בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
רוצים שינוי? 

רוצים שינוי?

 
 
רביד פלג

כיצד יכולה להפוך חוויית ההורות מנוף לשינוי עצמי? באיזה אופן משקפת התנהגות הילד את סגנון החיים של הוריו? האם יש לנו האומץ להתבונן פנימה?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
האומץ להתבונן פנימה (צילום אילוסטרציה:אימג'בנק/gettyimages)
 האומץ להתבונן פנימה (צילום אילוסטרציה:אימג'בנק/gettyimages)   
אנו מגיחים לעולם ההורות כשאישיותנו מעוצבת, מי פחות ומי יותר. לכולנו נקודות חלשות ורגישות, כמו גם מקומות של עוצמה וכוח. אירועי חיים שונים מזמנים עבורנו הזדמנויות לשינוי, צמיחה וגדילה, כשפעמים רבות אנו בוחרים להתעלם מהם, ולהמשיך כהרגלנו. אך מה יש בה בהורות, ובילדינו הרכים, המהווים גורם עיקרי ומשמעותי ליכולת שלנו לשינוי? מהו המועד בו השינוי מתרחש? מה בילדינו מעורר את הצורך לשינוי והתפתחות העצמי שלנו כהורים? על כך ועוד בראיון עם הרצל כחלון, מטפל משפחתי וזוגי, מנחה במכון אדלר.

חיישן רב עוצמה

"מרבית ההורים כלל אינם מודעים למאפייני האישיות שלהם", טוען כחלון. "אחוז קטן מהאוכלוסייה פונה לטיפול רגשי, המאפשר התבוננות וגילוי המאפיינים האישיים, הדפוסים בהם האדם מחזיק וכד'. כאשר ילד נולד ומגיע למשפחה, באופן כמעט מיידי, ובלתי מודע, הוא קולט את סגנון החיים של הוריו. לדוגמא, את הנטייה של אביו להיות תוקפן בסגנון חייו, ולהשיג את מבוקשו בדרך כוחנית או לחילופין את הרגישות של אמו בכל הקשור לכאב או לבכי. בהיותו רגיש לסגנון החיים של הוריו, ועל מנת לתקשר עימם, הוא מגיב למה שקלט, ופועל בהתאם לכך".

חיים אל מול מראה

הילד, למעשה, מעמיד אל מול הוריו מראה, המשקפת עבורם את התנהגותם, מסביר כחלון. "המראה הזו לעיתים מפחידה את ההורה, שכן מה שנגלה דרכה, לא תמיד מוצא חן בעיניהם. פעמים רבות ההורה כלל אינו מודע למראה הזו ולכך שהתנהגות ילדיו משקפת את סגנון חייו הוא. בניסיוני הטיפולי מצאתי, שכאשר ההורה מגלה את הקשר שבין סגנון חייו לבין התנהגות ילדיו, מתעוררת תגובה רבת עוצמה. לעיתים התגובה מערבת פליאה ולעיתים התנגדות. 'מה פתאום? איך העובדה שהילד נושך בגן קשורה אלי? בבית זה לא קורה'. ובמרבית המקרים, לאחר עבודה, יש נכונות והסכמה להתבונן על כך ולחשוב על אפשרויות התמודדות ופתרון".
 

מדוע דווקא עכשיו?

 
"אמנם המראה 'מוצבת' בפני ההורה מראשית ההורות, אך נמצא כי שינוי מהותי בסגנון החיים שלו ,מתרחש רק כאשר משהו נמצא מפריע במהלך החיים: התנהגותו של הילד בבית, במסגרות חינוכיות, ביחסים הבינאישיים עם מי מההורים, עם קבוצת השווים וכדומה. אז, מגיעים לטיפול בטוענה כי 'הילד מרביץ בגן' או 'הילד מתנהג למופת בגן, אך כשמגיע הביתה הוא כל הזמן בוכה'. אז, נכון שיתחיל החיפוש אחר הדינמיקה המתקיימת בבית, לבירור סגנון החיים של ההורים. פעמים רבות לאחר בירור, נמצא הקשר בין סגנון החיים של ההורה לבין התנהגותו של הילד. למעשה, לולא הבעיה שצצה סביב הילד, ההורה כלל לא היה מודע לבעייתיות שבסגנון חייו. לדוגמא, מצאתי כי ילד שהיו לגביו תלונות של אלימות בגן הילדים, הוא למעשה בן להורה תוקפן בסגנון חייו, שנוהג לעשות שימוש בהתנהגות מאיימת כלפי בנו. הילד, שלומד וחווה את סגנונו של הוריו, מאמץ ומחצין אותו החוצה.

