בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
חתונה 
לא כלה דרכנו 
 
 ים של שמלות בשתי עינייך    צילום: אימג`בנק/Gettyimages    
חתונה |
 
מיכל קליין

בסך הכל שמלה, ורק לערב אחד. אמנם ערב חשוב, אבל רק אחד. אז למה כל כך קשה ומתיש למצוא שמלת כלולות? מיכל קליין "כלה מתחילה". בלוג

 
 
 
 
 
 
 
 
 
שמלה לבנה ביקשתי
 שמלה לבנה ביקשתי 
 צילום: gettyimages 
 
בהתחלה הכל נראה לי פשוט. בטיפשותי, חשבתי שאין הבדל גדול בין ארגון חתונה (טרם עשיתי) לבין ארגון מסיבה גדולה (כבר יצא לי). בסך הכל אנשים באים לרקוד ולשמוח, רק שכאן צריך גם אוכל, רב ובגדים קצת משודרגים. ההבנה הכתה בי גלים גלים, עד למפץ הגדול. מקום האירוע הוא לא סתם "מקום" אלא "גן" ולפיכך כרוך באינספור שירותים הכרחיים (ובתוספת תשלום, כמובן), כגון מעצב ואחראי חנייה. האוכל הוא לא "אוכל" אלא "קייטרינג", וככזה גובה מחיר משולש ממסעדות. המוזיקה היא "הרמת ערב", והשמלה - ובכן, השמלה ודאי שאיננה רק מלבוש, היא הצהרה על זהות חדשה, סקסית, זוהרת וכריזמטית, שנוצרת אצל הכלה איפשהו בין קבלת הפנים לבופה המתוקים. כל מיני תובנות מסתובבות באינטרנט לגבי השאלה "למה שמלת כלה היא לבנה". מצא חן בעיני ההסבר הספק-יהודי-ספק-קומוניסטי, שלפיו הלבן הוא צבע צנוע שנועד להסוות הבדלי מעמדות בין כלה עשירה לבין זו שאין ידה משגת. אך מתברר, שיש לבן יותר ויש פחות, יש שמנת ופנינה ושמפניה ואוף-ווייט, תחרה ונצנצים ומחוכים ומחשופים עד הברך, ואם יש דבר משותף לרוב הגזרות, הבדים והעיטורים הללו זה הרצון הלא צנוע בעליל לצעוק:"תראו אותי! אני כלה ויש לי מינוס של 10,000 שקל בבנק שיוכיח את זה!".
 

לבן הוא צבע השחיתות

 
אם לא הבהרתי את עצמי, אני לא חסידה גדולה של סלוני כלות. לא נראה לי הגיוני, שבארץ חסרת יומרות אלגנטיות כמו שלנו, אבלה יום חשוב בחיי במחוך שיאחד את קיבתי עם מיתרי הקול. עוד פחות הגיוני בעיני לשלם סכומים מטורפים עבור שכירת השמלה לערב אחד. אבל היגיון לחוד, וחברות טובות לחוד. ע., חברתי הטובה, שמתחתנת חודש אחרינו, כולה רינה וצהלולים. כבר לפני חודשיים היא עשתה לי שיחת מוטיבציה שמטרתה לבעוט בישבני לכיוון מיטב הסלונים, "כי נגמר לך הזמן". בסופו של דבר נגררתי אחריה, במזג אוויר לוהט, ליום חיפוש אחר "האחת". ע. שידעה על גישתי המפוקפקת לנושא, התחילה את סיורנו בתחנה נוחה יחסית, באחת מחנויות המעצבים שבגן החשמל. עם רון בלב וקופון הנחה ביד (מחבר ששלח אותנו), נחתתי על הספה בחנות בעוד ע. מלאת העזוז החלה במדידות. לאחר מדידה ארוכה, צימצמנו שתינו את הבחירה ושאלנו בזהירות על המחיר. לא יודעת למה הופתעתי. השמלות עולות בין 6,000 ל-7,000 שקל אחרי הנחה, כי בשביל מה יש חברים?
 
