בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ענבי זעם  

ענבי זעם

 
 
רביד פלג

הילד שלכם נראה כאחוז דיבוק, זורק חפצים לכל עבר, בועט, צורח ומשתטח על הריצפה? זה הזמן להושיט עזרה ראשונה לפני התקף הזעם הבא

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אל תחכו להתקף הבא (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages)
 אל תחכו להתקף הבא (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages)   
הוא משתטח על הארץ כאחוז דיבוק, הבכי רם ומר, רגליו רוקעות בקרקע ולא נראה שהסוף קרב. התקפי זעם, התפרצויות של חימה, תופסים מקום בין רפרטואר התגובות של הפעוטות, מראשית הדרך כמעט, ולאורך החיים כולם. רבות דובר אודותם, הוסבר ואף נכתב. ילנה קרול, פסיכולוגית חינוכית ומטפלת משפחתית, מנהלת ת.ל.מ באר-שבע, מרכז לטיפול פסיכולוגי יעוץ ואבחון, מעניקה נקודת מבט ייחודית ומעט שונה על התופעה, התכוננו להתחדש בפרשנות אחרת מאלו שקראתם עד כה.

מהו התקף הזעם?

"התקף זעם תופס מקום ומתרחש כאשר היכולת לוויסות רגשי מוגבלת", מסבירה קרול. "תינוק נולד עם יכולת מוגבלת של ויסות רגשי, לאורך ההתפתחות שלו, יחד עם דוגמא הורית טובה ונכונה, הוא לומד לווסת את רגשותיו, לומד להכיל רגשות חיוביים, כגון שמחה והתרגשות, לצד רגשות קשים יותר כגון כעס, תסכול, עצבות ועוד. כל עוד נראים התקפי זעם, נוכל להסיק כי מערכת הוויסות הרגשי אינה בשלה להכיל את הרגש שהתעורר. פעמים רבות נצפים התקפי זעם בתקופות של שינוי, של 'קפיצות' בהתפתחות או בעת רכישת מיומנויות חדשות. לדוגמא, גיל שנתיים, מלווה פעמים רבות בהתקפי זעם, כעס וקושי בהתארגנות. כיוון שמיומנויות העצמאות הנרכשות בגיל הזה טרם מושרשת כראוי, מתעוררת תחושת תסכול וקושי, המובילה לעוררות עצבית ורגשית. עוררות זו מוצאת פורקן בהתפרצויות הזעם. באופן דומה, הסתגלות למסגרת חינוכית חדשה דורשת מאמץ רגשי משמעותי מאד מן הילד. מערכת העצבית של הילד, מגייסת את עצמה לטובת השינויים, היא עשויה לצלוח מספר שעות, אך כעבור זמן, תתקשה לאזן את עצמה ורף המתח של הילד יעלה. בכי ועימו התקף זעם, יכולים לבוא במקום בו המתח הגיע לשיא, ויאפשרו פורקן ושחרור.

החזיקו חזק

פעמים רבות נראה כי בגן יש התמודדות יעילה, ובבית מגיעות ההתפרצויות. מצב כזה יכול להעיד על ילד שמצליח להחזיק ולהתגייס עד להגיעו הביתה, למסגרת פרטנית, מכילה ובטוחה יותר, בה הוא מרשה לעצמו להתפרק ולשחרר. יכולת זו היא כמחמאה בעבור ההורים, שכן הבית מהווה מסגרת בטוחה ומאפשרת בעבור הילד. התקף זעם הוא תהליך חיובי, כיוון שמדובר בהשגה של תוקפנות, לעומת מצב של מימוש התוקפנות. כלומר, התקף הזעם מהווה ביטוי תוקפני, אך לא תוקפנות לשמה. פעוט בגן, שהגיב בהתקף זעם, לאחר שחבר חטף ממנו צעצוע עמו שיחק, פורק תוקפנות בעזרת ההתקף, אך לא ביצע פעולה תוקפנית כגון חטיפת הצעצוע והכאת הילד ה'חוטף'".
 

