בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
אם לא תצא איך תחזור  
עושים בושות  
 
  צילום: אילוסטרציה:אימג`בנק/gettyimages    
אם לא תצא איך תחזור  |
 
רביד פלג

תופעה נפוצה ומדאיגה - הורים המתביישים לצאת עם ילדיהם מחוץ לכתלי הבית מחשש שאלו יעשו להם בושות. על התופעה, מגוון ההתנהגויות בקרב הילדים וההשלכות של בית הכלא הביתי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מה טוב יותר מלהיות בבית? לשוב אליו. אך בכדי לשוב, צריך גם לצאת. לבד, בליווי חברים, עם כל המשפחה או רק עם אמא, חשוב ונכון לבלות את שעות הפנאי מחוץ לבית, בין אם בפארק השכונתי ובין אם בקניות בקניון עירוני. הורים רבים מוצאים עצמם נמנעים מלצאת עם ילדיהם לציבור, מחשש שאלו יעשו להם בושות. אילו התנהגויות עלולות לבייש את ההורים? מהם הגורמים האפשריים להימנעות שכזו ומה תוצאותיה? על כך ועוד בראיון עם מירי קובלסקי, מטפלת זוגית ומשפחתית, ת.ל.מ. ירושלים – שלוחת מודיעין, המרכז לטיפול פסיכולוגי יעוץ ואבחון.
 

שני כובעים לבושה

רוצים וצריכים לגלות עולם
 רוצים וצריכים לגלות עולם  
 צילום: אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages 
 
תתכן חלוקה לשני מצבים כלליים בהם הורים עלולים להיתקל במבוכה, בושה וחוסר אונים, כתוצאה מהתנהגות ילדיהם כשהם מבלים בציבור. ראשית, מצבי התנהגות שכיחים, הקשורים מחד לשלב ההתפתחותי של הילד ומאידך לקושי בהשמת גבולות והתמודדות של ההורה עם ילדיו. שנית, מצבים של חריגות מסוימת של הילד, נראית יותר או פחות. קובלסקי טוענת שהחל מגיל שנתיים ועד לגיל חמש, ההתנהגויות האופייניות לשלב ההתפתחותי, הכוללות התפרצויות זעם, בכי רם, אלימות כלפי ההורים והתנהגות פרועה, עלולות להביך הורים כשהן נעשות בציבור. "אחת הסיבות נעוצה בעובדה שהורים לא מעוניינים להיתפס ככאלה שאינם יודעים לחנך את ילדיהם. ההתנהגויות הללו, בהיותן קולניות וממושכות, מושכות את תשומת לב הסביבה, דבר שגורם בושה להורים מסוימים. חשוב לזכור כי התנהגויות אלה הן נורמטיביות ומאפיינות את גיל הילדים, עם זאת מרבית ההורים נתקלים בתחושה זו כיוון שהם לא יודעים כיצד להתמודד עימן. מצבים אחרים יכולים לתפוס מקום כשקיימת חריגות מסוימת אצל הילד, סוג של נכות נראית, כסא גלגלים, או חריגות לא נראית כגון אוטיזם. כשהשונות היא נראית, אנשים נוטים ללטוש עיניים, לשאול שאלות, ילדים עלולים להצביע וכדומה, כל אלו עלולים להעמיד את ההורים באי נוחות מסיבות שונות. כאשר הילד סובל מחריגות בלתי נראית, כגון אוטיזם, הקושי לפעמים רב יותר עבור ההורים, כיוון שהילד נראה ככל שאר הילדים, כביכול לסביבה אין ציפייה להתנהגות חריגה מצדו. עם זאת, מאפייני ההפרעה כוללים התנהגויות שעלולות להראות בלתי תואמות. התנהגויות קומפולסיביות שנראות מוזר לצופים בהן, דבר שעלול להעמיד את ההורים אל מול קושי רב עוד יותר, חוסר נעימות, צורך להסביר בכל פעם מחדש את ההתנהגות, סיבותיה וכדומה".
 

