בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ילד טוב, ילד רע  

ילד טוב, ילד רע

 
 
רביד פלג

כיצד באים לידי ביטוי הרע והטוב בעולמו של הילד? האם נכון כלל השימוש במילה 'רע' על מנת לתארו? האם ילדים הם רעים מיסודם או לגמרי 'טובים'?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כולנו ילדים של החיים (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages)
 כולנו ילדים של החיים (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages)   
"היום הייתי ילד רע בגן", משרבב הפעוט בעת שאתם נכנסים למכונית בסופו של יום. "מה זאת אומרת 'ילד רע'? את שואלת. "הגננת אמרה לי", משיב הקטון. יזהר שער, פסיכולוג קליני וחינוכי בכיר, פסיכולוג ראשי ת.ל.מ, רשת ארצית לטיפול פסיכולוגי, יעוץ ואבחון, מבהיר ומחזיר את האחריות אל ההורים.

מרכיב התפתחותי

"אחד המרכיבים ההתפתחותיים - קוגנטיביים של פעוטות הוא ראייה דיכוטומית ומוקצנת של טוב ורע", מסביר שער. "כחלק מההבניה שלהם, עד לגילאי שש או שבע, ילדים תופסים ומחלקים את העולם לשני קטבים כגון אלו. כך שלמעשה, תוכניות הטלוויזיה, ספרי הילדים, אגדות הילדים וכדומה, מובְנים על מנת להתאים ליכולותיו של הילד באותם שנים ועל כן מכילים דמויות המייצגות את הרשע או הרוע מחד, ודמויות גיבור חיוביות וטובות מאידך".

הרע ושברו

"על מנת שילד לא יישאר בחששות כבדים מן החלקים הרעים להם הוא חשוף, לדוגמא בתוכניות הטלוויזיה או בסיפורים שלפני השינה, יש לדאוג כי הילד ייחשף לסוף טוב", מתאר שער. "סיפור עלילה, מתחיל לרוב באווירה נעימה וחיובית, ברגע מסוים, נכנס ה'רוע' לתמונה, הילד בעקבות כך חש איום. פעמים רבות, ילדים נוטים להירדם במהלך קריאת הסיפור שלפני השינה, במידה וזה קורה במהלך רגעי השיא של הסיפור, בעוד הילד מצוי במתח ואיום, הדבר עלול לגרום לחרדות במהלך הלילה, כמו גם ביום המחרת. על כן, יש לדאוג לחלופה נעימה יותר לפני השינה או לחילופין, לדאוג כי הסיפור יסופר עד תום, כולל הפתרון המוצע לאיום שבסיפור. בדומה, ילד שצופה בתוכנית טלוויזיה, וניכר כי הוא חושש ממנה, לא כדאי להפסיק את הצפייה, שכן רמת החרדה נשארת גבוהה והפתרון הזמני אינו יעיל לטווח ארוך. כאן נכנס התיווך של ההורה, שיכול לצפות יחד עם הילד, להרגיע ולהראות כי האיום, כפי שהופיע בטלוויזיה, הוא בר פתרון, הגיבור לרוב מנצח ומתמודד עם האיום. יש לזכור שאסור לבטל את תחושתו של הילד, משפט כגון: "מה פתאום, זה לא מפחיד" אינו מכבד את הילד ומותיר אותו לבד עם פחדיו".
 

אין דבר כזה ילד רע

 
הידיעה כי הפעוט חווה או מחלק את העולם ל'טוב' ו'רע', אינה מתירה לסביבת הילד, ועל הוריו, קל וחומר, להשתמש במונחים 'טוב' ו'רע' בתיאורם את ילדם. "ילד נולד עם טמפרמנט מסוים וסגנון אישיותי", מסביר שער. "יש ילדים שבאופן מולד, רמת התוקפנות והמתח שלהם גבוהים. יתכן מצב נוסף כדוגמת רגישות תחושתית גבוהה מאד. לכן, בתהליך התהוות התקשורת בין ההורה לילד, על ההורה להעניק תשומת לב מיוחדת, במטרה לגלות ולהבין איזה מן ילד או תינוק, עומד למולו. האם זה ילד שגבולות יטיבו עימו, האם זה ילד שיש לאחוז בו חזק על מנת שירגע, האם זה ילד שזקוק לפורקן רב של אנרגיה. הבנה של צרכי הילד לעומקם, תביא לתקשורת טובה, יעילה ויותר מכל, תעניק לילד תחושה כי הוא מובן. תחושה שכזו מצריכה התכווננות מקסימלית של ההורה ומעניקה לילד בטחון. במידה וקיים פער בין הטמפרמנט של הילד לבין זה של הוריו או ילד שצרכיו אינם מובנים או נענים על ידי סביבתו, הוא כזה שפעמים רבות 'זוכה' לתיוג 'ילד רע'. קל לנו לתייג, זהו כלי עזר של מערכת הזיכרון שלנו, בנוסף, אם הוא זה ש'רע', אני לא אשם בכך, האחריות מוסרת מן ההורה, הגננת או כל דמות סמכות אחרת, ומושמת על הילד. בפועל, אין דבר כזה ילד רע, יש ילד שאינו מובן, ילד שאין מענה נכון וטוב לצרכיו".