תוקף להתקף

 
"להתקפי הזעם, כמו גם לבכי, יש תפקיד התפתחותי חשוב ומכריע", טוענת קרול. "בראשית הדרך, לבכי פונקציה תקשורתית ראשונית. בהיותו חסר שפה מדוברת, התינוק מביע צורך, רצון או חוויה באמצעות הבכי. פעמים רבות, הצורך כלל אינו מוגדר לתינוק עצמו או אז מוטל על האם תפקיד המפרשת. אם המאתרת את הצורך, הופכת את חווית התינוק מקטסטרופלית וטוטלית למעודנת יותר, מביאה עימה פתרון. בנוסף לפן התקשורתי, הבכי מהווה ערוץ פורקן ושחרור עבור האדם. הורה צריך לעודד את ילדו לבכות, לשחרר, לפרוק. פעמים רבות, ילדים חווים אי נוחות, אם בשל סיבות פיזיות כגון כאבי בטן, טיטול רטוב שמקשה על התנהלות ועוד. תינוק צעיר ורך, מתקשה לווסת את עצמו ולהרגיע ברגעים שנחווים על ידו כרגעי 'מצוקה', לכן הבכי משמש עבורו, מלבד דרך לתקשורת, דרך לפרוק את המתח שנצבר בגופו בעקבות אי הנוחות. פעמים רבות, ניתן לראות כי פעוט ואף ילד, לאחר התקף של זעם ובכי, הופך רגוע יותר ונינוח. השינוי שמתרחש בעקבות הבכי וההתקף הוא נוירולוגי - עצבי, המאפשר לילד להגיע לרמת התארגנות אחרת, שלווה יותר".

ויסות רגשות

"ראשית, כהורים, עלינו לאפשר לילד לחוות ולהביע קשת רחבה של רגשות. ככל שיתאפשר שחרור מתון של רגשות כגון כעס, יהיה פחות מקום להצטברות כעסים, שיצריכו פורקן דרמטי. יחד עם זאת, לא בכל המקרים נרצה למנוע את התפרצותו של התקף הזעם. כאמור, פעמים רבות מערכת העצבים זקוקה להתפרצות על מנת לשוב לאיזון, על כן התקפי הזעם יכולים להיות גם בשירות הילד והאדם. כהורים, יש לנו היכולת לעזור לילד כלל לא להגיע למצבי מתח גדולים, הדורשים התפרצות ושחרור כה דרמטים. על ההורה, במיוחד בראשית הדרך בה התינוק נמצא חסר יכולת הרגעה עצמית, לנסות ולהרחיק את מירב הגורמים המתסכלים. בנוסף, על ההורה להפחית את עוצמת העוררות של התינוק נוכח הגירוי המתסכל, תוך שהוא מעניק מגע רך, טון דיבור נעים, מרגיע ושקט. תוך כך, התינוק לומד חוויה של ביטחון, גם בעת שחווה 'מצוקה'. עם הזמן התינוק מפנים את יכולת ההרגעה של ההורה, לתוכו. היכולת להרגעה עצמית היא שילוב של הפנמת ההורה המרגיע, השלו, המעניק בטחון, יחד עם הבשלת מערכת העצבים לאורך ההתפתחות".
 

הורה מלווה

מה מתסכלת סצנת התקף מלווה בכי ודרמה במרכז קניון הומה. מה תפקיד ההורה בעת התרחשות שכזו? כיצד ניתן אולי למנוע אותה? "בעת התרחשות של התקף זעם, על ההורה להיות נוכח, לא להשאיר את הילד לבדו עם המצב האיום והקשה בו הוא נמצא", מרחיבה קרול. "באופן ברור, הילד נמצא במצוקה בעת שהוא חווה התקף זעם, כמו גם ברגע הקודם לו. ראשית, על ההורה להרגיע את עצמו, רק אז פונקציה של הרגעה תתאפשר בתקשורת שבין ההורה לילד. אל להורה לאסור את הבכי או לבטל את החוויה. ניתן לנסות להרגיע תוך קירבה גופנית, חיבוק חזק או ליטוף. עבור כל ילד יעבוד סוג מגע אחר. חשוב ליצור קשר עין עם הילד, כמו לומר לו: 'אני פה איתך, אני רואה אותך, אתה בטוח איתי'. אל להורה להיבהל מהמרחק שהילד מנסה לקחת ממנו במהלך התקף הזעם. הילד מאתגר את העצמאות שלו, אך גם לא מעוניין שינטשו אותו ממש ברגע הזה. נכון לצרף לנוכחות הפיזית, נוכחות מילולית.

