בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
זוגיות 
תגובה עצובה לסביבה 

תגובה עצובה לסביבה

 
זוגיות |
 
יונתן מאירי

ההתלבטות באילו שקיות זבל להשתמש כבר לא תטריד את הכותב, הוא פשוט לא יוציא את הזבל כמה חודשים טובים אחרי מה שאמר כאן על השכן, על הסביבה, על הטרנד האקולוגי ועל החיים בכלל. רק אל תגעו לו במים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"עם מותו מתחיל הגוף להגיב לסביבה ככל עצם דומם". המשפט הזה לקוח מתוך ערך "מוות" באתר האנציקלופדיה החופשית "ויקיפדיה". הטעות המרה באמירה זו היא הנחת היסוד שחלקנו הגדול מתפקד כישות חיה, בעוד רבים מאיתנו דוממים כמו מזנון טלוויזיה. אין הכוונה חלילה לאותם גושי אדם הרובצים מול המסך ומזפזפים להנאתם. הכוונה היא בדיוק לאלה המגיבים לסביבה כפלסטלינה. חסרי אופי, עפים ברוח כקומץ עלים תועים. פשוט עושים בדיוק כמו כולם. אם זה הטרנד החברתי האחרון – הם שם. אנחנו לא כאן כדי להציק, חברים. אנחנו מבינים אתכם. לעזאזל, גם אנחנו יכולים להיות כאלה.
 

איסורים ובעיות

אוהב להיות במים (asapimages)
 אוהב להיות במים (asapimages)   
החיים כזוג לא מספקים לנו את אותה פריבילגיה עליזה, במסגרתה אנחנו יכולים לעשות ככל העולה על רוחנו. החברה מבינה את מעשיו השובבים של האדם בהיותו רווק, לצד ההנחה שיום אחד לבטח יתמסד, יירגע, ויצטרף לעדר הטרנדים הבא. כשאתה נמצא במסגרת משפחתית העין חברתית פוקחת עליך צמצם נוסף. כשהטרנד התורן כמובן, הוא הסביבה. אז נכון, סביבה היא שטח אפור, גם אם לא מתייחסים לזה בציניות המרומזת. נחלק את העניין לשלושה מעגלים, ונתחיל בהתמודדות עם המעגל הסביבתי הראשון: כבר נכנעו לעובדה שלא נוכל להרביץ לילדים שלנו (שעוד יבואו, כמובן). חצי מילה לא נכונה לילד, או הרמת גבה בדרך למצמוץ אלים, והדרדקים הקטנים כבר במשרד של עו"ד אמנון זכרוני, ממלאים כתב תביעה בשלושה העתקים. בזמן הזה אשתי ואני כבר נגדל זקן, ניכנס לבית המשפט עם כיפות על הראש ונמלמל שאנחנו לא זוכרים שום דבר, אבל התקשורת תאכל אותנו לארוחת בוקר.
 
 
לא נורא. נוכל להסתדר גם בלי זה והכי הרבה למצוא סנגור מצוין. העניין גם לא מסתכם במעגל הסביבה השני, דהיינו משפחת אשתי ומשפחתי שלי. במקרה הזה אנחנו לא גרועים מדיפלומטים סוג ד'. אנחנו מתארחים כשכדאי, מארחים כשצריך ולפעמים גם מתקשרים לאחל חג שמח. ההצקה מתחילה דווקא במעגל הסביבה השלישית, זאת אומרת שאר העולם. שם אין רחמים. אם השכן תפס אותך זורק באותה שקית את עיתוני סוף השבוע ואת בקבוקי המים המינרלים, הוא מיד מתחיל במסכת הסברים על התחממות כדור הארץ, על סוף העולם ומסיים בקביעה שרק אנשים אטומים וקרי לב לא חושבים פעמיים לפני שהם מוציאים את הפח. "אתה יכול להפריד את העיתונים ולזרוק לצפרדע בסוף הרחוב, ואת בקבוקי השתייה למכולה בבלוק השני". כך שכני, שיכול ללכת גם הוא, אתם יכולים לנחש לאן.
 

החיים בזבל

נכון שאי אפשר להישאר אדישים נוכח המצב הסביבתי העגום וצריך לדאוג לדורות הבאים, אנחנו מסכימים. גם את התגובות במכולת אנחנו יודעים לספוג כמו גדולים. בכל קנייה אנחנו יוצאים עם כמות בלתי מוגבלת של שקיות ניילון, אבל משתמשים בהן לניהול האשפה הביתית (כן, הסיפור הזה עם הזבל לא פשוט כמו שחשבנו). אשתי כבר למדה להתמודד עם מבטים מלוכסנים, אך כל עוד איש אינו מגיב באופן רשמי, כולם יכולים לקפוץ לנו ולהגיע עד לפח האשפה הקרוב. גם לסיפור הזה יהיה סוף, כנראה, כשיום אחד ניכנע ונקנה שקיות נייר או סלי קנייה מגניבים שכאלה. לא נתנגד אם זה יהיה אופנתי, אפילו נמליץ לחברים, נהיה כמו כולם. גם נרכוש שקיות אשפה רגילות ונחזור למעגל החברתי. אבל תעשו לנו טובה, עזבו אותנו עם המים.
 
לא נוכל להתמודד עם הגבלה נוספת. ולא אכפת לנו אם המים יגמרו במדינה. כשאנחנו לוקחים שקיות ניילון במקום שקיות אשפה, אנחנו באמת חוסכים שקלים בודדים, אבל את חשבון המים אנחנו משלמים בזמן ונבזבז כאוות נפשנו עד טיפת השקל האחרונה. מספיק עם ההפחדות, די עם הטרור. גם אנחנו יורדים מדי פעם לכנרת. האמת, אפילו ביקרנו אותה בשבוע שעבר. לא משנה מה אומרים לכם בחדשות, יש שם מלא מים. ואם אין מספיק אז תרכיבו בברזים מתקנים של מים מינרלים ותהפכו את המקלחות בבית לסאונות אדים. כל מה שישקיט לכם את המצפון, אנחנו לא בעניין. אנחנו רוצים לרחוץ את המכונית בכל שבוע, להשקיע עשר דקות בגינה, להשקות את העציצים, לשטוף טוב-טוב את הכלים, לעשות עשר מכונות כביסה בשבוע (מגבות לחוד, שמיכות לחוד, לבנים לחוד) כי גם החשמל לא מעניין אותנו. גם זה עולה לנו כסף, תודה רבה.
די לתרבות המינימליזם היהודית. תצרכו, רבותיי. תצרכו כמה שתרצו, יש מספיק לכולם, ואם מציקים לכם – תצרחו! אל תאמינו להפחדות, לתעמולה האומללה ששמה את האחריות על תחלואי העולם והסביבה עליכם. אם ישראל עוברת מאדום לשחור, אנחנו מצידנו נלבש לבן ועוד לפני זה ניכנס להתקלח ונחפוף פעמיים את הראש. אם חסרים מים במדינה, תפאדל, תתחילו להתפיל. תייבאו מים, תנקו עם מסננת, תקנו צינורות חדשים או תקראו לאינסטלטור. זאת לא הבעיה שלנו. תטפלו בזה ותשלחו לנו את החשבון. אנחנו נשלם, זה בסדר.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by