בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
תמונות מחיי גירושין 
אז במצב הנוכחי (7) 
 
 תמונות מחיי גירושין    צילום: (flickr/J.stevenson)    
תמונות מחיי גירושין |
 
נונה ד.

החופש הגדול כמעט במחצית ואין דירה נורמלית באופק, צריך הון תועפות גם לחיים פשוטים, איפה מתחבר גישור לרנסאנס, ולמה למרות ישבנה המרופד, נונה ד. לא חווה נחיתה רכה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עניין הדיור הופך למשימה מורטת עצבים. כל בעלי הדירות שפגשתי עד עתה העדיפו על פניי את מחוסרי הדיור האחרים שהגיעו להתרשם מהנכס, אם אפשר לקרוא לזוועות שראיתי 'נכס'. אני מתארת לעצמי שאם הייתי בעל דירה גם אני הייתי פוסלת אותי במבט ראשון- יצור עם עודף משקל ובעל פרצוף עגמומי שנדחס בתוך חולצה לא מחמיאה ובדים הודים משמשים לו חצאית.
 
אחי טוב הלב והמזג אמר שהוא מאוד זקוק לחופשה ומתגעגע להודו והעלה רעיון שהוא ייסע לכמה חודשים, כך שאוכל להביא לכאן את הילדים ולא אמהר לשכור דירה גרועה. קצת קטן פה להצטופף עם הילדים, חדר-מחסן בן עשרים ושבעה מטרים רבועים, ללא מטבח ועם מקלחון המותקן מעל לאסלה בכוך קטנטן המוסתר בווילון, אבל החצר הענקית הומת הציפורים שמקיפה את הבית ומעט מוזנחת כרגע משווה למקום תחושה של בית כפרי המנותק מציוויליזציה- וכל זה בלב ליבה של תל אביב.
 
 
אבא שלי איבד את מקום עבודתו ואת החשק לחיות. הדיכאון העמוק שהוא שרוי בו מכריח אותי להוציא לרגע את הראש מתוך התחת של עצמי ולעשות דברים. אני מודה שאילולא אחי הצעיר ביותר מבין שלושת אחיי שרותם אותי למשימת הטיפול בהורים, כנראה שלא הייתי נוקפת אצבע. אחי הקטן, צעיר ממני בשתים עשרה שנים, חכם ומוצלח באופן יוצא דופן, החליט להרים את הוריי על כפיים, הן מבחינה מוראלית והן מבחינה חומרית.
 
נחיתה לא רכה (flickr/j.stevenson)
 נחיתה לא רכה (flickr/j.stevenson)   
החבר שהציע לי מאנאז'-א-טרואה עם חברו הפסיכיאטר לוחץ עליי להכיר אותו בכל מקרה, גם אם איני מתכוונת לעזור לו לממש את הפנטזיה עתיקת היומין שמתרוצצת במוחו. הסברתי לו שאינני פנויה לסיפורי אהבה חדשים ושאם כבר יש לו חבר פסיכיאטר אז שיבקש ממנו לרשום לי מרשמים לכדורים שאני מקבלת במקום הדוקטור מ'מכבי' שממוקמת ברמת-גן, כדי שלא אטריח את עכוזי הענק באוטובוס.
 
בשנתיים האחרונות התניידתי במוניות. אוטובוסים מפחידים אותי, כבר שנים שאני לא עולה עליהם. בגיל שתים-עשרה גיליתי את יתרונות הטרמפים ובגיל שבע-עשרה הזדרזתי להוציא רישיון נהיגה ורכשתי רכבים שונים שהשתכללו עם הגיל והתקציב, עדיין תלויים על צווארי עשרות דוחות חנייה לא מטופלים. אין לי רכב כבר שנתיים, מאז הפרידה ובעת האחרונה אין ביכולתו של תקציבי הדל לעמוד בהוצאות על מוניות. המחשבה שאצטרך לעלות על אוטובוס מלא אנשים משתקת אותי, אני לא מסוגלת. מה גם שלעניות דעתי- מושב בודד באוטובוס מזמן אינו יכול להכיל את מימדי אחוריי.
 
קשה להתרגל למצב הגירעון הזה. כילדה גדלתי באווירה של שפע כלכלי (טרם פשיטת הרגל של אבי) וכנערה מתבגרת המחזיקה דירה השתכרתי סכומים גבוהים כשליחה על אופניים (טרם ימי השליחים על קטנועים), בגיל תשע-עשרה הגעתי למפעל התפאורות של הטלוויזיה הישראלית ברוממה (טרם ימי הערוצים המסחריים), שם עבדתי שש שנים ואחר כך עיצבתי וייצרתי תפאורות באופן עצמאי. למזלי, כישרוני המבורך בידיים העלה אותי מהר מאוד לדרגות שכר אסטרונומיות יחסית לגילי הצעיר דאז. אחרי שנולדו קטנטניי- בהפרש של שנה בין הבכור לאחותו- מיעטתי לקחת עבודות, העדפתי את ההורות ואף לא שלחתי אותם לגני ילדים עד שהיו כמעט בני ארבע.
 
ב'גישור-ישראל' היינו פעמיים, שעתיים כל פגישה. בארבע שעות נחתם הסכם הסגירה של מפעל יחסינו שפשט רגל אחרי אחת עשרה שנות שותפות. ולבסוף התפשרנו על סכום חודשי סביר. אבי ילדיי אינו חושב שמגיע לי חצי או כל חלק אחר מהנכסים שרכש בכל אותן השנים שחיינו ביחד. חלקי בעבודות הבית וגידול הילדים כמעט לבדי משום השעות הרבות בהן נעדר מהבית בענייני עבודה אינו נמדד במעות. חבריי והוריי לוחצים עליי לקחת עורך דין ולצאת למלחמה על מה שמגיע לי. אין לי את הכוחות והרצון לצאת לקרב, בקושי אני מגייסת את הכוחות לרצות לקום כל בוקר. מה גם שאין לי שום רצון לתבוע משהו ממישהו שלא רוצה לתת. בכל מקרה, בזכות המצב הכלכלי השפיר של אביהם- כשילדיי יגיעו לבגרות ועצמאות תהיה להם פתיחה כלכלית הרבה יותר קלה ומבטיחה משהייתה לי ועל כך אני מברכת.
 
לפני כמה ימים ישבתי אצל חבר שאני אוהבת באופן מיוחד ואמרתי לו שבגלגול הבא אני מבקשת להיוולד רזה עם לוק של הרואין-שיק. חברי החכם צחק ושאל האם שכחתי את הגלגול ההוא בתקופת הרנסאנס כשנשים מדושנות נחשבו חושניות ואני הייתי אז כל כך רזה וביקשתי לחזור ולהיוולד כמה שיותר שמנה. צודק חברי החכם, חשוב לדייק בבקשות. אז הנה אני מדייקת: בגלגול הבא שלי אני מבקשת להיוולד יורשת. לא סתם יורשת אלא אחת מהסוג המופרז, שגם אחרי שאתנהג אל ההון שאקבל בפזרנות מופקרת יישארו מיליארדים לדורות שיבואו אחריי. אני רוצה להיות זאת שמשלמת מזונות לבעלים לשעבר שלה, לתת להם קצבה חודשית זעומה יחסית ולהתעטף מתחסדת בנדיבותי המקומצת.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by