מילים יוצרות מציאות

פעמים רבות ילדים לא מצליחים להמשיג לעצמם את שקורה להם. ההורה יכול במספר מועט של מילים פשוטות להסביר את מה שקורה, לא כמנטרה שחוזרת על עצמה בכל התקף, אלא תוך שהוא מתאים את המלל לסיטואציה הספציפית. כמובן, יש למנוע פגיעה של הילד בעצמו או בסביבתו. לדבר אליו בכבוד, להקשיב לו. לעזור לו לשרוד את ההתקף ביחד, בביטחון" כמובן שעל ההורה, לנסות ולברר מה היה בסביבת הילד, שגרם להופעת ההתקף, מה עורר את המערכת העצבית שלו ומה לא נתן לו שקט. בירור שכזה יוכל למנוע את הופעת ההתקף בפעם הבאה.
 
 

עזרה ראשונה

מגיבים כראוי ומונעים את ההתקף הבא (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages)
 מגיבים כראוי ומונעים את ההתקף הבא (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages)   
פעמים רבות התקפי הזעם הופכים קשים מנשוא, ומפרים את ההתנהלות היומיומית של המשפחה. סיוע חיצוני, יכול להוות מזור ופתח לשינוי מהותי לרווחת המשפחה כולה. "הורה, שמוצא עצמו אבוד אל מול התקפי הזעם של ילדו, חייב ראשית לבחון את התנהגותו שלו בעת התקפי הזעם. פעמים רבות, אנו ההורים, מביאים עימנו להורות מטענים מילדותינו, כמו גם תפיסות לגבי מה נכון להביע, ומה לא, כיצד נכון לנהוג ולהביע תוקפנות למשל, וכיצד אסור וכד'. מודעות של ההורה לעצמו, מאפשרת התבוננות מחודשת על המצב. לדוגמא, הוא עשוי לגלות שהתגובה שלו להתקפי הזעם, היא שלמעשה מעוררת אותם מלכתחילה. שיתוף פעולה עם הגננת של הילד, יכול אף הוא להניב פתרון יעיל, ראשית יש לרתום את הגננת ואת ההורה לטובת הילד, להבין מדוע הוא משתמש בפורקן הזעם, מה בסביבה מפריע לו, וכיצד ניתן לסייע לו בכך. לרב, לפני ההתקף, הילד נמצא ברמה של עוררות גבוהה, הסביבה יכולה לעורר או למתן את העוררות של הילד, לכן שימת לב לסיטואציה, תוכל למנוע אותה מראשית ולאפשר פורקן בדרכים יעילות יותר. באם כלו הפתרונים האישיים, ניתן וכדאי לפנות לגורם מוסמך, שיעניק טיפול. מנקודת מבט של טיפול משפחתי, נכון יהיה לבדוק מדוע התקפי הזעם הם הדרך בה בחר הילד להתנהל בתוך משפחתו. התקפי הזעם הם למעשה הסימפטום, שמספר את הסיפור המשפחתי. הסתכלות רחבה תגייס את כלל בני המשפחה לתהליך, ושינוי מהותי יוכל להתרחש".

אין גיל לכעס. תינוק זועק לשד המשתהה, פעוט צורח נוכח מחטף חברתי זעיר, ילד זורק עצמו ארצה לאחר סירוב למלא בקשתו ונער מסנן קללה לעבר המורה. הוויסות העצמי הוא שמשתנה, התוקפנות והכעס, שבתחילת הדרך הם כה ראשוניים ובלתי מעובדים, עוברים עידון והתאמה על פי הנורמות, החינוך וערכיה של החברה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by