בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
החוש השישי  

החוש השישי

 
 
רביד פלג

תינוקכם חסר מנוחה, מרבה לבכות ואינו מוצא מנוח? לאחר שנשללו כל הבעיות הרפואיות יתכן ומדובר בקושי בוויסות חושי. מהו בכלל ויסות חושי, וכיצד ניתן לאבחן ולהתמודד עם קשיים בתחום זה?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מצוי באי שקט תמידי (צילום אילוסטרציה:אימג'בנק/gettyimages)
 מצוי באי שקט תמידי (צילום אילוסטרציה:אימג'בנק/gettyimages)   
תינוקכם אינו מוצא מנוחה, הוא נראה חסר שקט ומרבה לבכות. בהגיעו לגיל הגן, מספרת הגננת כי הוא נמנע ממשחק בארגז החול, ומניסיונכם האישי נוכחתם כי לשכנע אותו לרבוץ על מדשאה מוריקה, זו משימה כמעט בלתי אפשרית. משנשללו בעיות רפואיות, יתכן ומדובר בקשיים הנובעים בתחום הוויסות החושי. כעת נותרתם להתמודד עם הבעיה. נאוה רמון, מרפאה בעיסוק, מומחית בתחום הוויסות החושי, מבהירה ומאפיינת טיפוסים.

ארגון מידע

"ויסות חושי הוא תהליך המתרחש במערכת העצבים", מסבירה רמון, "זהו תהליך מרכזי, המווסת ומארגן את עוצמתו ומהותו של הקלט הסנסורי, הנקלט על ידי החושים. המוח למעשה ממיין בין המידע הרלוונטי לבין זה הפחות משמעותי. ויסות חושי משקף את הדרך בה התינוק מארגן את המסרים העצביים ומגיב אליהם. מערכת תקינה מסייעת לארגן את התגובה לגירויים הנקלטים על ידי החושים באופן המאפשר הסתגלות לסביבה".

בקבוצת סיכון

"ישנם ילדים ואף תינוקות, שניתן לראות אצלם קשיים ובעיות בוויסות הסנסורי", מרחיבה רמון. "אציין שראשית יש לשלול כל בעיה רפואית, ומשזו אינה קיימת, יתכן ומדובר בקושי מהתחום הסנסורי. אוכלוסיה שנמצאה ככזו הנמצאת בסיכון לליקויים בתחומי הוויסות היא אוכלוסיית הפגים. הליקויים נחלקים לקבוצות. הליקוי הראשון נקרא 'תגובתיות יתר סנסורית', כאשר הילד מגיב למידע הנקלט בחושים כאילו הוא מידע המתריע על סכנה. בעבר נהוג היה לכנות את הליקוי 'רגישות חושית' או 'הגנתיות חושית'. ביטויי הליקוי מערבים לפחות שתי מערכות חושים, לדוגמא שמיעה ומגע. חשוב לציין כי ההתנהגויות, המבטאות את הליקוי, יכולות להיות מנוגדות, כלומר, על אותה בעיה בוויסות, יכולות להעיד שתי התנהגויות קצה המנוגדות זו לזו".

אילו ביטויים יכולים להעיד על קושי כזה?

"תינוק הסובל מליקוי שכזה יראה כמצוי באי שקט גדול מאד, תינוק המתקשה שייגעו בו או ילטפו אותו, תינוק שמספרים אודותיו, שהוא נרגע דווקא כשהוא לבדו במיטה, ולא בזרועות הוריו, תינוק שמגיב למצבי מעבר בבכי ללא התרגלות. במעבר מערות לשינה, מן האמבט אלי חוץ מגיב בקושי ובכי רב, כזה שמתקשה כשמלבישים או מפשיטים אותו מבגדיו, שמאוחר יותר נמנע מלהכניס חפצים לפיו או נמנע ממגע באוכל, בחול, בדשא וכדומה. לעומת זאת, על אותה בעיה בדיוק נוכל לראות מופע הפוך כגון, תינוק שכל הזמן דורש את המגע של הוריו, שלא מצליח להירגע בכוחות עצמו, שמכניס חפצים לפיו מעבר למצופה על פי השלב ההתפתחותי בו נמצא, שדורש מגע עמוק".
 

'מרוצה מהחיים'

 
"סוג שני של ליקוי בוויסות נקרא 'תת תגובתיות סנסורית', כאשר המידע שנקלט בחושים כמו 'עובר לידם'. תינוקות אלו נראים אדישים או מנומנמים ולרוב אינם בוכים משום דבר. על מנת שיחושו במשהו הם זקוקים לתחושה חזקה, לדוגמא על מנת להרגיע אותם הם זקוקים למגע או נדנוד חזק מצד ההורה. כתינוקות ניתן לתאר אותן כתינוקות 'נוחים', שקטים. לימים הם יכולים להראות מכונסים בעצמם, כאלה שפחות מחפשים קשר, לרוב בגלל העובדה שהקלט הסנסורי לא נקלט על ידם. הם אינם מחפשים עוצמה רבה יותר של גירוי, למרות שהיא כביכול דרושה להם על מנת 'להרגיש'. פעמים רבות ישנו סיכוי 'לפספס' אותם, ולחשוב שהם 'ילדים קלים', כי הם לא מציבים דרישות מהסביבה. חשוב לציין, שפעמים רבות, ילדים שמגיעים לעומס יתר, עלולים להראות כ'תת תגובתיים', כשלמעשה הם סובלים מ'תגובתיות יתר' (הליקוי שתואר קודם), ועל מנת שלא לחוש את עודף הגרייה, הם 'חסמו' את עצמם כמנגנון מגן".