המוטיבציה לשנות

השלב הבא הוא להאיר להורה אודות הקשר האפשרי בין התנהגותו ותפיסותיו, בדבר הדרך הנכונה לחיות את החיים, לבין התנהגות בנו. כל זאת על מנת להביא את ההורה לשינוי התנהגותו שלו. פעמים רבות נפלא היה לגלות כי הורים, אף הקשוחים והמתנגדים שבהם, מצאו בילדיהם גורם עוצמתי לשינוי בדרך וסגנון החיים שלהם. כלומר, עבור אף אדם אחר הם לא היו עושים זאת, אך כשמדובר בילדם, הם מתמלאים מוטיבציה ומתגייסים לטובת שינוי אישיותי שלהם עצמם. הסיכוי שהורה היה מבצע את השינוי בחייו הוא קטן מאד. הוא למעשה מסתובב עם הנוסחה לחיים כל חייו, ועד לאותו רגע היא שרתה אותו והוא הסתדר עמה. ההבנה כי הילד סובל מדרך זו, היא שתורמת לשינוי, היא העוצמתית, היא שמביאה את המוטיבציה לשינוי".
 

נביא הבשורה

שינוי פנימי מוביל לשינוי בדינמיקה המשפחתית (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages)
 שינוי פנימי מוביל לשינוי בדינמיקה המשפחתית (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages)   
"התנהגות הילד היא הסימפטום, היא איננה ה'בעיה' עצמה. הילד למעשה מהווה כעין 'נביא בשורה' של מה שמתרחש בבית, בסגנון החיים של הוריו. הורים רבים, בהיותם אינם מודעים לכך, מציגים גורמים שונים ומגוונים להתנהגותו הבעייתית של ילדם. עם זאת, מבט פנימה, מעניק פעמים רבות את התשובה האמיתית והנכונה, שטמונה בהתנהגות, בהנחות, בעקרונות, בהרגלים, ובאמונות של ההורה כלפי החיים. לדוגמא, אם לפעוט בן שנתיים, שמתארת כי רב שעות היום ילדה בוכה, מתקשה לצאת עימו מהבית לסידורים מסיבה זו, ומבלה את מרבית הזמן בניסיונות ותמרונים על מנת לא להגיע לסיטואציות המביאות אותו לבכי. ילד לאם כזו, מגלה מהר מאד את חולשתה לבכי, ואף עושה בה שימוש, 'היזהרי...אני אבכה'. רב הסיכויים שאם כזו 'תקבל' ילד בכיין. הילד קולט את הנקודה הרגישה, ולמעשה מעלה את האפשרות ליצירת חוויה מתקנת בעבור ההורה שלו. לולא אותו תינוק בכיין, האם לא תזהה את הרגישות הזו שקיימת בה, את העובדה כי היא גורמת לבעיה. התינוק, שמאיר על אותה נקודה, כמו עושה שירות לאמו. הילדים הם בשירות ההורים לשינוי".

ילדים זו שמחה, ילדים זו ברכה. מסתבר כי הילדים הם למעשה האפשרות שלנו ליצור בעצמינו שינוי, ההופך את חיינו לטובים יותר ואת עצמינו לבעלי מודעות. תפקיד גדול מוטל על כתפיהם הקטנות של ילדינו, מדוע, אם כן, לא ניקח אותו בשתי ידיים ונעשה בו שימוש. במקרה הטוב, נזכה לחוויה מתקנת, ובמקרה הרע – נרוויח עוד מבט קטן לתוך עצמינו, גם אם הוא כרוך בכאב.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by