זה שנשאר בבית

 
יש מי שלא נתקל בקושי, גם נוכח התנהגות פרועה של בנו, כזו שגוררת תגובותיהם של עוברים ושבים. "הבושה איננה מנת חלקם של כל ההורים", מסבירה קובלסקי. "ההימנעות מיציאה לציבור עם הילדים מחשש לבושה, נגרמת משילוב של מספר גורמים, החל מסוג הבעיה וההתנהגות של הילד, דרך מאפייני האישיות של ההורה ושל הילד וכלה בתפיסת ההורה את תגובות החברה. האינטראקציה הנבנית בין ההורה לילד, מתחילה כבר בראשית חייו, ותלויה במאפיינים האישיותיים של ההורה ושל הילד. טמפרמנט דומה של שני הצדדים מביא לרוב לאינטראקציה טובה וקלה להשגה. עם זאת, ילד בעל טמפרמנט סוער, השונה מזה של הוריו, עלול להביא מלכתחילה לאינטראקציה לא פשוטה בינו לבין ההורה, או אז ההורה מתקשה להרגיע את הילד, לספק אותו, להציב לו גבולות ולמלא את צרכיו. דוגמא שכזו יכולה לבוא לידי ביטוי גם בסביבת הבית וגם מחוצה לה, מצב כזה מקשה על ההורה ועלול להביא להימנעות ממצבים חברתיים משותפים.

כלפי חוץ, אינטראקציה שכזו נראית לעיתים כאילו ההורה אינו מצליח להשתלט על ילדו, דבר שמעורר תגובות מצד הסביבה, העדה להתנהגות. תגובות אלו אף הן בעלות משקל, במיוחד עבור הורים שאינם חשים בטחון בדרך החינוך שלהם ובעלי קושי בהתנהלות אל מול הילדים. למרות היותנו הורים, אנחנו מחזיקים בפנטזיה שילדנו יהיה ממושמע, מחונך, שקט, צייתן וכדומה. הציפייה של רובינו כי הילד יסגל התנהגות נאותה ומנומסת בציבור, בין אם הוא שלנו ובין אם לא. כשההתנהגות אינה כך, רובינו נוטים לתגובה קשה (כצופים וכהורים), הכוללת מבטים תוהים וקשים, ולעיתים אף מבטי כשלון לעבר ההורה של הילד. לצד עובדה זו, ישנה הפרשנות האישית של ההורה לתגובות הסביבה. כאשר הפרשנות היא שהסביבה חושבת ש'אני לא הורה טוב', 'אני לא מצליח להשתלט', 'הילד שלי לא מחונך', ההורה עלול לחוש בושה ולעיתים אף לסיים את ההתנהגות תוך רצייה מיידית של הילד, "טוב בוא נקנה לך", על מנת שיהיה 'שקט', למרות שמאמין כי ההיפך הוא הנכון. זו כמובן תגובה שרק מחזקת את ההתנהגות ולרוב תגרום להישנותה. הורים רבים חשים בלבול במצבים אלו. לרוב, הורים המאמינים ובטוחים בדרך החינוך שלהם, פחות יושפעו מתגובות הסביבה, פחות ייבהלו נוכח הסיטואציה, ולכן גם פחות ימנעו, אם בכלל, לצאת עם ילדיהם לציבור. האמונה כי ההגבלות שלנו כהורים על ילדינו, הן נכונות וטובות עבורם, מחזקת את ההורה בעמדתו ומאפשרת כוחות להתמודדות עם סיטואציות קשות ומורכבות, גם נוכח ציבור שמסתכל. אודות הורים לילדים עם מגבלות או חריגות, אלו שמתקשים לקבל את החריגות, להפנים אותה, חשים בושה בינם לבין עצמם, אשמה, כאב, רחמים על ילדם וכדומה, הם לרוב אלו שיתקשו להתמודד איתה גם בציבור".
 
 

נזק בלתי נמנע

"משפחה בה ההורים נמנעים מלצאת עם ילדיהם לפעילויות בציבור, חשה כלואה בסיטואציה שאיננה מאפשרת חופש פעולה. זהו מצב שהשפעותיו אינן רצויות, הוא מותיר אחריו תסכול, מתח גדול מצד ההורים, שמשודר כלפי הילדים ובחזרה. ישנם צרכים שאינם מסופקים ואף חוסר אונים. עובדת ההימנעות פוגמת באפשרויות הגיוון שיש לחיים להציע, ואפשרויות החיים מצטמצמות ומגבילות את כל בני המשפחה. מנקודת מבט של הילד, נמנעת ממנו התנסות חשובה לחיים, ששונה מההתנסויות היומיומיות הרגילות בסביבת הבית. בנוסף, יש לכך השפעה מכרעת על בטחונו העצמי של הילד, הוא מודע לעובדה שלא יוצאים איתו כיוון שהוא 'ילד רע', 'לא יודע להתנהג', 'מבייש את הוריו' וכדומה, מה שפוגע באופן מכריע בדימוי העצמי שלו. במקום שיהווה גאווה להוריו, שזו משאת נפשו של כל ילד, הוא גורם לבושה. הורים המתביישים בילדם גורמים לילד להתבייש בעצמו. עובדה זו נכונה הן למצבי התנהגות 'פרועה' (או כזו שקשה להוריו להתמודד עימה) של ילד נורמטיבי, והן לילדים בעלי מוגבלויות. בנוסף, הילד עלול להרגיש שהוריו חסרי כוחות למולו, וכי הוא בעל כוחות בלתי מוגבלים, דבר שמעורר חרדה משמעותית. הורה אמור להגן על הילד, בין השאר באמצעות גבולות. על ידי כך הוא חש את העולם בטוח ויודע כי יש מי ששומר עליו. הורה ש'לא יכול לילדו', מתפרש על הילד כחלש, אינו מצליח לספק לילד את ההגנה הדרושה לו מן העולם ואף מעצמו. מצבים בהם לילד פחות מודעות, כגון בלקויות תקשורת קשות, פיגור וכדומה, המצב יכול להיות מעט אחר, בשל המודעות הפחותה. ככל שההורים יותר פתוחים וגלויים באשר למוגבלות של הילד, ומקבלים אותה, כך הילד יחוש פחות צורך להסתיר, יבין כי הוא סוג נוסף של 'אדם', לעומת מי שירגיש שמסתירים אותו, ועקב כך יתבייש בעצמו".
 

