בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
לא חרם עליו? 

לא חרם עליו?

 
 
רביד פלג

האם תופעת החרם החברתי מתרחשת גם בגילאים הצעירים? מתי ניתן לייחס לילדים התנהגות שבבסיסה כוונת זדון? ומהו הפרופיל של הילד המוחרם?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
האם יצר האדם רע מנעוריו? (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages)
 האם יצר האדם רע מנעוריו? (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages)   
חרם חברתי משמעו נידוי אדם מחוץ לחברה תוך הימנעות מיצירת כל קשר עימו. לחרם מיוחסת כוונה תחילה, יכולת התארגנות והנהגה. ילדים רבים מוצאים עצמם תחת חרם חברתי, בעיקר בתקופת בית הספר היסודי. האם תופעת ההחרמה מתרחשת גם בגילאים הצעירים? האם בגן הילדים תוכל להתקיים התארגנות שכזו, שתביא להחרמת ילד מילדי הגן? מתי ניתן לייחס לילדים התנהגויות שבבסיסן כוונת זדון? האם קיימת בדידות מסוג אחר בגילאי הגן ומה זיקתה לתופעת החרם החברתי? ד"ר עידית גוטמן, פסיכולוגית, ת.ל.מ רשת ארצית לטיפול פסיכולוגי, יעוץ, אבחון והכשרה, מפזרת את הערפל.

לא למבוגרים בלבד

ד"ר גוטמן טוענת כי חרם חברתי, שבבסיסו החלטה לנידוי ילד מקבוצה חברתית, הוא תופעה הקיימת בעיקר מגיל בית הספר היסודי. "תחושת דחייה, ככל הנראה, קיימת מראשית ההתפתחות החברתית, שכן ניתן לראות ילדים בגילאי הגן הצעירים, החווים ומדווחים אודות בדידות ועצבות. לרוב, מדובר בילדים הזוכים לפחות פופולריות. כמו כן, יתכן ואותם ילדים חסרים יכולות חברתיות ועל כן מוצאים עצמם בשולי הסביבה החברתית. עם זאת, החרם הטהור, הוא כפי הנראה המצאה נבזית, הייחודית לגילאים המתקדמים יותר".
 

כוונה תחילה

 
"יש להבין שתוקפנות בגילאי הגן בהחלט יכולה להיות מכוונת", מבהירה גוטמן. "מגילאי שנתיים, שלוש, ילדים יכולים לבחור בתוקפנות כתגובה מכוונת כלפי הזולת. פעמים רבות מדובר בפורקן של תחושות תוקפנות העולות בתוכם. לעומת התוקפנות הזו, שניתן לייחס לה כוונה, הדחייה הקבוצתית דורשת יכולת מתוחכמת אף יותר. ראשית, על הילד לזהות את עצמו, ומתוך כך לזהות כי האחר אינו הוא. בגיל עשרים חודשים מתחילים הילדים להבין כי הבבואה הנשקפת אליהם מן המראה היא הם עצמם ולא סתם ילד העומד לפניהם. עם זאת, המודעות העצמית מתפתחת בהדרגה רק סביב גיל שלוש, ארבע, אז הילדים יודעים מי הם וכי הם נשארים מי שהם. ככל שההבנה הזו מתפתחת, כך מתהווה גם ההבנה שיש אחרים, שאינם הם. אז מתחילה גם אמפתיה ואף התנהגות אלטרואיסטית המתבטאת ברגשות חיוביים כלפי הסביבה. מצדו האחר של המטבע מתפתחים גם רגשות שליליים כלפי הזולת. יתכן מקרה ובו ילד דומיננטי כועס על ילד אחר מהגן. חבריו של אותו ילד אהוד, עושים כמותו וכועסים על אותו ילד אחר. זו התנהגות של חיקוי, שאיננה נחשבת להתארגנות כחרם. יכול להיות שהתנהגות כזו תחזור על עצמה כל עת שמצב דומה יישנה, אך לא מיוחסת לכך יכולת תכנון וחשיבה מוקדמת. ככל שהמניפולציה החברתית מתוחכמת יותר, לדוגמא התארגנות של כמה ילדים נגד ילד אחר, נדרשת יכולת של תאום, הבנה, דחיית סיפוקים, אכזריות שיטתית, משמעת עצמית, איפוק וכוונת זדון, שהן יכולות מאוחרות יותר".

