בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
בריאות הילד  
האוזן השלישית  
 
  צילום: אילוסטרציה: אימג`בנק/gettyimages    
בריאות הילד  |
 
רביד פלג

אחד מתוך אלף ילדים נולד עם לקות שמיעה כזו או אחרת. כיצד נדע האם התינוק שלנו הוא כבד שמיעה? אילו מבחנים נערכים בשלבי ההתפתחות השונים, ומהו הטיפול המוצע?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אחד מתוך אלף תינוקות נולד עם לקות שמיעה כזו או אחרת. אחד מאלף ילדים בעלי לקויות שמיעה סובל מלקות חמורה, בלתי הפיכה, שמצריכה שתל או סיוע של מכשירי שמיעה. כיצד נוכל לזהות האם הילד כבד שמיעה? אילו מבחנים נערכים בשלבי ההתפתחות השונים? מהי המשמעות של לקות שמיעה וכיצד מטופלים הילדים? מירית הלוי, קלינאית תקשורת, מומחית לתחומי הדיבור והשמיעה, 'מכון פונטון' רמת השרון, מסברת את האוזן.
 

שנת שמיעה

נמצא חסר סבלנות וריכוז
 נמצא חסר סבלנות וריכוז  
 צילום: אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages 
 
השמיעה נרכשת בשלבים, החל מהשלב העוברי, כשהתינוק עדיין ברחם אימו. "אנחנו מתחילים לשמוע עוד בתקופה העוברית, דרך ויברציות נוזל מי השפיר", מסבירה הלוי. "התינוק שומע ומגיב לפעימות ליבה של אמו, לקולה, לקולות של דיבור ומוסיקה, שהאם נמצאת בסביבתם. תגובות אלו משתכללות עם הלידה, בחלוקה לשלבי התפתחות. בשלב הראשון, מיד לאחרי הלידה נוכל לראות תגובת בהלה מצלילים חזקים, המתאפיינת ב'רפלקס מורו' (רפלקס בו התינוק פושט את ידיו לצדדים בבהלה שמלווה לעיתים אף בבכי). בהמשך, בשלושת החודשים הראשונים, נצפה להעדפת קולה של האם, נראה שהתינוק משתתק נוכח קולה, נצפה לשינויים נוכח האינטונציה ונבחין בהקשבה לצליל פעמון. הדגש בשלב זה הוא על ערנות שמיעתית, תשומת לב לעוצמות חזקות וקשב לצלילים חזקים. השלב הבא, ארבעה עד שישה חודשים, הוא השלב בו התינוק מתחיל לחפש אחר מקור הצליל בעיניו ואף בראשו. כמו כן מתחיל להשמיע קולות מלמול. עד לשלב זה התינוק בעיקר 'קלט' את המידע הקולי, ומרגע זה נראה גם התחלה של 'פלט'. הדגש בשלב זה הוא על התפתחות ההבחנה והמשוב השמיעתי – התגובה של התינוק לקולות שסביבו. בגיל שישה עד תשעה חודשים, התינוק אמור להגיב נוכח שמו, לבצע הבחנה בין קול ידידותי לכועס, להתחיל בעצמו לצעוק להשגת תשומת לב, להראות התנהגויות של קשב, כששומע שמשוחחים סביבו. מבחינת הפקת הקול, נשמע גיוון בקולות שמשמיע ואף התחלה של מילים כמו אמא-אבא. לפעמים אף נראה כי הוא חוזר על צלילים ששומע. הדגש בשלב זה הוא על התפתחות המלמול של התינוק. מגיל תשעה חודשים ועד גיל שנה נצפה לדריכות של הגוף נוכח צליל, תגובה נוכח שאלה שמופנית אל התינוק, הבנה וביצוע של מטלות כמו 'תעשה ביי ביי'. התינוק בשלב זה יכול לחפש מתוך שמיעה. חוסר תגובה בשלב זה מצד התינוק אינו בהכרח מעיד על תינוק שאינו שומע, אך סביר כי תידרש בדיקה".
 