פתח יציאה

בשביל מה המגפיים אם לא קופצים בשלוליות?
 בשביל מה המגפיים אם לא קופצים בשלוליות? 
 צילום: אילוסטרציה:אימג'בנק/gettyimages 
 
הנזקים הם משמעותיים וארוכי טווח. על מנת למתן אותם ולהשיב את החיים למסלול תקין, כדאי לשוב ולהתנסות ביציאה מן הבית, תחת תנאים מקלים שיביאו לחוויות חיוביות. עצות מעשיות מאת מירי קובלסקי:

• אל תוותרו על היציאות. באם נמנעתם, השיבו אותם לחייכם.

• אמצו דרך הדרגתית, והציבו בפניכם משימות קלות ופשוטות, לפחות בראשית הדרך.

• הגבילו את משך זמן הבילוי. התחילו מחצי שעה. ראיתם כי טוב, האריכו את משך הפעילות הבאה

• הכינו מראש את עצמכם ואת הילדים:

• קודם כל חשבו בעצמכם מה מטרת היציאה

• מה סכום הכסף העומד לרשות היציאה (לדוג' כשמבקרים במרכז קניות)

• איזו התנהגות תהיה סבירה בעיניכם ואיזו לא.

לאחר מכן שדרו אותה לילד, בהתאם לגילו. לדוגמא: הכנה לילד בן 3 תהיה: "אנחנו הולכים לקניון לקנות מתנה ליום הולדת של החבר, אנחנו לא קונים לך צעצוע, נוכל לקנות לך גלידה/חטיף/מדבקה, אני מצפה ממך שלא תרוץ ותברח לי, אלא תישאר קרוב אלי". כך יודע הילד למה לצפות מראש, וגם אתם. במידה וראיתם כי הוא שוכח, ניתן להזכיר, "אתה זוכר שבבית דיברנו שקודם קונים מתנה ואח"כ קונים מדבקה? לגבי התנהגות שלילית, אמרו לילד, באם אתה מתפרע/צועק או כל התנהגות בלתי רצויה ואופיינית, אנחנו חוזרים הביתה. קבעו מראש כמה התראות אתם נותנים לו, וידעו אותו על כך. אח"כ פעלו לפי מה שסיכמתם. העקביות הכרחית וחשובה. הסיכוי שהילד לאחר ההכנה יוכל לשאת תסכול הוא גבוה יותר.
 

• הורים לילדים עם מוגבלות שנמנעים מלצאת עם ילדיהם:

• התחילו בקטן, צאו לפרק זמן קצר ולמקום שאתם מרגישים בו יחסית בטוח.
• גייסו תמיכה, לא להיות לבד ביציאה, לצאת בחברותא של אדם שמעניק לכם תמיכה רגשית ובטחון.
• עבדו את הקושי בעזרת איש מקצוע, התמודדו בעזרתו עם הבושה, האשמה והקושי שבחריגות. עיבוד זה יסייע בידכם להגיע לתפקוד הטוב ביותר כהורים הן במישור הפיזי והן במישור הרגשי.

חשיבות רבה ליציאה עם הילדים לעולם שבחוץ. מלבד העובדה שמדובר בפעילות נורמטיבית, הילדים זוכים להתנסויות ההכרחיות להמשך תפקודם התקין בחברה. זכרו כי החופש האולטימטיבי של ילדיכם תחום בגבולות, שאתם ההורים מציבים עבורם ולטובתם. זו לא בושה לאהוב את ילדיכם, זו לא בושה לחנך אותם, מעט יותר מביך להתבייש בהם.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by