יצאתי מוטרדת. עד אותו הרגע חשבתי שאוכל לקפוץ לחנות כלשהי, לקטוף לי שמלה לבנה ולצאת כשהרכישה בחיקי. טעיתי. ע., שראתה את ההבנה המחלחלת בקרבי, מיהרה לעודדני ש"המחיר מצוין בהתחשב בכך שזו שמלה לקנייה". היא כבר הקדימה לערוך סיור בכמה מסלוני הכלות של צפון דיזנגוף, וגילתה ש"יש שם שמלות להשכרה ב-5,000, אבל לא מיוחדות, וכמה ממש מהממות, אבל יקרות". אינני מתכוונת להילחם בטיעון לפיו "חתונה עולה כל כך הרבה, אז מה זה עוד כמה אלפים כדי להרגיש מלכה?". אני רק יכולה לומר שלי אישית, אולי כתוצאה מחינוך פרולטרי משהו, לבישת שמלה כזאת נראית במקרה הטוב מיותרת, וברע - מושחתת קלות. לקחנו כרטיס ביקור ועזבנו להמשך הסיור, לא לפני שהוזהרתי על ידי המוכרת למהר ולהחליט. מתברר שבשעון השמלות אני נחשבת ממש מפגרת.
 
 
אמפטיה מתוקה ממוכרת ותיקה
 אמפטיה מתוקה ממוכרת ותיקה 
 צילום: gettyimages 
 
התחנה השנייה היתה סלון כלות ותיק בעיר. עלינו במדרגות המתפרקות כשפניהם של כל רבני העולם נועצים בנו מבט מהקיר. הסלון, במפתיע, היה גדול ומשופץ. בעלת המקום, אישה מבוגרת עם מבטא אלג'יראי עולץ, ספקה כפיים בצער. מדידות צריך לקבוע מראש. אבל היא יכולה לתת לנו להסתכל קצת, לקבל כיוון. הסתכלנו. די מהר הבנתי שאני לא שייכת. התפירה אכן איכותית, והשמלות בנויות להסתרה מושלמת של פגמי הגוף הנשי, אבל זה עושה את רובן קצת כבדות ורחוקות מהשמלה הקלילה שדמיינתי. ע. לקחה כרטיס והמשכנו. הטעות של לא לקבוע פגישה מראש חזרה על עצמה גם בהמשך. וכי מה חשבנו לעצמנו? שאפשר פשוט להיכנס ולמדוד? באמת, איפה את חיה.
 
בדרכנו לסלון החמישי, עברנו על פני חנות קטנטונת לשמלות ערב. שם מדדתי, לראשונה, שמלה שמצאה חן בעיני. אמנם בסגול, אבל "המעצב יכול לעשות בכל צבע ולשנות מה שתרצי, כולל מחשוף, אורך, בד, הכל". התענוג, למרבה הפלא, עלה 1,300 שקל בלבד, כולל כל השינויים. הייתי מאושרת. סוף סוף מעצב שתופר שמלות ולא מיצגים! הסתקרנתי לדעת אילו עוד עיצובים יש באמתחתו וביקשתי מהמוכרת, בחוסרטאקט מופגן, את מספר הטלפון של האומן. צלצלתי לקבוע פגישה (כן, אני מפנימה), וכעבור שעה הגענו לסטודיו הפרטי שלו, רק כדי לגלות ששם תעלה אותה השמלה ממש, עם השינויים הנדרשים – ובלבן, לא פחות מ-6,000 שקל והיא מיועדת להשכרה בלבד. אבל הייתי צריכה לנחש, הרי לא מדובר בעוד חנות, אלא ב"סטודיו".
 

אולי פשוט נבטל את הכל

יצאתי שבורה. כבר לא התחשק לי להזמין אצלו בכלל, אפילו לא דרך החנות. עמדתי נטועה במדרכה וראשי אפוף שמלות יקרות ומכוערות, ואנשים שמשקרים לי בפני. הרהורים קשים עלו בי, חשבתי להגיע בג'ינס או פשוט לבטל את הכל. בעודי גוררת רגליים בדרך הביתה, מסכמת ע. את היום וקובעת לו"ז אכזרי למחר. במקרה עברנו על פני חנות נוספת של שמלות ערב וכלה. התנגדתי, אבל ע. שיכנעה: "לכי עד הסוף, זה הכל בראש" היא אמרה לי. המוכרת הראתה לי מגוון גדול של אפשרויות. מתברר שאפשר לעצב לי ככל העולה על דעתי, ושהשמלות למכירה. והמחיר? הרעיון שלי לשמלה (שיפון, קלוש, מחשוף בגב) תומחר בכ-2,000 שקל. ועל אף שבתחילת היום זה נראה לי הרבה, הרי שבסופו, כל שרציתי היה ליפול על צווארה של המוכרת ולהתייפח בהקלה. במקום זה לחצתי לה את היד ונפרדתי לשלום, לא לפני שקבעתי פגישה למדידות.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by