בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ניצחתי אותך, מותק 

ניצחתי אותך, מותק

 
 
יונתן מאירי

כל כך התעקשת לחזור לחבר המכה והמשפיל שלך, שלא הצלחת לראות אותי כאן, מחכה רק לך. מאז עברו שנתיים, יצאת לדרך חדשה, אבל היי – גם אני. ועכשיו כבר ממש לא אכפת לי. הבלוג של יונתן מאירי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
היום אני ממש לא איש גדול. אפילו להפך. אני האיש הכי קטן בעולם. כמו ילד קטן שלא צריך להתנצל על השטויות שהוא אומר. ילד קטן שיכול ללכת ולהצביע על מוגבלויות של אחרים, כשאף אחד לא יזקוף זאת לרעתו, ואף יחשבוהו לחמוד. כזה קטן אני היום. איש קטן. וככזה אני רוצה לבוא היום ולנופף לך אצבע משולשת לתוך הפרצוף.

את חייבת להבין, שאין בי שום רגשי אשם. אני מנופף לך את היד מול הפרצוף ואני מרגיש הכי טוב בעולם. אני מרגיש שניצחתי. מרגיש שידעתי כל הזמן מה יקרה בסוף, ואיך שהדברים יתגלגלו, אבל אני עוד יותר שמח שמצאתי את הכוח להשתחרר ממך.

חודשים שלמים רצתי אחרייך. את האבק שהיית משאירה לי הייתי נוצר בכיסי המכנסיים. הייתי מלקט את המבטים המזלזלים שלך ומתחזק בהם, כאילו היו ברכת כוהנים. לאט לאט ניסיתי להראות לך שאני קיים. חשבתי שאולי יום אחד תעריכי את אותו ילד אומלל שהמתין כל יום שתלכי הביתה, כדי שיוכל לפתח דו שיח מבטיח עם קו האופק שלך.

רק אחרי חודשים של חיזורים הסכמת שנדבר בטלפון, זוכרת? התחלנו לדבר, ואני התחלתי להאמין שכל הזמן הזה היה שווה את המאמץ. כל הזמן הזה שכחתי פרט אחד מאוד חשוב: שאת ילדה קטנה, אפילו הרבה יותר קטנה ממני. כל הזמן התעקשת לחזור לחבר הקודם שלך, שהיה מתעלל ומרביץ לך, כמו היית ערוגת גרביים ישנים בתוך שק אגרוף מאובק.

תגידי לי, כמה ימים בזבזנו בדיבורים עליו? כמה פעמים היית חוזרת אליו והוא השפיל אותך, כאילו היית פאה לא רצויה על ראשו של איש מקריח? כמה פעמים הצהרתי בפנייך שכל הרע הזה ייעלם בשנייה שתתמסרי לי?
 
רואה? ככה נראה ניצחון (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/Gettyimages)
 רואה? ככה נראה ניצחון (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/Gettyimages)   
והנה עברו שנתיים, ואת מוצאת את עצמך מחייגת אליי, בשאיפה שלא החלפתי מספר. אני עונה ואת שואלת לשלומי, אולי מתאכזבת שאני לא מזהה אותך על השנייה הראשונה. ואת בשלך, עושה עצמך כאילו רק שלשום סגרנו את הטלפון כשאמרתי לך שאני מבקש להשתחרר. אבל לא, צר לי, שנתיים עברו מאז. שנתיים שבהן הפסקתי לחפש, והאהבה מצאה אותי.

כל כך חיכיתי שתשאלי, "נו, יש לך חברה?", ופשוט לא יכולתי להתאפק ולחייך אלייך שכבר התחתנתי. אחרי שני משפטים שלך כבר נידבתי את המידע הזה. התחתנתי עם מישהי שלעולם לא תיתן לי לראות את אבק הנעליים שלה. בגלל זה אני מנשק לה את כפות הרגליים כל לילה לפני השינה.

מה אני אגיד לך, ניצחתי. ניצחתי אותך ובגדול. ידעתי שאני הרבה יותר טוב בשבילך מהחרא הזה שהיה מכה אותך, שהיה כפול ממך בגיל, שלא היה מרשה לך להתלבש כמו שרצית, שבגללו הזנחת את המשפחה שלך, ושבגללו בחרת לדבוק בעובדה שכל הרע שיש לך בחיים זה בגלל שגדלת בלי אבא.

והנה, שנתיים אחרי את מספרת שהסיפור איתו נגמר מזמן. שיצאת לדרך חדשה. יופי. את מוזמנת לקחת את המידע הזה ולעשות ממנו ריבה. אותי זה כבר ממש לא מעניין. כי אני ניצחתי אותך, מותק, ניצחתי בגדול. מה חשבת, שאני אחכה שנתיים עד שתרימי טלפון?

אז זהו, ניצחתי. נשארתי בחיים, ונולדתי מחדש. היום הימים הטובים מגדלים אותי ואת ממשיכה להיות לא קשורה, לא שייכת וממש לא מעניינת. נשארת בתוך עולם אחר של ילד קטן שחשב פעם שהוא יודע הכל, אבל מוכן להודות שהוא היה הכי אידיוט שיכול להיות.

גם היום הוא לא משהו. אין לו הרבה ידע, אבל עם יד אחת הוא יודע לעשות לך אצבע משולשת, וביד השנייה הוא פותח שתי אצבעות ומניף למעלה את אות הניצחון.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by