בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
לא עושים גלים  

לא עושים גלים

 
 
רויטל קיבק ארמה

הילד שלכם אוהב ללכת לים, אבל להכנס אליו, זה סיפור אחר לגמרי. מה עושים כשהילד שלכם פשוט מפחד ממים? האם להשלים עם הפחד או להלחם בו?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
חשיפה הדרגתית (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages)
 חשיפה הדרגתית (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages)   
הוא אוהב ללכת לים אבל לא להיכנס למים, שפת הבריכה מוציאה אותו משלוותו עד כדי פאניקה והוא מעדיף את האמבטיה שלו יבשה. פוביה ממים מאפיינת לא מעט ילדים, שאנחנו נוהגים לקטלג כהיסטרים. היעדר טיפול עלול להחמיר את הפוביה, שיחסית קלה לטיפול לפני שהיא תופסת מימדי ענק.

פחד ממוקד

"פוביית מים אצל ילדים מתבטאת בפחד מאד ממוקד", אומרת ד"ר דפנה דולברג, פסיכולוגית קלינית והתפתחותית, מומחית לטיפול בגיל הרך ומרצה במכללה האקדמית ת"א-יפו. "ככלל, להיות מוקף במים נחווה כמצב שיש בו פחות שליטה, ולכן הוא מאיים. התגובה התנהגותית היא קשה – מבכי היסטרי ועד מנוסה מהמקום. פוביה ממים בד"כ באה לידי ביטוי בפחד מים, מבריכה, מקלחת וחפיפת ראש. נדיר שילדים מפחדים להתעסק במים בצורה פחות מאיימת, כמו לשחק במשחק שיש בו מים או לשטוף ידיים או פנים".

קישור סובייקטיבי

"תיאוריה נפוצה אומרת, שילד - מסיבות שלא מוכרחות להיות אובייקטיביות - מקשר את המים עם איום - פיזי או רגשי. הילד חש את המים על פניו, לרגע מתקשה לנשום, ומקשר זאת לתחושת חנק ומוות. דוגמא נוספת היא של ילד החושב כי מצופה ממנו לקפוץ לבריכה ולהצטיין בשחייה, אך הוא מצידו חש מפוחד, והבריכה הופכת למקור לחץ בגלל הקושי לעמוד בציפיות ההורים. הסיבות יכולות להיות גם כתוצאה מאירועים טראומטים – הילד כמעט טבע בבריכה ומאז מפחד מאד ממים. לפעמים אירועים טראומטים בחייו של הילד הופכים את חווית המים למסוכנת, למרות שהמפגש עם המים עצמם לא היה מסוכן. למשל, בעת הביקור בבריכה ההורים רבו ביניהם, ובכל פעם שהילד נזכר בבריכה הוא שב להיזכר בריב ההורי שעורר בו לחץ. במקרה כזה, חשוב קודם להבין מהו הפחד הבסיסי ורק אח"כ לנסות למגר את הפחד ממים שהוא משני".
 

תחושתיות יתר

 
איך נדע האם החשש ממים נובע מקושי תחושתי? "אצל תינוקות שהחשש ממים הוא על בסיס תחושתי, ניתן יהיה לראות אותות מצוקה במפגש עם המים בגיל צעיר ביותר ובמצבים של טיפול יומיומי. כמו למשל, כששוטפים את פניו של התינוק או שמים אותו במים והוא מגיב במצוקה". לדבריה, לחלק מהילדים הנולדים עם תחושתיות יתר, להיות מוצפים במים הינה תחושה פיזית לא נעימה, כשם שהם מייחסים אותה גם לדברים אחרים שאיתם הם באים במגע. "במקרים אלו, הפחד ממים אינו פחד מוגדר, כדוגמת ילד שאומר: 'אני לא רוצה לים או לבריכה', אלא בכי שנגרם כתוצאה מאי נוחות שאפשר לראות בשלבים מוקדמים".

אמא ואבא מפחדים גם

האם פוביה ממים עוברת בתורשה? "מה שתורשתי כנראה זו הנטייה לפחד ולפתח חששות, בלי קשר לסוג הפחד", אומרת ד"ר דולברג. "אנחנו רואים הורים שבאופן כללי הם טיפוסים חששניים, שמגדלים ילדים חששניים. הילדים לא בהכרח יחששו מאותו הדבר, אלא אם ההורים, בלא יודעין, העבירו לילד מסר של סכנה ממים. גם אם הורים אומרים שהם לא אמרו זאת מעולם באופן ורבלי, יש אותות שאינן מילוליות שהילדים קולטים, וכבר בגיל שנה, שנה וחצי, אפשר לאבחן אצלם פוביה ממים".

