בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
יחסים 
שמעון ישיר לנו סולו 
 
 זוגיות גובה מחיר   
יחסים |
 

חיים משותפים בזוגיות תמיד גובים מחיר כלשהו, בדרך כלל מדובר בויתור על חלק כזה או אחר מאישיותך. החוק הזה מתקיים בקרב כל הזוגות כולם, החל בזוג הנשיאותי ועד לזוג גברים צעירים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
השבוע, שנה אחרי בחירתו לנשיא, הזכירו לנו מכל עבר ששמעון פרס ישן לבד
בבית הנשיא,שסוניה נשארה בבית. לא בית נשיאותי אבל ה-בית בשבילה.
שנה אחרי והיא עדיין במקום שמסרב לקחת חלק בחלום של בעלה. מה שגרם ל
י לחשוב על חלומות ועל אנשים שאוהבים זה את זה. אני זוכר איך לפני ארבע שנים
ארזנו בעלי, המכונה מאמצ'י (או מאמצ' כשממש חמוד לי), ואני – מזוודה אחת,
ויצאנו לנפוש באמסטרדם. בעלי - כי אני נשוי לו. אבל שלא תחשבו לרגע שזה
הופך אותי לאשתו, מזוודה אחת – כי זה היתרון בזוגיות חד מינית וטעם דומה
בגרדרובה, וגם, הנה ניפצתי לכם מיתוס – לא כל ההומואים אורזים הרבה, חלקנו
ממש כמו הסטרייטים יודעים להסריח עם אותה חולצה על חצי טיול באירופה.
אמסטרדם – לא מהסיבה שאתם חושבים. סתם יצא ככה, כולל ביקור אצל דודה אילנה,
אחותה של סבתא מהצד העיראקי שהתחתנה עם הולנדי והתבוללה בין הגויים.
ומאמצ'י? זה פשוט מאמי עם צ' – כדי שלא יגידו שהקופירייטר לא השקיע בבחירת שם
יחודי למחמד נפשו, וגם כי מספיק ביקור אחד בקניון הקרוב לאזור מגוריכם על מנת
שתתבלבלו בין המאמי שלכם לאלפי המאמי'ס האחרים שמסתובבים שם.
עד כאן ההסבר הפותח.
 
תובנה מעל גגות אמסטרדם
 תובנה מעל גגות אמסטרדם 
 צילום: asapimages 
 
נחתנו באמסטרדם, אחרי שהחו"ל היחידי שעשינו עד כה הסתכם בעיקר באיים קרובים
למדינתנו, כאלה שמזכירים לך ביקור בפרברי עזה או רפיח, ופחות שהות באתר נופש.
אמסטרדם אכן נראתה (והייתה בפועל) כמו גן עדן. הסיפור שלשמו התכנסנו החל
ברגע הראשון שלי לבד, כשמאמצ'י נכנס לחקור את האסלות ההולנדיות בחדר המלון
היוקרתי שלנו (הומואים אוהבים מלונות יוקרה – זה סטריאוטיפ שכבר לא אוכל לנפץ לכם),
הסטתי את הוילון, והנוף שנגלה לעיניי שיתק אותי לרגע. אלפי גגות רעפים
בשלל צבעים וגבהים, אלפי ארובות על מישור מתחת לשמיים אפרפרים, עשו לי משהו.
הרגשתי קצת כמו ילד שמעולם לא ראה חו"ל, ולא שלא ראיתי, פשוט זה היה
לפני שנים, היה אחרת. פתאום, כמו התפרץ לי חלום ישן שנקבר מתחת להרבה שטויות
שהייתי צריך להספיק להשתטות בהן וזוגיות אחת – שהקדשתי לה כל רגע פנוי. פתאום,
ככה, מול הגגות של אמסטרדם נזכרתי כמה רציתי כל החיים – לחיות בחו"ל, לעבוד בחו"ל,
לטעום משהו אחר, לנסות.
 
 
דווקא שם בנופש הזוגי המדהים שחווינו, כשכולי סוחב על עצמי (באותם ימים)
רק 25 שנים של קיום על הגב פלוס ארבע שנות זוגיות (באותם ימים) הבנתי שכנראה,
כבר לא אוכל לממש את החלום הזה. כי התחתנתי. כי אני נשוי.
כי אני כבר לא יחידה אחת, שפועלת באופן חופשי ועצמאי ועושה מה בא לה, מתי שבא לה,
ועל חשבון מי שבא לה. כי אני אוהב ומאוהב. כי יש לי מה ואת מי להפסיד.
בקיצור... הרגשתי זקן, רק בלי הילדים המשכנתא ובלוטת ערמונית חצי מתפקדת.
(ועדיין עושה סקס 11 פעמים בשבוע) התחושה הזאת, של החמצה ופספוס רק הלכה
והתעצמה בכל יום של הטיול, והעמיסה עלי יותר ויותר רגשות אשם, איך אני מרגיש החמצה
של חיים אם בעצם אני חי עם בחיר ליבי? שיתפתי אותו, כי ככה אנחנו עושים תמיד והסאגה
הקשה הסתיימה באיזה קופי שופ וטיסה חזרה ארצה כשאני יודע שבטח אשכח מזה
תוך כמה ימים - מזל שיש שגרה שיודעת להשתיק לנו שאיפות וחלומות.
מאז, בכל טיול שלנו לחו"ל התחושה הזאת חוזרת, בכל טיול על איזו מדרכה
אני נעצר ומחבק אותו תוך צחוק וחיוך, ומספר לו על החלום שבאותה נשימה אני גונז – כי די
ברור שאין על מה לדבר. אנחנו צריכים לחיות ולהגשים חלומות "חשובים" יותר.
 
