היו שאמרו שהיא הביאה על עצמה את מחלתה. להש"ד זה קשה, אבל היא שלמה לגמרי עם מה שהן עשו. אם היה בה שמץ של הרהור על בגידה, הוא נקבר תחת הרי אהבה חמים ומחבקים: "גם היום אני חושבת, שאם יהיה פרק ג' בחיי, הוא יהיה עם אישה", היא מסכמת ברוך.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by