בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
תמונות מחיי גירושין 
סליחות (3) 

סליחות (3)

 
תמונות מחיי גירושין |
 
נונה ד.

"איך אוהבים ללא תנאי את סובבייך, את הורייך, את ילדייך, את עצמך? יתכן שאין לי את הלימודים הנדרשים ברזי האהבה שעוברים רוב בני האדם מהרגע שהם נולדים". נונה ד. מבקשת להתחיל מחדש

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לצד הטיפוס הסגפני שבי, חי בשלווה בוטחת צד הדוניסטי שבטוח שהעולם נוצר כדי לענג את חושיו ולרצות את מאווייו. אני שניהם – סובלת ונהנית, אמיצה ופחדנית, מרירה ומרוצה, חברותית ומתבדלת, צנועה ושחצנית, נחבאת בפינה ולוקחת את מרכז הבמה, רגישה וקהת חושים, טובה ורעה, שנונה וסתומה, יפה ומכוערת, מלכה ושפחה. אני שני כל אלה. סכיזופרניה? לא ברור, אבל בהחלט שסעת פנימית.

סיני. גן עדן לנשים. לא משנה בת כמה את או איך את נראית או כמה את שוקלת, בני המקום השזופים והאקזוטיים יחזרו אחרייך ללא לאות, יפתו אותך בחיוכים מלאי שיניים צהובות, עד שכמעט את משתכנעת שהפכת ליצור אלוהי ארוך איברים ויפה תואר. הימים עוברים עלי בבטלה, הרוח המדברית מלטפת את גופי ואני מרגישה כאילו התארכו איבריי המקוצרים. עבדאללה נסע לחודש חופש בקהיר ואלכסנדריה, הספקתי לשחרר אותו לדרכו טרם נסיעתו.

נכון לרגע זה, הרומן עם המוות התקרר. אין בינינו יחסים מסתוריים של ציפייה לאהוב אפל שיעטוף אותי ברחמים וישחרר אותי מעולי שלי. למרות שבעיניי, הבחירה למות היא טבעית כמו הבחירה לחיות. אוהבייך יאמרו לך שלמות זו הבחירה התבוסתנית וגם יצדקו, אך מי שחייו תבוסתניים, חיי סתם, אולי עדיף לו שיבחר לסיימם. יש משהו עצוב במחשבה שכל עולל שיוצא לעולם, טהור וחסר ישע – נידון למוות.

ילדיי האהובים יגיעו לכאן בסוף יוני ויישארו איתי שמונה שבועות, עד סוף חופשת הקיץ. אני זקוקה לאנרגיה, לכוחות של עשייה, לרצון טוב, לרגיעה שלווה. אני זקוקה לכל אלה כדי שאהוביי הקטנים יוכלו לשמוח וליהנות, במקום לדאוג למצבי הרוח של אמא.

עוברים לי בראש כל מיני רעיונות לפעילויות שהייתי רוצה לעשות עם קטנטניי בתקופה שיהיו כאן איתי, אבל מהיכרות עם מצבי אני יודעת שתוכניות גדולות או מיזמי ענק שמבליחים למוחי מדי פעם נידונים מראש לכישלון. השיתוק שהורגלתי לו בשתי שנות חיי האחרונות משתלט על כל פעולה או פעילות שאני מנסה ליזום. אולי אוכל לעמוד במטרה אחת, לא יותר. מטרה פשוטה כמו להיות אמא נעימה, אוהבת וחייכנית.

כמעט שנתיים של דיכאון קליני, כמעט חצי שנה שילדיי אינם איתי. השנים מתגלשות לי מהידיים, איני שותפה לימי התום הספורים שנשארו עד לסוף הילדות של ילדיי. למה אני כל כך מתלבטת ומתעכבת עם השינויים הדרושים כדי לעבור לנתיב טוב יותר, נתיב של חיים, נתיב של אחריות על חיי?
 
צילום אילוסטרציה: Saul Adereth, flickr
 צילום אילוסטרציה: Saul Adereth, flickr   
ילדיי העזובים, אני מתנצלת – אף על פי שאין תמיד ביכולתה של ההתנצלות לרפא פגיעה – אני מבקשת סליחה על הכל. על שהעמסתי עליכם את נפשי המסוכסכת במקום לתת לכם בית יציב עם אמא מתפקדת, אמא אווזה, אמא אוהבת, מחבקת ומפרגנת ללא תנאי ובכל זמן. אני מבקשת סליחה על כל הפעמים שהפחדתי אתכם בצעקותיי, על שבכיתי חסרת אונים מולכם. דמעות של הורים מפחידות ילדים, אני יודעת. מהילדות שלי אני זוכרת כמה זה מזעזע שאמא שלך פתאום בוכה, אני חושבת שהעדפתי אותה צועקת ומרביצה - בתנאי שלא תבכה. סליחה על שלא השכלתי להעניק לכם מרגעי היופי של הזוגיות שהיתה פעם ביני לבין אביכם. סליחה על הפעמים שאישיותי או פי גרמו לכם להיחסם יצירתית או מילולית. סליחה כמובן על כל ההבטחות שהפרתי, אתם וגם אני יודעים שהיו הרבה כאלה. סליחה על הזמנים שגרמתי לכם להרגיש שאתם מהווים מטלה או קושי בחיי.

אהוביי הקטנים. קסם של ילדים. אנשים קטנים כמוכם הם מתנה לכל אמא, האישיות המקסימה שלכם היא תרומה גדולה ליקום. בזכות קיומכם אני עוברת תהליך, מייסר לעיתים, של צמיחה אישית. רוב חיי העדפתי לא לנבור יותר מדי בתוכי ולטאטא את מה שלא נוח אל מתחת פני הדברים. אתם אלה שלימדתם אותי מה זו אהבה, חיי התמלאו בתוכן כשבאתם לעולם וכל הקשיים שעוברים עליי הם מאותו "תוכן" שעורר בתודעתי תובנות עמוקות, חלקן כואבות ומשתקות.

בקרוב אהיה בת 40. מה זה אומר? לא הרבה. מה לאחל לעצמי לשנה הקרובה? אולי אהבה עצמית, טובה ובריאה, כזאת שגורמת ללב שלך להיפתח אל הסובבים אותך ולאהוב אותם בלי תנאי. אהבה טבעית, קטנה ופנימית, ללא צורך להתגנדר בה כלפי חוץ. וחוץ מזה? הייתי רוצה להיות סבלנית יותר, לתת מרחב, לדעת להקשיב.

איך אוהבים ללא תנאי את סובבייך, את הורייך, את ילדייך, את עצמך? מבלי להאשים את חיקה הלא חמים של אמי או דלות הרגש שלוקה בה אבי, יתכן שאין לי את הלימודים הנדרשים ברזי האהבה שעוברים רוב בני האדם מהרגע שהם נולדים.

מאיפה להתחיל לאהוב את עצמי? מאישיותי הרעועה? מגופי השמן? מציפורניי הכסוסות? מכפות רגליי הברווזיות? מרגליי העבות באופן מיוחד? מחוסר צווארי? מסנטרי הכפול? מעיניי הקטנות חסרות הריסים? מגבותיי הדהויות? משפתיי חסרות הפיגמנט? מאצבעות ידיי העבות? מגובהי המקוצר? משמי חסר הייחוד? ובכן, כן! מכל אלה. בכל אלה אני אתאהב השנה, אלך בגאון, נושאת את חסרונותיי ביתרון.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by