בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מתקדם ברוורס  

מתקדם ברוורס

 
 
לימור גריף

על מה יכולה להעיד רגרסיה בהתפתחות התינוק שלנו? האם מדובר בצעד אחורה לשם קפיצה גדולה קדימה או שמא מדובר בבעיה של ממש?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
צעד קדימה שניים אחורה (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages)
 צעד קדימה שניים אחורה (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages)   
האם עלינו להיות מודאגים כשניכרת רגרסיה בהתפתחות התינוק שלנו? האם כל רגרסיה פירושה, בעיה כלשהי?

הורים מעדיפים לתהות מהו השלב הבא בהתפתחות ילדם ולחכות בציפייה להתקדמות, מסבירה רות כהן, פסיכותרפיסטית. "אך התפתחות הילדים היא לא בהכרח ליניארית. למעשה, ברוב המקרים הכוריאוגרפיה של ההתפתחות, מזכירה יותר את מקצב הים: קצת קדימה, קצת אחורה וכמובן גם לצדדים". כדאי שנכיר כמה סוגי נסיגה שמלווים את התינוק בשנותיו הראשונות.

נסיגה שלפני הקפיצה הגדולה

בדומה לספורטאי שרוצה לקפוץ גבוה ומתרחק ממטרתו במטרה לתפוס תאוצה לפני הקפיצה, כך גם נצמדים תינוקות רבים להורים ומפתחים סימני תלות מוגברים, דווקא בתקופה שלפני (וגם תוך כדי) לימוד מיומנות חדשה, כמו זחילה והליכה. "זוהי דוגמא טיפוסית לנסיגה התפתחותית - אל מול כוח המשיכה של החדש, המסעיר, העולם הגדול שנפרש לפני התינוק. עם ההתפתחות המוטורית מתעוררת גם חרדה, חשש מובן לאבד את הסימביוזה הינקותית עם אמא והרצון להחזיר לעצמו את המקום הבטוח".

הנסיגה שלפני ההסתגלות

סוג אחר של נסיגה נפוצה, קשור לצורך להסתגל למציאות משתנה, גם אם השינוי עצמו טוב ומבורך. למשל, כאשר פעוט נגמל ממוצץ ודורש להיות יותר על הידיים או כאשר קטנטונת מתחילה ללכת לגן ילדים חדש, שם היא משתלבת היטב, אך בביתה היא דורשת תשומת לב רבה ומתעקשת לנהוג ולשחק בצעצועי תינוקות. נסיגות אלו, מסבירה כהן, מאפשרות לקטנטנים לווסת את מידת ההתקדמות, מאפשרות להם למצוא איזון בין הצורך לבטא חלקים בוגרים יותר לבין חלקים פחות בשלים.
 

שומרים על המסגרת

 
במקרים כאלה, אפשר וכדאי לאפשר לתת לילד להתבטא מבלי לשפוט אותו ומבלי להראות לו סימנים של לחץ או חרדה. כהן מציעה: אל תאמרו לו, 'אתה כבר לא תינוק, אתה בוגר, אני מאוכזב ממך'. המטרה היא להביע במילים את משאלתו: 'אני רואה שמתחשק לך להיות על הידיים עכשיו'. ולכן, כדאי להציע מסגרת של זמן ומקום שתאפשר לו לבטא את הביטויים האגרסיביים שלו בסביבה בטוחה באמצעות משחק, כמו למשל: 'נשחק שאתה גור קטן ואני אבא אריה, ואני אטפל בך'. או תוך כדי הגדרת מסגרת ברורה, 'אני רואה שאת מאד רוצה את המוצץ, זה בסדר גמור, תוכלי להשתמש בו במיטה שלך'.

