בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
החופה הכי יפה בגן 

החופה הכי יפה בגן

 
 
יונתן מאירי

נשואים טריים מוזמנים לחתונה של חברים בפעם הראשונה מאז התחתנו בעצמם, ומבלי לשים לב הופכים לצמד פולניות מרושעות שלא מחמיצות שום הזדמנות להעביר בקורת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
נותנים צ'אנס, לפחות בדקות הראשונות (אימג'בנק/Gettyimages)
 נותנים צ'אנס, לפחות בדקות הראשונות (אימג'בנק/Gettyimages)   
"אל תשפוט את מי שניסה ונכשל" אומר הפתגם הידוע – "תשפוט את מי שלא ניסה". אנחנו מצידנו, באנו לשפוט בתור מי שכבר עשה. חודשיים תמימים חלפו מאז שספרנו את הצ'ק האחרון, והנה הגיעה בדואר הזמנה לחתונת חברים, ראשונה מאז החתונה שלנו.

מהרגע שהגענו, עמדנו בצד כמבקרי מסעדות קפדנים וצמאי דם. זלזלנו בכל ההתרחשות מא' ועד ת' והיה לנו מה להגיד כמעט על כל דבר. המנות הראשונות נראו מכובסות לגמרי, כשבמחלקת הקטניות מצאנו תירס אחד שחור שדגנו עם מזלג. השתייה הקלה לא הייתה קרה מספיק ובאחת הלימונדות מצאנו יתוש שהתאבד בטביעה. "אצלנו זה לא היה ככה" מלמלנו אחד לשנייה "אצלנו המלצרים עבדו כמו שצריך".
 

כמה בנאלי אפשר להיות

 
יש להניח, אפוא, שזה מן משפט שכזה שכל זוג נשוי מבקש לספר לעצמו כדי להאדיר את היום החשוב בחייו. מנקודת המוצא הזאת, המשכנו לצקצק בלשוננו נוכח כל מחדל. נישקנו בברכה את החתן והכלה, וכבר הבחנתי שהחגורה שלו לגמרי לא מתאימה לנעליים, ואילו אשתי דיווחה לי באוזן שאם הכלה שילמה על השמלה יותר מעשרת אלפים שקלים היא הולכת הביתה.

החופה. הזוג המאושר צעד לרחבה לצלילי שירה של סלין דיון. התעלפנו מדביקות. נו, באמת. ליאונרדו די קפריו היה שולה את עצמו מהמים הקפואים בהם שקעה הטיטאניק ומטביע עצמו בשנית, ממש כמו היתוש בלימונדה. כמה באנאלי אפשר להיות. ואז הגיע הרב. קשיש עם זקן עבות. אצלנו היה רב צעיר ומגולח. החתן התחייב בכתובה על סכום מגוחך, אשתי מגלגלת עיניים ומזכירה לי בקריצה שאני כתבתי סכום גדול פי ארבעה.

אם בנקודה הזאת אתם כבר מזועזעים - בגדול אנחנו בהחלט מסכימים איתכם. אנחנו אנשים גועליים ואסור להיות איתנו בקשר. אבל להגנתנו נבקש לציין שאנחנו לא שונים מכם או מכל זוג אחר שהתחתן ויצא לו לבקר בחתונה הראשונה שאחרי. זהו טבע האדם. היום אלה אנחנו מחר אלה אתם.
 

תרבות ה-SMSים

כוכב נולד קטן עלינו (אימג'בנק/gettyimages)
 כוכב נולד קטן עלינו (אימג'בנק/gettyimages)   
על רחבת הריקודים בחנו את האורחים כסורק מגנטי. אישית הערצתי את כל מי שבא בג'ינס, אבל אשתי עיקמה את האף ולא סלחה לאף אחד על הסינקרס. אצלנו, כמובן, כולם התלבשו יפה. הדי.ג'יי עשה רושם סביר אולם לא השכיל לחבר בין השירים ועשה מיקס משרית חדד והיוריתמיקס, הכלאה מוסיקלית שלא הייתה עוברת פלייליסט גם בתחנת רדיו פיראטית. מי זוכר מה היה אצלנו. אצלנו כולם רקדו.

זה לא נגמר בריקודים. כשכבר היינו בשלב המאני טיים ואחרי חימום מתמשך, השאלות צצו בזו אחר זו כאילו נורו ממכונת ירייה: כמה עלתה מנה? מי אחראי על סידור השולחנות? למה התקמצנו והלכו על יבול הכלניות מהשנה שעברה? ומי לעזאזל חתם על אישורי הבניה של המקום? שלא נדבר על זה שאנחנו שילמנו קרוב לאלף שקלים על סידורי חנייה, לעומת עליבותו של מגרש חנייה גדוש בחול בגן האירועים הזה. ברגע שיצא מהמטבח פינוק לאורחים בדמות טוסט-נקניק ספונטני. החלפתי מבטים עם אשתי, מבטים שאמרו, אצלנו האורחים כבר היו שבעים בשעה כזאת.

לסיכום, שום דבר לא היה מספיק טוב בשבילנו. זה בלתי נמנע. פתאום הפכנו למבקרים מורשים ויש לי גם תירוץ, אני מאשים את תרבות ה-Smsים. אינספור תוכניות ריאליטי ושעשועונים שממנות אותנו לשופטים: לבחור את הזמר הבא, את הדוגמנית הבאה, את מי להעביר שלב ואת מי לשלוח הביתה כדי שישלח יד בנפשו? וזאת כשאנחנו בטח לא זמרים וגם לא נראים משו. אז התרגלנו לחשוב שזאת זכותנו הלגיטימית לשפוט, לשחוט ולבעוט בכל דבר כאילו היינו איזו סמכות עליונה בענייני חתונה.

אם תשאלו את דעתי, החתונה הבאה שמתוכננת בישראל צריכה להסתכם במסיבת הרווקים והרווקות. שם הכל תמים, חף מצ'קים, מנות ראשונות וסידורי שולחן. מקסימום חשפנית או רקדן אקזוטי. ואם בכל זאת התכוונתם להזמין אותנו בקרוב לחתונה שלכם, אני מציע לחשוב שוב.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by