בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
מילים של גבר 
מבוגרים חסרי מנוח 
 
  צילום: רויטרס    
מילים של גבר |
 

חברי להקת "החיפושיות" היו צעירים בעלי בלורית שופעת כששרו את "כשאהיה בן 64", גם אם אתם בני עשרים או שלושים הנה מעט חומר למחשבה. אולי לא נעים- אבל בעוד מילים אלה נכתבות, כולנו מזדקנים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שניים פלוס אחד
 שניים פלוס אחד 
 צילום: רויטרס 
 
המאמצ'י שלי ואני. זוג צעירים, הורים בהתהוות, ישבנו השבוע בבית מול כל האינטרנט, הטלויזיה, העיתון, (הרי אנחנו מולטי תקשורתיים), תוך שאנחנו מצקצקים בלשוננו כמו שתי זקנות פולניות שכרגע הודיעו להן שהן באמת צריכות לשבת ולמות. לבד. בחושך. לאחרונה היה קשה להתעלם מנושא ניצולי השואה שצף ועלה מכל עבר, ובצדק. העולם אמנם מלא עוולות, אבל אף אחד לא מצא את ההיגיון או הצדק בסיפורם של עשרות אלפי מבוגרים וקשישים ששרדו תלאות וזוועות בלתי ניתנות לתפיסה, רק כדי להגיע "לארץ ישראל" ולא לזכות כאן למינימום כבוד ונחת הראויים לכל אדם ובפרט להם – בזקנתם. בפרט לאור העובדה לכאורה, ש"דאגו" להם מבעוד מועד והכינו עבורם קרקע כלכלית שתרפד את שביל הזקנה עליו אמורים היו לפסוע בנחת יחסית. דו"ח ועדת דורנר כינה זאת "עוול אנושי וציבורי" וצויין בו כי "ועדה כזו לא הייתה אמורה להיות מוקמת, כיוון שהטיפול בניצולי השואה היה אמור להיות מובן מאליו".
 
 
כן. השבוע האחרון, היה עמוס הרהורי זקנה בביתנו - הגדוש בדרך כלל ברוח נעורים מרוממת, בעיקר בזכות שובבות ילדותית בלתי ניתנת לריסון מצד המאמצ', שמנצל כל הזדמנות למעשי קונדס של גיל שלוש עשרה ומטה תוך שהוא גורר אותי איתו עד לנקודה שבה זה נעשה טיפה'לה מביך לזוג בני 30 ופלוס אחד. וועדת דורנר, על התעסקותה בזקנים ומבוגרים שזקנתם לא יפה להם, הפכה כאמור לנושא החם בבית, תוך שהדיון גולש ומתערבב בהליך הבאת הצאצא הראשון למשפחתנו המתרחבת ובמחשבות שלנו על ההורות המתקרבת - אבהות. זקנה. ילדים. כל העסק החל להפוך מקשה אחת של הרהורים והמאמצ' ברגע של הארה מאמצ'יקית נדירה שילח בי את האנדרסטייטמנט של החיים עצמם: "רואה? זה חשוב להביא ילדים כי הם אלה שידאגו לנו כשנזדקן".
 
 
המאמצ' פוחד מהזקנה, הוא צריך את נצחיות האהבה שלנו פלוס כמה ילדים כדי לרכך אותה, כדי לייפות את הכיעור המאיים שהיא מסמלת בעיניו, ואומללותם של ניצולי השואה בימי קשישותם ממחישים לו את הפחד הזה. גם הביקור אצל סבתא שלו בבית האבות השבוע הזכיר את הפחד. הוא מסתובב שם חיוור תמיד, מבקש להיעלם חזרה אל הרכב, לברוח, ולמרות שסבתא נהנית מהבינגו בערב ומחברת הסבתות האחרות בגינה המטופחת, הוא יוצא משם כשהוא זוכר בעיקר את צלילות הדעת הדועכת שלה, את הבלבול והסניליות שצצו ברגע כזה או אחר בשיחה, ואיך זה שסבתא שלו, פולנייה מטופחת שכל חייה הקפידה על פעם בשבוע בסלון של רודיקה כדי לסדר את הפריזורה, מוותרת עכשיו לשאריות השיער שיקפצו להן ברישול לא אלגנטי.
 
