בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
נשיקה צרפתית 

נשיקה צרפתית

 
 
הילה רגב

הילה רגב חוגגת את יום הבסטיליה בהירהורים על השיק הפריזאי החמקמק

 
 
 
 
 
 
 
 
 
דיור, ג'יבנשי, שאנל. במהלך המאה העשרים יצאה האופנה העולמית ממקום אחד בלבד: פריז. הנשים הצרפתיות היו תמיד שם נרדף לאלגנטיות והידור ולשאר העולם נשאר רק להביט מן הצד בפליאה. אבל לאחרונה נדמה כי תהילת הצרפתים מאחוריהם ושמאחורי כל שם צרפתי קשה לביטוי עומדים בריטי, איטלקי, גרמני וישראלי. כן, בדיוק כמו בבדיחה ההיא.
 
נעל של דיור. סיבה מספיק טובה לחגיגות (מהאתר הרשמי)
 נעל של דיור. סיבה מספיק טובה לחגיגות (מהאתר הרשמי)   
הפרנקופילים שבינינו עוטים על עצמם היום ברט, קונים באגט במאפייה הקרובה וחוגגים את יום העצמאות הצרפתי, הוא יום הבסטיליה. לפני 219 שנה כבש המון צרפתי זועם בעל רמת סוכר נמוכה בדם (היה שם איזה קטע עם עוגות ולחם, בהזדמנות נרחיב) את מבצר הבסטיליה, בו היו אסורים אויבים פוליטיים של המלוכה הצרפתית. הריסת המבצר ב-14 ליולי סימלה את המהפכה הצרפתית ואת תחילתו של עידן חדש המבטא חופש, חירות ושיווין . קפיצה מהירה חזרה להווה. הצרפתים אומנם הצליחו למתג את עצמם כאומה שוחרת אלגנטיות, וכארץ המבוא לכל בתי האופנה הגדולים שקמו אי פעם (ועם ג'וצ'י ופראדה הסליחה), אבל המעצבים ואנשי העסקים הזרים מצאו לעצמם את החופש, החירות ושוויון הנפש שאיפשרו להשתלט על בתי האופנה הגדולים - סמליה של פריז - ולהעמיד בראשם הכל, חוץ מצרפתיים גאים. כך שהיום, נותרת השאלה- האם לצרפתים יש בכלל סיבה (אופנתית) לחגוג?
 
תיק של דיור (בעמוד הפותח - שמלה של דיור). מהאתר הרשמי
 תיק של דיור (בעמוד הפותח - שמלה של דיור). מהאתר הרשמי   
דיור - Dior
כריסטיאן דיור החל לגזור בדים בסוף שנות השלושים של המאה ה-20, , באותם זמנים ביקשו המעצבים הצרפתים להציע לנשות העיר אופנה פשוטה, אלגנטית וחסכונית בחומרי הגלם עקב המלחמה המשתוללת. דיור, שפעל בשנים אלו בצנעה, החל לשים סוף לקמצנות השיק המודעת וב-1947 הפציע דיור עם ה"ניו לוק" - מראה עמוס בבד, הדר ואקסטרווגנטיות, כולה אומרת 'נא בעין' לשאר המעצבים שחסכו בקישוטים על חשבון העיצוב. קהל הלקוחות הגיב, כמובן, בתשואות ושבחים, והקולקציה עצמה נחטפה מהחנויות ומיקמה את דיור כמוביל אופנתי בינלאומי. ב-1957, לאחר מותו הפתאומי, הוזמן להוביל את הבית איב סאן לורן שהמשיך להצעיד את דיור קדימה, תוך התכתבות מלאה עם תרבות הסלברטיז. כשעזב לפתוח בית אופנה משלו, פשה ההלם בבית דיור, שממנו התאוששו רק עם מינוי ג'ון גליאנו הבריטי. ההשתלטות של אזרח הממלכה המאוחדת הרימה מספר מחאות מאופקות בסלוני פריז, אבל בזכות ההופעות המרהיבות והמפתיעות שלו בשבוע האופנה, הוא מצליח להשאיר את דיור כסמן אופנתי מוביל וגם לזכות בהנהוני אישור מהאוהדים הפטריוטים.
 
 
 
שאנל - Chanel
אם זה היה תלוי בי, היו מדפיסים על כל שמלה שחורה קטנה את שמה של קוקו שאנל, כזכר וגלעד חי של משנתה של התופרת היצירתית מתחילת המאה ה-20. שאנל היתה מעצבת העל הראשונה שהחליטה שמחוך הוא מגוחך ושנשים צריכות להתלבש נוח ופשוט. בשל הרקע שלה כתופרת ולא כמעצבת, יצרה קוקו פריטים נעימים, נוחים, ללא עיטורים מגוחכים או אפליקציות מסחררות, עם דגש על גזרה ועל תפירת עלית. הבושם שאנל חמש, שהיה על תקן הפיז'מה של מרלין מונרו במהלך רוב חייה הבוגרים, היה הבושם היקר ביותר בעולם בתקופת השקתו והיא השכילה לנפק אקססוריז לא פחות נחשקים מהבגדים. לאחר מותה ב- 1971 נכנס קרל לגרפלד הגרמני לנעליה הקטנות (פיזית, לא רוחנית. היא בהחלט הייתה פטיט) והוא מולך בממלכת שאנל מאז, מכניס פריטים מקסימים עם קריצה בולטת לתרבות הסלברטיז המתהווה והטבעת סימן המותג על דבר שזז.
 