חשיפה הדרגתית

המטרה בטיפול בילד הסובל מפוביית מים היא להביא אותו למים כדי שיראה שאין בהם סכנה, כפי שהוא מצפה. ככל שנימצא יותר בקרבת מים, כך הם יהפכו לפחות ופחות מאיימים, שכן הילד יוכל להיווכח שאין סכנה. מאידך, אם מאפשרים לילד להימנע מהדבר שגורם לפוביה, לאורך זמן וללא טיפול, הפוביה תלך ותחמיר. "הטיפול המומלץ הוא לעודד את הילד להתנסות באופן הדרגתי ובאווירה נעימה בדבר שממנו הוא מפחד", אומרת ד"ר דולברג. "טיפלתי בילד בן 6, שרצה מיוזמתו ללכת ללמוד שחיה, אך בעודו מתקרב לבריכה, נתקף בפחד נוראי ולא רצה להיכנס למים. ההורים שקלו האם הייתה טראומה שהוא חווה באחד השיעורים, אבל הסתבר שהמפגש עם המים פשוט היה לו קשה מאד. בשיעור הראשון הוא סרב להיכנס למים. בשיעור השני הוא כבר סירב להגיע לבריכה. ראינו שהילד במצוקה ולא רצינו להלחיץ אותו. היינו צריכים לעודד וליצור מצב, שבו הוא ירצה להתקרב לשפת הבריכה ובאופן הדרגתי יחווה את הבריכה כמקום בטוח ונעים. ביקשנו שיביא חפץ מרגיע מהבית, ומאז, בכל פעם, הוצבה מטרה קצת יותר קרובה: לשבת רק על שפת הבריכה, להכניס את הרגלים, אח"כ להיכנס לבריכה של הקטנים עד גובה הברך וכו', עד שהעומק הלך ונהיה עמוק יותר, כולל גם להכניס את הראש למים. בבירור שעשינו, התברר שהייתה אצל אותו ילד היסטוריה של רגישות תחושתית ואפילו מקלחות ביתיות היו קשות לו. מאידך, מה שהחמיר את המצב היה דווקא ההימנעות המתמשכת מהבריכה בגילאים צעירים יותר".
 

שיטת ההצפה

חשיפה בגיל צעיר תעזור (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages)
 חשיפה בגיל צעיר תעזור (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages)   
יש הטוענים שהצפה היא דווקא הטיפול האפקטיבי ביותר. "לוקחים את הילד בניגוד לרצונו, נכנסים יחד איתו למים ונשארים שם. מטבעה של החרדה שהיא מגיעה לשיאה בתחילת המפגש עם הגורם המאיים, לאחר מכן היא מתייצבת, ולאורך זמן היא פוחתת (אחרי כ- 30 דקות במים). לכן, לאחר שהילד מתחיל להירגע, הוא יכול לראות שלא קרה במים שום דבר מסוכן שממנו חשש ועל כן נמנע מההתנסות. היתרון של השיטה הזו היא שהיא מביאה תוצאות מהירות יחסית. מאידך, היא קשה להורים ולילד ואם מפסיקים את החשיפה מוקדם מידי, יש סכנה שהילד יישאר רק עם חווית הטראומה בלי ההזדמנות להירגע. בשיטה זו יכולים להיעזר רק הורים שיש להם קשר טוב עם הילד שלהם, הורים שיכולים להכיל את הכעס, הלחץ והפחד של ילדם. את ההתנסות בשיטה יש ללוות במילות עידוד והרגעה מצד ההורה".

הגיון בריא

בטיפול בילדים גדולים יותר אנחנו יכולים לגייס את ההיגיון הבריא – להסביר לו את מבנה הבריכה ולשכנע אותו מדוע כדאי לו להתמודד עם הפחד. כדאי לאמץ מחשבות מרגיעות, למשל: 'בהתחלה זה ירגיש מוזר, אבל אחרי כמה דקות אתרגל'. הגיון ודיבור עצמי מרגיעים ומזרזים את התהליך".

להסביר גם לתינוק

"לגבי תינוק שמתקשה באמבטיה ומגיב בבכי, יש לבצע חשיפה הדרגתית, אחרי שזיהינו איזה חלק קשה לו במיוחד להרטיב (בד"כ מדובר בראש ובפנים). התינוק יודע באמצעות רמזים, מתי מגיע זמן המקלחת, על כן יש לתאר בפניו במילים מה אתם הולכים לעשות בכל שלב ושלב ('עכשיו אני הולכת לחפוף לך את הראש, זה ייקח שניות ויסתיים'). יש להקפיד על פעולות קצרות ככל שניתן, ולא להיכנע להתנגדויות. עוד חשוב, שהאמבטיה תיעשה במקום נעים ורגוע בזמן שההורה עצמו רגוע ושלו".

"חשוב שהורים ידעו, שפוביה ממים אינה נחשבת לפוביה מאד קשה ואנחנו רואים ילדים שטופלו, והמים בשבילם הפכו לכיף אדיר".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by