עד שיירד המסך
 עד שיירד המסך 
 צילום: רויטרס 
 
גם כשנדחסנו במעלית יחד עם עוד חמישה קשישים שנהגו במניירות "קשישיות" מסורבלות, הוא מצא בכך עצב. אני מצאתי סיבה לחייך, "תראה כמה הם כמו ילדים" לחשתי לו כשאחד הזקנים שאג משהו שנשמע טוב יותר ביידיש לעברו של זקן נוסף שניסה להיכנס למעלית. טון הדברים ושפת הגוף רמזו שהנאמר מקביל פחות או יותר ל- "איזה בנאדם אתה, תסתלק! אני אלך איתך מכות, לא מתבייש לעשות עיניים לפולה שלי אתמול בבינגו" רציתי שיראה שהם, מבחינתם, לא בהכרח רואים רע ב"מצבם" והוא אינו רע בהכרח. יש בו שמחה וצחוק ויופי משלו.
 
 Doing the garden, digging the weeds, Who could ask for more. Will you still need me, will you still feed me, When I'm sixty-four. 'The Beatles' 
כשנסענו הביתה, הוא סיפר לי שקשה לו לראות ככה זקנים ולמרות שבית האבות הוא סביר ונחמד מאוד– סבתא הייתה צריכה, ויכלה, להזדקן יותר בכבוד, כי היה לה הרבה כסף פעם, כי פעם היה לה את סבא, כי פעם היא לא הייתה לבד, וכמה חבל שלהורים שלו שממשיכים לדאוג לה גם היום, גם להם נעשה קשה יותר ויותר. חייכתי אליו ונזכרתי במשפט האחרון שאמרתי לו מתחת לחופה רגע לפני שאני עונד לו טבעת וקושר אותו אלי חזק חזק שלא ילך ימינה ולא שמאלה. "להזדקן! ביחד. עד שיירד המסך", אני זוכר את השורה הזאת ברגע ההוא, והכוונה והמשמעות שלה נכונים בי עד היום. הרי שנינו תמיד מעולפי התרגשות מול זוג זקנים בפארק שאוחזים ידיים, שנינו מחליקים זה בזה עור מתרגש, כמו שני ברווזים מסוכרים מעודף מתיקות של החיים - מעצם המחשבה שהם יחד עשרות שנים.
 
זה נכון, הזקנה לא נראית עלינו נהדר כמו חולצת מעצבים, אבל יש לה צדדים מקסימים, את חלקם ביכולתנו לזרוע מבעוד מועד, ויש תכתיבים של החיים. הזכות להזדקן יחד היא פרי עבודה של שני אנשים, למרות שלחיים יכולות להיות תכניות אחרות. הבריאות? מעבר לאכילה נכונה, חבישת כובע בשמש, קונדום ביחסי מין, סוודר בחורף והימנעות מסמים (לפחות כאלו שמסוכנים במיוחד) גם היא בידיי אללה. קחו רגע לחשוב מתי התקשרתם לאמא וכמה ביקרתם את סבתא החודש כדי למצות את הנקודה הזאת.

המאמצ' שלי, שנוהג באופיו הייקי לתייק כל תעודת אחריות בקלסר, מבין היום שהחיים לא מגיעים עם תעודת אחריות מלבד זו האישית שלנו, לכן צריך לשמוח בהם ככל שאפשר ולצבור אוצרות אנושיים וכלכליים שיבטיחו לנו שמחה - גם רגע לפני שהדרך נגמרת.

עוד ב - "מילים של גבר"
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by