בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
חשיפה! 

חשיפה!

 
 
אמיר סלע חדד

התקשורת האלקטרונית הפכה מאות אלפי משרבטים בסתר לכותבי בלוגים סדרתיים. אבל גם בימים שבהם הכל חשוף, מתברר שאי אפשר להתפרע באמת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אני אראה לה מה זה (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/Gettyimages)
 אני אראה לה מה זה (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/Gettyimages)   
זוכרת את הבחור ההוא שזרקת מכל המדרגות אחרי שמונה חודשיים שהייתם יחד, כי לא כמו הקלישאה שאומרת ש"זה לא אתה זה אני" אצלך זה באמת היה הוא, ועוד איך? ואז, בטוב ליבך, מתוך דאגה כנה לכל אלא שיבואו אחרייך, וידאת שהוא יידע מצוין למה את משאירה אותו לבד? זוכרת?

איך היית מרגישה אם למחרת הפרידה שלכם היו מצלצלים אלייך חברים משותפים, שמספרים לך בפרוטרוט את השתלשלות האירועים אבל מהצד שפחות מחמיא לעור הפנים שלך, הצד שלו? את בטח לא יוצאת טוב מהסיפור הרומנטי שלכם, שנגדע בטעם עת. ומה היית עושה אם היו מעורבות, שלא נדע, גם תמונות שלך? לא נעים.

פרידה בחיים, המשך בבלוג
יניב ומיטל (שמות בדויים), כמו עשרות אלפי אנשים בארץ, כותבים בלוג אישי אנונימי שבו כל אחד מהם מספר על חייו. מטבע הדברים נוצרות חברויות ו"קליקות" של בלוגרים. כמעט תמיד, החברויות הללו יוצאות ממסך הדק של המחשב הלאה, אל החיים האמיתיים. כך גם יניב ומיטל הכירו זה את זו. ההמשך היה מלווה בתיעוד מדוקדק: יניב כתב על הדייט הראשון שלהם, על האהבה שגדלה עם הזמן. מיטל סיפרה בפוסטים משלה על המתנה המדהימה שיניב קנה לה ליום ההולדת האחרון.
 
 
הכל נראה מתוק ומבטיח. אבל אחרי כמה חודשים יחד, הם החליטו על פרידה זה מזו – אבל לא מהבלוגים שלהם, ששניהם המשיכו לטפח גם לאחר שנשמעו צלילים בין אישיים צורמים. "למחרת הפרידה, התחלתי לקרוא אצלה בבלוג סיפורים שלא היו ולא נבראו, ועניינים אישים שהיו רק ביני לבינה עד אותו הרגע הפכו לנחלת הכלל", מספר יניב. "הנחתי, שמי שקורא אצלה באופן קבוע, וקרא גם בתקופה שהיינו יחד, יידע להסיק את המסקנות לבדו ולא יאמין להשמצות ולשקרים שלה. הרי עד לפני כמה ימים הייתי אהבת חייך, ובן לילה הפכתי למפלצת? ממש נפגעתי, אבל זה לא היה מפריע לי אם לא הייתי יודע שהרבה חברים שלי קוראים אצלה, ועלולים להאמין לדברים שהיא כתבה עלי".

יניב לא נשאר חייב, וניצל את הבמה שלו כדי לפרסם את דעותיו בעניין. כך התחילה "מלחמת פוסטים", שיניב הגדיר כילדותית אבל עדיין לקח בה חלק. כל זה היה נמשך לנצח, הוא מתוודה, אלה שלבסוף מיטל עברה את הגבול בכך שפרסמה את שמו המלא, בתוספת פרטים מביכים על חייו. "כשזה הגיע לשלב הזה פשוט התקשרתי אליה, ודרשתי ממנה למחוק הכל ובתמורה לא אפנה לעורך דין ואתבע אותה על לשון הרע. בנוסף, הבטחתי לה שאמחק גם אצלי את הפוסטים שכתבתי עליה". האיום עזר, ובסופו של דבר כל הפרטים המרשיעים נמחקו.

חופש ביטוי לא כל כך חופשי
נשמע קצת מוגזם? סעיף 1 בחוק איסור לשון הרע (התשכ"ה-1965) קובע: "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם", ואין חשיבות אם מדובר בעובדה או רק בדעה. עו"ד יורם ליכטנשטיין, המתמחה בקניין רוחני ודיני אינטרנט, מסביר במדריך למה זה לא מוגזם, ואיפה אתה והבלוג שלך עומדים בהקשר של תביעה כנגד לשון הרע: "לפי החוק, אין צורך שייגרם נזק או ביזוי בפועל עקב הפרסום, אלא די שהפרסום עלול לבזות את האדם. פרסום, יש לזכור, משמעו שהדברים ייחשפו לעיני אדם אחד לפחות נוסף על הנפגע".

מה כל זה אומר על חופש הביטוי, ובכלל על מהות הבלוג, שנועד לבטא דעות אישיות גם בנושאים שלפעמים אולי יכולים להתפרש כפחות פופולריים? הכלל הראשון, קודש הקודשים שכל בלוגר זוכר ואף מיישם, הוא שלעולם, אבל לעולם אין לנקוב בשמות (בוודאי שלא מלאים), מה שקרוי בעגה המקצועית "אאוטינג". השתדלו להיצמד לעובדות שתוכלו להוכיח אותן אם תצטרכו, אל תחזרו על שמועות ששמעתם - לומר "שמעתי ש..." לא יפטור אתכם מתביעה או מעונש, אם יהיו כאלה. היזהרו בלשונכם ובמסקנותיכם, וכמו שאמהות תמיד אומרות, קצת זהירות לא הרגה אף אחד. רק אמא שלי אמרה? טוב, נו, שיהיה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by