שנה שנייה והלאה

 
השלב בו התינוק הופך פעוט, משולב בתקשורת ברורה יותר בינו לבין הסביבה, דבר שלעיתים מקל על איתור סממנים המעידים על בעיה בשמיעה. הלוי מפרטת מגוון אינדיקציות לקושי בשמיעה בשלב זה של החיים. "בשנה השנייה לחייו של הילד, ישנן יותר אינדיקציות לקושי בשמיעה. לדוגמא, פעוט שמשתמש בעוצמת קול חזקה או שמבקש להגביר את הטלוויזיה או המוסיקה. זה לא בהכרח אומר שהילד לא שומע, לעיתים מדובר בהעדפה אישית לשמוע בקול חזק יותר, אך כן יכול להתעורר חשד לכיוון. סימן נוסף בגילאים הללו שבין שנתיים לשלוש, ואף גילאים מאוחרים יותר, הוא חוסר קשב וטווח ריכוז נמוך. ילד שמדווח אודותיו, כי בשעות מפגש בגן הילדים לאחר זמן קצר מאבד סבלנות, מדבר, לא מקשיב וכד', יתכן ולמעשה התעייף מלנסות להקשיב, כשבבסיס מדובר בירידה בשמיעה. אינדיקציה נוספת וחשובה מאוד היא עיכוב משמעותי בהתפתחות השפה. בגיל שנתיים, מצפים לאוצר מילים גדול יחסית, לשילוב של שתי מילים או יותר לכדי משפט. דיבור משובש יכול גם הוא להיות אינדיקציה לבעיה בשמיעה. ילדים מפצים בקלות מה על ירידה בשמיעה, לומדים בעצמם לקרוא שפתיים, מפענחים את התקשורת באמצעות ג'סטות ומימיקה, לכן פעמים רבות קשה להבחין כי מדובר בירידה בשמיעה. בעת ירידה משמעותית חד צדדית (כלומר באוזן אחת), לעיתים נוכל לראות חוסר שיווי משקל ונפילות תכופות. לעיתים הסיבה היא גודש בעור התוף באוזן אחת, או כמויות גדולות של נוזלים, לדוגמה בעקבות דלקת אזניים".
 
 

מבחני שמיעה

לקות עשויה לנבוע מהצטברות נוזלים
 לקות עשויה לנבוע מהצטברות נוזלים  
 צילום: אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages 
 
בדיקות שגרתיות שונות מבוצעות בשלבי ההתפתחות השונים, בעת שהממצאים מעידים על בעיה, נעשה איתור נוסף עד למיקוד הבעיה. "איתור בעיות שמיעה נעשה, בשנים האחרונות, בגילאים מאוד מוקדמים, כיוון שבמרבית בתי החולים מתבצעות בדיקות סינון כבר לאחר הלידה. במהלך 48 השעות מרגע הלידה, עובר הילוד בדיקה שתוצאותיה רישום שיכול להעיד על היכולת התפקודית של כל אוזן. פעמים רבות, כשהילוד לא צולח את הבדיקה, הוא מזומן לבדיקה חוזרת בטווח של חודש ימים. אם בבדיקה זו נראית אינדיקציה לירידה בשמיעה, התינוק מופנה לבדיקות נוספות. בדיקות אלו מאפשרות לאבחן ירידות שמיעה הנובעות ממקור עצבי. בדיקה נוספת שאיננה פולשנית או דורשת שיתוף פעולה של התינוק, מבוצעת בעת הצורך בגילאי חודש עד חודשיים. בבדיקה זו מתקבלים רישומים שנותנים אינדיקציה של סף השמיעה האמיתי של הילוד. אלו הן בדיקות חשובות שמבוצעות לפי שיקול דעתו של הרופא המטפל, לרוב כשהבדיקות הקודמות מעידות על בעיה. בדיקה שגרתית לסינון בשמיעה מבוצעת בגיל שבעה חודשים, במסגרת טיפת חלב, אז מושמעים צלילים מאחורי גבו של התינוק. אם התינוק לא צולח את בדיקת הסינון הוא מופנה לבדיקה ב'תא שמיעה', אז מנטרים את השמיעה בדרך מבוקרת יותר".
 