רוצה עוד

"סוג שלישי של הליקוי נקרא 'חיפוש תחושה', אלו ילדים העסוקים במרבית הזמן בחיפוש אחר תחושה, הם למעשה מנסים לתקן את הוויסות החושי שלהם, שאינו עובד כשורה. בהיותם כאלה הם נמצאים כל הזמן בתנועה, מתנדנדים או נעים בכיסאם, מסתכנים ומטפסים. כשנופלים הם אינם בוכים אלא נראים מאושרים. הם זקוקים להתנסויות חזקות ומשמעותיות, נתקלים בחפצים, נראה כאילו הם מחפשים לעצמם צרות. לעיתים בגן הילדים נראה שהם מתגרים באחרים, בילדים או בצוות. תחת 'חיפוש התחושה' נוכל למצוא שלושה טיפוסים, אלו המזכירים תת-תחושה, שזקוקים לעודף גרייה על מנת לחוש, אלו המזכירים 'תגובתיות יתר' כשהם למעשה מנסים להרגיע את מה שמציק להם על ידי העצמת חוש אחר, ואלה שלא ברור מדוע בדיוק הם תרים אחר תחושה באופן עקבי ומתמיד. יש כאלה שלימים נמצא כי הם סובלים מבעיות נוספות מתחומי הקשב והריכוז. עם זאת, חשוב להרגיע ולציין כי לא כל ילד עם בעיות בוויסות החושי יהיה ילד עם הפרעת קשב וריכוז".

טיפוס מעורב

"קבוצה רביעית, שאיננה מוזכרת בספרות, היא עירוב של כל הליקויים שלעיל. בעבודה הקלינית מוצאים כי רוב הילדים עם הליקויים נכנסים דווקא לרובריקה הזו, בהיותם מציגים מופעים המתאימים ליותר מאחת ההגדרות שלעיל. רוב הדפוסים אינם טהורים כמוצג בספרות. ילד שכזה נראה כי הוא לא מסוגל לשחק ולגעת בחול, אך מתפלש ונהנה לשחק בצבעי אצבעות, דוגמא טובה יותר תהיה כזו המשלבת שתי מערכות שונות, כגון שמיעה ומגע: ילד שמגיב בצרחות לרעש ואינו מסוגל לשאת אותו, ולעומת זאת אוהב להתנדנד חזק מאוד בנדנדה, אף בצורה המסכנת את עצמו. זו דוגמא לשתי מערכות, שאחת ב'תגובתיות יתר' והשנייה ב'חיפוש תחושה'".
 

מתי זו בעיה?

עלול לשלב מספר ביטויים (צילום אילוסטרציה:אימג'בנק/gettyimages)
 עלול לשלב מספר ביטויים (צילום אילוסטרציה:אימג'בנק/gettyimages)   
גם ילדים המצויים בנורמה יתכן ויגיבו לעיתים בצורה מוגזמת או לא יגיבו כלל, נוכח גירויים שונים. מתי נכון לומר שיש בעיה המצריכה אבחון וטיפול? "המינון, העוצמה ומידת הפרת המהלך התקין של החיים, הם שיקבעו האם יש בעיה המצריכה טיפול. ככלל, הורים ואנשים אינם פונים לאבחון או טיפול בטרם הם חשים כי יש בעיה או הפרעה למהלך התפקודי הסדיר. בנוסף, לא כל מה שמפריע לאחד, יפריע לאחר. ילד עם רגישות חושית, שתתבטא בחוסר יכולת לנעול נעליים, לא ימצא עצמו בבעיה, אלא כשיתקל בדרישה לעשות כן. אחד ההבדלים בין המצב הנורמטיבי ללקוי הוא משך זמן התגובה לגירוי. לדוגמא, ילד שחולפת לידו משאית שגורמת לרעש, סביר שיגיב כל עוד היא בסביבתו, עם זאת, אם הצליל נשמר באוזניו לאורך זמן והוא מגיב בחרדה זמן ממושך לאחר שכבר איננה, יתכן ומדובר בקושי של המערכת להסתגל ולחזור למצב המאוזן שלה".

לכל החיים

"קושי ממשי בוויסות, במידה ואינו מטופל, סביר שיישאר לכל החיים. מקור הבעיה הוא נוירולוגי, קרי במערכת העצבית. ישנן שיטות טיפול הטוענות לשינוי הדרך בה פועלת מערכת העצבים, אחרות טוענות לשינוי רמות ההורמונים המופרשים ועל ידי כך גורמים לשינוי, ויש שיטות, המעניקות כלים ואסטרטגיות לפעולה והסתגלות טובה יותר עם הגירויים שמציבים החיים. חשוב לציין בהקשר הזה, כי הימנעות היא איננה טיפול. ככלל, חשוב כי הטיפול יתבצע ויהיה מלווה על ידי איש מקצוע המומחה בתחום, כגון מרפאה בעיסוק. בעקבות טיפול יעיל ומותאם, אנו מוצאים ילדים, שהגיעו לרמת הסתגלות טובה ומסוגלים, גם אם לא לגמרי ללא רגישות, לדעת מה לעשות על מנת להנמיך את סף הגרייה, בצורה שתועיל למערכת העצבים ותאפשר רמת חיים תקינה ונוחה".

דפוסי ההתנהגות של ילדינו, אם הם פרועים, תוקפניים, נמנעים או כאלה שלא להם 'ציפינו', נוטים לקבל התייחסות במושגים רגשיים או התנהגותיים. נאמר: "הוא לא מקבל מספיק תשומת לב" או "הוא לא מובן ולכן מגיב בתוקפנות". לעיתים זה נכון, אך ישנם מקרים בהם כל הניסיונות לתקן ולפעול בדרכים המקובלות, אינן צולחות. יתכן ומקרים אלו נופלים בדיוק במשבצת החושית – לפעמים הבעיה טמונה בקושי לווסת את העולם פנימה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by