בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
רצח על רחבת הריקודים 

רצח על רחבת הריקודים

 
 
נטעלי שפילמן

המוזיקה בחתונות הפכה לעניין די מטריד: המבוגרים נתקלים בהרעשה כבדה, הצעירים נאלצים להתמודד עם מחרוזת טנגו-רומבה-ואלס-פסאדובלה. ככה זה כשמנסים לרצות את כולם

 
 
 
 
 
 
 
 
 
היום הכי מאושר בחיים (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/Gettyimages)
 היום הכי מאושר בחיים (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/Gettyimages)   
פזית בלום (53) מרעננה הוזמנה בחודש שעבר לחתונה באחד מהאולמות המפוארים במרכז הארץ. "הגעתי לחתונה ממש בשמחה, ציפיתי מאוד למפגש עם בני המשפחה", היא מספרת. "אבל מה שקרה בסופו של דבר זה שלא יכולנו להחליף מילה. המוזיקה היתה כל כך רועשת, שלא עמדתי בזה וכבר בעשר יצאתי משם". בלום אינה היחידה שלא נהנתה בחתונה היקרה הזו. גם טל קרפל, חברתה הטובה של הכלה, לא בדיוק בילתה בנעימים: "ואלס וטנגו ועוד פעם ואלס - באתי כדי לשמוח, לא כדי לראות איך שמחו לפני חמישים שנה", היא מקטרת.

שנייה וחצי בתוך עונת הבופה, השמלות והצ'קים, אי אפשר שלא להרהר איך קרה שהענף המשגשג של הקיץ הפך לסוג של בעיה עבור סוגים שונים של אנשים. נראה שברוב המקרים, תהיה קבוצה לא קטנה של אורחים שלא יהיו מרוצים מסגנון המוזיקה, מחוזקה, מהמבחר או מההגשה. קחו, לדוגמה, את הכלה לעתיד רוית אלקלעי, נמצויה בעיצומן של ההכנות לחתונתה, שמתקיימת בעוד כחודש. בהזמנה היא ציינה:"תהיה מסיבה חבל על הזמן, נא לבוא במצב רוח מרומם כי נשמח לראות ברחבה את כולם".

הכי חשוב לה שירקדו, שישמחו, וכמובן שיגרמו לה ליהנות. הבעיה היא שהסגנון המוזיקלי שאלקלעי מעדיפה נוגע בקצוות האלטרנטיביים של הרוק, מה שקצת מקשה על ניסוח רשימת שירים ראויה לאירוע. גם אבא שלה, אבנר, מודאג. הוא הרי הזמין יותר ממאה בני משפחה ואורחים חשובים, ו"איך הם יתמודדו עם כל הבום בום הזה שהצעירים אוהבים?". המריבות בבית משפחת אלקלעי הן אורחות יומיומיות. ואיך לא, בעצם.
 

לקלוע לטעמם של כל האורחים

הכלה מאושרת? חבל, הדודות ממש לא (צילום אילוסטרציה: אימאג'בנק/Gettyimages)
 הכלה מאושרת? חבל, הדודות ממש לא (צילום אילוסטרציה: אימאג'בנק/Gettyimages)   
החתונות של היום, שהפכו לדעת רבים למטרד של הקיץ, מנסות לתת מענה לכולם. מהסבתא מרמת גן, דרך הדודה מחולון ועד חברי הילדות. רק שבדרך משהו מתפספס. משהו גדול. לארגן מסיבה שמתאימה לכולם זוהי משימה מורכבת, אולי אפילו בלתי אפשרית. מה שיוצא בפועל הוא שאף אחד לא יוצא מרוצה, לא החתן והכלה, שבדרך כלל לא מכסים את ההוצאה, לא החברים שמרגישים חובה לרקוד על אף המבטים הננעצים אליהם, לא הדודים ובטח שלא הסבתות.

"הבעיה הגדולה ביותר", מספרת מפיקת החתונות גליה מאיו, "היא לקלוע לטעמו של כל אחד ואחד מהאורחים. אני, באופן אישי, משתדלת לתת לכל סגנון ביטוי, אבל לא כל אחד יכול לעשות את זה בעצמו", היא פוסקת. מאיו מעורבת גם באירוע של אלקלעי, וכך, למשל, ניתן למצוא בפלייליסט של החתונה ארבעה שירי רומבה שינוגנו ממש לפני חמישה שירים מזרחיים. הנה פתרון מצוין – הדודות יפזזו לצלילי אלביס וניל סדקה, ואילו הצעירים ימתינו לתורם ויקבלו צ'ופר בדמות אייל גולן ומדונה. מי שיחזיק מעמד יזכה לרקד למשמע שירים מעט פחות להיטיים, אבל גם הם אף פעם לא יגיעו לקצה סקלת האזוטריה.

אמיר והילה זליג מצאו, לטענתם, פתרון - טקס חופה מצומצם בליווי ארוחה משובחת, בנפרד ממסיבת ענק לחברים. "היה פשוט מושלם", מספרת הילה. "החברים שלנו נהנו מאוד וגם אני, רקדנו ושתינו בלי לעשות חשבון לאף אחד. והכי כיף היה שהמבוגרים כל כך הודו לי על האירוע השקט. אני לא מבינה למה לא כולם עושים ככה".

אלקלעי מספרת שבחצי השנה האחרונה, המוזיקה שתושמע בחתונתה היא נושא השיחה הפופולרי בבית. הוויכוחים נסובים סביב השאלה הנצחית איך מרצים את כולם. "הם לא מבינים שהם צריכים לרצות רק אותי. את כלה רק פעם בחיים, לא?", היא מצהירה, אבל יודעת שבסוף תיכנע לתכתיבי הפשרה, וגם אצלה תושמע שרשרת להיטי זהב ומיד אחריה צרור סוחטי מחיאות כפיים מהצד הים תיכוני של המפה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by