"הכוונה בשמירה על המסגרת היא לאפשר את ההתנהגות הרגרסיבית, אך עם הדגשת הכוחות והאפשרות לתפקוד בוגר יותר. חשוב לזכור, שהכיוון הטבעי של ההתפתחות התקינה, הוא בסופו של דבר קדימה. ולכן, כאשר הורה משתף פעולה קצת יותר מדי עם המשאלה הרגרסיבית (כלומר, מתנהג אל הילד כאילו הוא באמת נסוג), עלולה להתעורר חרדה גדולה ומיותרת.

אות מצוקה

ובכל זאת, לעיתים קיימים מצבים בהם הרגרסיה אכן מעידה על מצוקה. למשל, כאשר ילד נסוג מתוך תחושה של חוסר אונים או חוסר יכולת להתמודד. מחשבה שרק כך יוכל לקבל תשומת לב שלה הוא זקוק או כאשר ילד מרגיש פחד מפני הבאות, כאשר המציאות הבוגרת היא יותר ממה שהוא יכול לשאת. אלו מצבים, לדבריה של כהן, שבהם שפת הרגרסיה, היא קריאה לעזרה.
 

כיצד נבדיל?

התחלתי ללכת אולי כדאי לי לקום בלילה (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages)
 התחלתי ללכת אולי כדאי לי לקום בלילה (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages)   
ראשית, חשוב להסתכל על הילד בקונטקסט רחב יותר: כיצד הוא מתפקד, מלבד אותו תחום ספציפי בו הוא נסוג. "ילד שנסוג ונראה עצוב, לחוץ, כעוס במידה רבה או אפאתי, או ילד שנסוג בתחומים רבים בחייו, למשל, הוא חוזר להרטיב ומדבר בחוסר שטף, לא מוכן להירדם לבד וגם נצמד להורה במהלך היום – מדובר כנראה במצבים שמזמינים ברור יותר מעמיק".

נקודה נוספת שכדאי לשים לב אליה היא קיומם של מצבים מיוחדים בחיים: לידה של אח חדש, גירושים של הורים, מוות לא עלינו של אדם קרוב, מעבר דירה או גן, אירועים משמעותיים מאד בחיים של ילד וגם כאשר הילד מצליח להתמודד איתם בהצלחה, יש סיכויים טובים להתנהגויות רגרסיביות. "זוהי רגרסיה תגובתית שיכולה גם להיות סוערת למדי, אבל לרוב היא חולפת.

זכותו המלאה

כהן מזכירה לנו שנסיגה עלולה להפגיש אותנו עם פגיעה נרקיסיסטית, במיוחד כאשר היא פומבית או מוחצנת מאד. "לעתים אנו מרגישים מבוכה וצורך להסביר. ”הוא בדרך כלל כל כך עצמאי, לא יודעת מה קרה לו“, לרבים מאתנו קל יותר כאשר הילד שלנו מתנהג ”לפי הספר“ ולא ממציא אותו מחדש.
במצבים אלה, מציעה כהן שניקח נשימה עמוקה, נזכיר לעצמנו שמדובר בשטח אחד שבו יש נסיגה, אך ישנם שטחים אחרים בהם הילד פורח ושזו בעצם זכותו המלאה, כמו גם זכותנו להרגיש קצת מאוכזבים או חרדים. "מה שחשוב הוא להתמודד עם רגשות אלו בינינו לבין עצמנו, עם חברים ובוגרים אחרים ולא עם הילד עצמו".

חכה עוד קצת לפני שתגדל

מצב אחר שעלול להיות מורכב הוא כאשר ילד נסוג, ונסיגה זו ”מתאימה“ לנו יותר מדי. למשל, כאשר אנו חוששים מפני ”השלב הבא“, כאשר אנו חרדים מפני גדילתו המואצת והנסיגה מאפשרת לנו להשאיר אותו ”עוד קצת קטן“. "זהו מצב טבעי, שדורש עיבוד והבנה. כדאי שלא להעביר לילד שלנו, במודע או שלא במודע - שעדיף לו להישאר קטן רק כדי שיוכל לשמח".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by