הורה במשימה

"מלבד העובדה שעל ההורה להבין את הילד שעומד מולו, על מזגו ואישיותו הייחודיים, על ההורה ללמוד להתמודד עם הילד, על אף משקעיו האישיים", מרחיב שער. "דוגמת הפער בין הטמפרמנטים היא דוגמא ראשונה, במהלכה על ההורה לוותר על הפנטזיות שהיו לו לגבי הילד שייוולד. הוא ביקש עבור עצמו ילד נוח, שיסכים עימו וילך בדרכו, וכאשר הילד אינו עונה על הפנטזיה, ישנו שבר גדול שעמו על ההורה להתמודד. עליו כמו להיערך מחדש, להשלים בינו לבינו עם העובדה שהילד הוא אחר מכפי שרצה או ציפה, ואז להיות מוכן להכיר אותו, להתאים את הסביבה לצרכים שלו, להכיל את העוצמות שלו ולחלוק עם בן הזוג את הקושי והמעמסה. זה אמנם לא קל, אך ללא ספק הכרחי לטובת הילד. ילד שבא לעולם עם רגישות כגון רגישות לקול או למגע, זקוק לסביבה שתבין את הקושי שלו, תכיל אותה ותווסת עבורו את החשיפה לאותם דברים עימם הוא מתקשה. ילד כזה, ככל ילד אחר, זקוק להבנה מצד ההורה. ישנם הורים המוצאים את ההתכווננות כמתישה, כבלתי אפשרית, כמאכזבת, אז מופיע תיוג כמו 'ילד רע'".
 

זה לא אני זה הילד הרע שבי

מעשה רע, לא שווה ילד רע (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages)
 מעשה רע, לא שווה ילד רע (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages)   
"ילדים ללא ספק עושים מעשים מרגיזים ומעצבנים, אך אין זה הופך אותם לילדים רעים, או מעצבנים. המעשה הוא שמרגיז, או 'רע'. הנחייה נכונה להורים או דמויות סמכות הבאות במגע עם הילד, תהייה כזו המסבירה כי לעיתים המעשה של הילד הוא שלא טוב, הוא לא תקין או 'רע', אך לא הילד הוא שרע, לא כל אישיותו היא רוע אחד גדול. חשיבה שכזו, שהילד רע, מבטלת את כל הילד וממלאת אותו פחד".

לעודד את הנכון

לעומת המקרים בהם הילד מצליח לעצבן את ההורה, לנהוג שלא על פי תוכניותיו או מרותו, קיימים המקרים בהם הילד מתנהג כמצופה ממנו. "סביבת הילד וההורים בפרט, צריכים להתייחס למעשים ה'טובים' והנכונים של הילד. ברגע שהילד עושה מעשה הנחשב בעיני ההורה לנכון, עליו לומר זאת לילד. להתייחס לא רק לאירועים השליליים, אלא גם לנכונים. אל להורה להשתמש, אף במקרים אלה, במונח 'ילד טוב', כשם שאין ילד רע, אין ילד טוב. ילד מורכב מסך כל התחושות, ההרגשות, והמעשים שלו. נכון שיהיו מעשים מכל מיני סוגים. כיוון שהמעשה הוא שטוב, ההתייחסות צריכה להיות ספציפית למעשה, להתנהגות. לדוגמא, ילד שעזר בגן לילד אחר שנפל, לומר לו, עשית מעשה נהדר כשעזרת לחברך לקום. משפט שגור ואוטומטי מדי, כגון "איזה ילד טוב אתה" אינו אומר לילד דבר, אינו מספיק ספציפי על מנת להסביר לו מה נכון היה בהתנהגותו, מה לגיטימי".

אנחנו נוטים להיות "אוטומטים", כמו לענות "הכל בסדר" כשנשאלים "מה שלומכם", "אתה ילד טוב", כשהילד פועל בנורמה וכמצופה ממנו ו"זהו ילד בעייתי", כשמדובר בילד המיוחסים לו מעשי תוקפנות. כשמדובר בילדינו הרכים, נראה שהדרך הנכונה יותר היא לעצור, לקחת צעד לאחור, להתבונן על ההתנהגות ולשאול, 'מה הוא מבקש לומר לי זה הקטן?', לנסות, להבין ולתקשר בדרך אפקטיבית ומכוונת יותר. לעצור את מעגלי ה'רע' וה'טוב', להתכוונן ולהתכוון.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by