מצעד הגאווה במדריד 2008
 מצעד הגאווה במדריד 2008 
 צילום: flickr/Elroy 
 
בשבוע שעבר חזרנו ממדריד. גם שם עצרנו על מדרכה אחת, גם שם הרגשתי בוער
להישאר ולא כדי לטייל. גם שם קיפלתי את החלום לתוך המזוודה, עמוק מתחת לתחתונים
החדשים של קלווין קליין וחצי חנות H&M. כי שופינג בחו"ל זה פיצוי על זה שאני צריך לחזור.
במטוס חזרה ארצה שאלה אותנו יעל הדיילת איזה עיתון נרצה, המאמצ' שלי שידוע כצרכן
אקטואליה כפייתי ביקש "את כולם", ומכולם קפצה אלי הידיעה שעסקה בנשיא המדינה
שסוגר שנה בבית הנשיא – ללא רעייתו, שנעלמה לה כאמור, גם ובפרט מנוף תפקידו זה.
סוניה ושמעון פרס ייצגו עבורי ברגע ההוא את הקונפליקט האישי שלי – שכאילו אינו
קונפליקט בכלל נוכח אהבתי לאיש שלי. איפה הוא מתחיל ואיפה אני נגמר?
איפה צריך לוותר על החלומות ועל אילו? איך קובעים מה מחיר מוצדק ומה לא?
מה מחייב ומה רשות? האם ויתור על חלום ששורף את הטוסיק מוצדק ומחויב מול אהבה
ששורפת את הלב? או שההיפך הוא הנכון? שלוותר למען הגשמת החלום של הפרטנר
שלך הוא המעשה הצודק והמתבקש?
 
לי אישית, אין ספק לגבי אהבתם של שמעון וסוניה. הם חותמים שישים ושלוש שנות נישואים.
היא חותמת שישים ושלוש שנים בהן עמדה לצידו, ומי שחושב שלא עשתה ויתורים – בטוח טועה.
הוא הלך אל בית הנשיא לבדו, שם הוא מעביר לילות וימים בלעדיה, ובכל זאת כשכל שועי עולם
הגיעו לחגוג לו 80 היא בחרה להישאר בבית. האם המחיר כבד? האם זה פרינציפ זוגי? מוותרת בשתיקה או כועסת בשתיקה? כולנו מתחבטים בסוגיה המעט צהובה הזאת, והתשובות לשאלות נשמעות בקול העם שמפגין דעות לכאן ולכאן על הזוג הנשיאותי. חלק כועסים עליה, חלק רואים הקרבה גדולה לצד מעלותיה. "היא לא מרגישה צורך להיות מפורסמת... באיזה שהוא מקום
קרתה לה תאונה והיא התאהבה באדם שכן רוצה להיות מפורסם" כך מסביר מתי גולן, כותב הביוגרפיה של פרס.
 
פתאום החלום הלא ממומש שלי התגמד מול אישה ואיש שבמשך יובל שלם פלוס בר מצווה,
חייהם סבבו סביב מימוש עצמי וההקרבות הנדרשות לקיומו בתוך אהבתם. יומיים אחרי
הנחיתה ישבנו, כמו שסיכמנו לפני החופש, כדי להתחיל לתכנן ולממש חלום משותף:
הרחבת התא המשפחתי שלנו לסטטוס של זוג פלוס ילד. באמת שניסינו בדרך הרגילה,
אבל משום מה אף אחד מאיתנו לא נכנס להריון. נזכרתי איך לפני שלוש שנים אני מאוד רציתי,
והוא לא הרגיש מוכן. נזכרתי איך אמרתי לו שזה חלום שלא אוותר עליו וגם אם המחיר יהיה
הוא עצמו – אשלם אותו. נזכרתי כמה זה בכל זאת כאב אז, וכמה לא האמנתי לעצמי
כשאמרתי את זה. ואז גם קלטתי, שחיכיתי – שלוש שנים פלוס חיים שלמים רק כדי לפגוש
אותו ועד לרגע שיסכים וירצה גם. יש חלומות, ויש "חלומות" יש שאיפות ויש "שאיפות"
ישנם כאלו שנועדו שנחכה איתם עד לרגע הנכון, ישנם כאלו שיבערו אצל אחד עד שהשני
יצטרך לוותר למען הגשמתם כי הם חלק חשוב והכרחי בקיום הקשר שלנו, ויש כאלו...
שפשוט נועדו שנניח אותם בצד, בשם האהבה, ואולי אפילו בזכותה. כי אם היא אמיתית
היא גם זאת שתכוון אתכם למקומות הנכונים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by