 
 
לנווין - Lanvin
ז'אן לנווין התחילה לשרטט ולגזור בדים עוד בסוף המאה ה-19. לנווין, כמו הרבה אמהות אחרות בעולם, ראתה בבתה הקטנה, מארי בלאנש, העתק מוקטן שלה שאותו אפשר להלביש ולסרק כמו בובה, וזה אכן מה שעשתה. היא החלה לתפור לה ולבתה פריטי לבוש מוקפדים וחינניים שזכו לתגובות נלהבות בגן המשחקים השכונתי, ודחפו את לנווין להתחיל ליצור בצורה מסודרת יותר וגם לדרוש תשלום מראש. הבגדים הרומנטיים שלה זכו להצלחה, ומארי בלאנש, שגדלה בינתיים, מונתה לעמוד בראש העסק המשפחתי, ובשלב מאוחר יותר המשיכה בעצמה במסורת העיצוב והמלמלה. הפריטים שיצאו תחת שרביטי לנווין לא אופיינו במקוריות יתר או חדשנות והדגש הושם על עידון, תחרה ומתיקות. ב-1946 מתה ז'אן ובית האופנה איבד הן את המוזה והן את הכיוון. רק יובל לאחר מכן, כשקבוצת משקיעים מטיוואן השתלטה עליו ומינתה את אלבר אלבז הישראלי לעמוד בראשו, הצליח לנווין להזדקף על רגליו האחוריות ולקבל זריקת מרץ של אלגנטיות והקפדה עילאית, בניגוד לכל סטנדרט ישראלי. כיום המותג לנווין נמצא ברשימת הצ'ק ליסט הסלבריטאית לפני כל אירוע של שטיח אדום, ואנחנו מעדיפות לזקוף זאת לזכותו של אלבז. פטריוטיות שכמותנו.
 
 
קלואה- Chloe
כשגבי אגיון החליטה שהגיע זמנה לייסד בית אופנה משלה, היא ביקשה לבצע שני שינויים: לא לקרוא לעסק על שמה, ולהתמקד בקהל נישתי: צעירות עשירות וחובבות הטרנדים. במשך העשור הראשון לקיומו התחלפו בקלואה מעצבים צעירים ופרועים שתרמו את דעתם והשקפתם האופנתית עבור בני העשרים פלוס ובעלי הארנק התפוח. קרל לגרפלד השתלט על העניינים ב-1964 ויצר כמה מראות שכנראה רדפו את דיור בחלומותיו הפרועים, הן בשל הפרעות והן בשל המחשופים העמוקים והלא שגרתיים. משנות השמונים התחלפו המעצבים בקצב מסחרר וקלואה איבדה לחלוטין כל קו עיצובי של המשכיות. סטלה מקרטני הבריטית הוכנסה בסוד העניינים ב-1996 והוכיחה תוך זמן קצר שהיא לא רק "הבת של". ההצלחה שלה הייתה כל כך גדולה, עד שעזבה להקים בית אופנה מוצלח משלה. ב-2001 הוכנסה בת חסותה של מקרטני פיבי פיילו שהחזיקה בתפקיד במשך חמש שנים שלמות, קצרה מחמאות ו.. התפטרה. כיום, לאחר עוד תקופה של תחלופה מהירה וזוועתית של פריטים ומעצבים, הוטלה על המספריים האנה מק'גיבון, בריטית למהדרין וחברתה הטובה של פיילו בתקווה שתצליח להעפיל, יחד עם קלואה, בחזרה לפסגה.
 
 
נטלי פורטמן בשמלה של ג'יבנשי בפסטיבל קאן (צ: אימג'בנק/gettyimages)
 נטלי פורטמן בשמלה של ג'יבנשי בפסטיבל קאן (צ: אימג'בנק/gettyimages)   
ג'יבנשי - Givenchy
בית האופנה ג'יבנשי נוסד ב-1953 על ידי היוברט דה-ג'יבנשי והציע לקהל לקוחותיו חבילה שלמה של בגדים, קוסמטיקה ובשמים. הוא הציג אלגנטיות נשפכת, מוקפדת ומקצועית ששבתה את לב אלילתנו הפרטית - אודרי הפבורן. שיתוף הפעולה ביניהם הנפיק להפבורן את מיטב התלבושות בסרטים כמו "סברינה" ו"חופשה ברומא". ג'יבנשי פרש מהעסק ב-1995 והוחלף על ידי ג'ון גליאנו מיודענו, שהוחלף ב-2001 על ידי אלכסנדר מקווין (שמאז גם הקים בית אופנה משלו).

ב-2005 הועברו המושכות של עיצוב ההוט קוטור ואופנת הנשים לידיו של ריקרדו טיסי האיטלקי בן ה-33 שחולל מהפכה בבית האופנה ומשך אותו לכיוון גותי-אפל ובעל אופי חללי-מינימליסטי. למרות שחלקים רבים בעולם האופנה הפריזאי הזדעזעו בפומבי מהשמות שמחולל הצעיר בבית האופנה הוותיק, המבקרים הנחשבים (כמו סוזי מנקס מהניו יורק טיימס) החמיאו לתעוזה ולדמיון של טיסי. במאי 2008 הוטלו לחיקו של טיסי גם אופציות עיצוב בגדי הגברים והאביזרים וכך הפך האיטלקי השרמנטי והמופרע במקצת, לאחד מסמלי הבירה הצרפתית.

סיקור שבוע ההוט קוטור בפריז וברומא
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by