הילד המוחרם

מיהו הילד המועד להיות מוחרם? האם מדובר בילד הביישן או דווקא זה בעל הביטחון העצמי? "באופן פרדוקסלי, חרם הוא כלי שדורש משאבים. כלומר, על מנת לעשות חרם ועל מנת שיעשו עלייך חרם, על שני הצדדים להיות בעלי כוחות ולעיתים אף אינטרסים דומים. החרם עצמו דורש קרב כוחות, אחרת לא תהיה מוטיבציה להכלת החרם. ילדים שמתקשים לפתח יכולות חברתיות, יהפכו אולי לפחות פופולריים בעתיד, או ל'אאוטסיידרים', אך לא בהכרח למוחרמים. ילדים שמועדים לחרם הם דווקא אלו המציבים איום, שה'חריגות' שלהם היא אקטיבית וחזקה יותר מאשר אלו הפחות אטרקטיביים. אין מוטיבציה לקיים חרם על ילד שהוא 'בצד'".
 

אאוטסיידר

לא טוב היות האדם לבדו (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages)
 לא טוב היות האדם לבדו (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages)   
ילדים בגילאי הגן לא 'זקוקים' לחרם על מנת להרגיש דחויים או לחוש בדידות ועצבות, שלא נובעת מדחייה אקטיבית. ילדים אלו נמצאים במצוקה, גם אם היא לעיתים איננה מופגנת או נראית. "ליכולות החברתיות ולהשתלבות החברתית כבר מהגילאים הצעירים יש חשיבות די גדולה בכל הקשור לתחושת הרווחה הנפשית ושביעות הרצון מהחיים", מדגישה גוטמן. "גננת שמדווחת על ילד שנמצא פחות בחברת ילדי הגן או הורה ששם לב כי ילדו פחות מתערה עם חבריו לגן, יכול באמצעים פשוטים לשנות את המצב. חשוב לזכור כי ככל שההתערבות מוקדמת, כך השינוי שיחול עשוי להיות מהיר וקל יותר".

סיוע מבחוץ

הילד לבדו, לעיתים חסר את הכלים להתמודדות חברתית יעילה. "פעמים רבות, מעורבות הורית עושה שינוי דרמטי. ילדים זקוקים לעיתים לתיווך וללמידה אקטיבית של חוקי המשחק, של כלים להתמודדות עם קבוצת השווים. שני סוגים של ילדים המתקשים בסביבה החברתית יכולים לתפוס מקום. האחד, הילדים שנוטים לריבים והתנהגות תוקפנית באינטראקציה חברתית. מצב זה הוא קל יותר להתערבות, שכן לילד מוטיבציה רבה לאינטראקציה עם חבריו, כשמתן כלים להתמודדות יכול להקל על הסיטואציה ולאפשר התערות חיובית יותר. לעומת זאת, ילדים נסוגים, שלעיתים מסווגים כ'ביישנים', שקטים וכדומה, קשים יותר להתערבות. במקרים כאלה, נכון לעיתים להיעזר באיש מקצוע או בגננת. חשוב לזכור, שגם במקרים כאלה, ההתערבות היא חשובה והכרחית. ככלל, יש לזכור, כי ההורים הם המודל החזק ביותר. ילדים מבצעים את עיקר הלמידה מהתבוננות וחיקוי ההורים. על מנת ללמד את הילד אודות הדרך הטובה ביותר, עלינו לנהוג על פיה בעצמינו, פשוט להראות לו אותה. אם אנחנו לא נפגשים עם חברים, והילד לא ער לאינטראקציות כאלה, כשאנחנו חלק מהם, הסיכוי שילמד לעשות כן קטן".

אל לנו להקל ראש בהשתלבות החברתית של ילדינו. היכולות החברתיות נרכשות מראשית הדרך ועשויות לסייע או להכשיל את ילדינו בשלבים המתקדמים יותר. חרם עלול להפוך לטראומה לכל החיים. לכן, חשוב לבדוק ולבחון את התנהגות הילד בסביבת ילדים מקבוצת השווים, כבר בגילאים הרכים. יש בכוחה של התערבות בגיל צעיר להוות את השינוי כולו.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by