ירידות שונות

עלול לחוש מבודד
 עלול לחוש מבודד  
 צילום: אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages 
 
קיימים סוגים שונים של ירידות בשמיעה. "החלוקה המקובלת היא לשלושה סוגים. הראשון הוא הסוג ההולכתי, כלומר פגיעה בהולכה מבחוץ אל תוך האוזן. ירידה שכזו נובעת מבעיות באוזן החיצונית, האפרכסת (החלק שנראה לעין), התעלה או האוזן התיכונה. אפילו פקק של שעווה יכול לגרום לירידה בשמיעה, שנחשבת לטווח של ירידה קלה עד בינונית. פקק שכזה ניתן לטיפול והירידה בשמיעה היא הפיכה. נוזלים באוזניים ודלקות חוזרות ונשנות מאחורי האוזן התיכונה ובאזור עור התוף, מהווים אף הם גורם לירידה בשמיעה. בקטגוריה זו מצויים גם מצבים של מומים מולדים, כגון אפרכסת שאיננה תקינה, כשהמשמעות של האפרכסת היא בריכוז גלי הקול לתוך תעלת השמע. כשיש חוסר באפרכסת, יש לכך השלכות גם על השמיעה. מקרים מולדים של חוסרים או פגמים בעצמימי השמע (עצמות קטנות בפנים האוזן), אף הם משויכים לקטגוריה זו".
 

סיבה עצבית

"סוג שני של ירידות בשמיעה הוא בשל פגיעה עצבית. מדובר בפגיעה באוזן הפנימית או בעצב השמיעה, לרוב רואים זאת בגילאים המבוגרים, אך כן קיים גם בקרב תינוקות וילודים. ירידה שכזו נובעת משימוש בתרופות מסוימות שהאם צרכה במהלך ההריון, צריכת סמים במהלך ההריון וכן מומים מולדים. במקרים של ירידה עצבית יש צורך בשיקום השמיעה על ידי שתל או על ידי שימוש במכשירי שמיעה. הסוג השלישי של ירידה בשמיעה הוא עירוב של השניים, שילוב של ירידה הולכתית ועצבית".
 

משמעויות כבדות משקל

"המשמעות הראשונה היא בטווח היכולת של האדם לשמוע. ירידה בשמיעה נמדדת בדציבלים, כלומר בעוצמות קול. העוצמה המינימלית שנדרשת ל'אדם שומע', שאין לו בעיות בשמיעה על מנת שישמע, עומדת בין 0 ל-25 דציבלים. מי ששומע רק החל מטווח של 25 עד 35 דציבלים, נחשב לבעל ירידה בינונית בשמיעה ומי ששומע בטווח שבין 70 ל-90 דציבלים משמע שלוקה בירידה חמורה בשמיעה. חשוב לזהות את הירידה בשמיעה כמה שיותר מוקדם, כדי לתת לה את המענה הנכון ביותר על ידי טיפול ושיקום השמיעה. ילדים אמורים לרכוש את השפה, את יכולת הדיבור וכן מיומנויות קוגניטיביות וחברתיות שונות, שקשה מאוד לבצע כשהשמיעה לקויה. לכן, התערבות מוקדמת תוכל להעניק את מירב הסיכויים לרכישה תקינה".
 

פתרונות

"כאשר הירידה בשמיעה נגרמת בעקבות דלקות אוזניים כרוניות, נוזלים וכדומה, טיפול תרופתי יכול לסייע בדלקת וכן ליכולות השמיעה. פעמים רבות הדלקות הכרוניות מלוות בירידה בשמיעה, תלוי עד כמה המקרה כרוני ומהן כמויות הנוזלים המצטברות. בדיקת 'אינפנומטריה' היא בדיקה המבוצעת לשם איתור נוזלים מאחורי עור התוף. בדיקת שמיעה שכזו מאתרת הימצאותם של נוזלים ויכולה להעיד על ירידה בשמיעה. לעיתים, במקרים כרוניים, ממליצים הרופאים על ניתוח 'כפתורים', לשם ניקוז הנוזלים שמאחורי עור התוף. השינוי בשמיעה לאחר הניתוח הוא שינוי דרמטי. הדימוי של ילדים שלהם הצטברות של כמויות גדולות של נוזלים באוזניים הוא כשל אדם שמסתובב עם פקקים בתוך אוזניו. פעמים רבות, במקביל לניתוח או לפניו, חשוב ומומלץ לעשות 'אטמים' נגד מים, שמגנים על האוזן, הן מפני כניסה של נוזלים ומים והן מפני הישנות של דלקות".
 

המענה לירידה עצבית

לעיתים חש מנותק מכל העולם
 לעיתים חש מנותק מכל העולם  
 צילום: אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages 
 
הטיפול המוצע לירידות עצביות עמוקות יותר הם שתל קוכליארי והתאמת מכשירי שמיעה. "השתל מוכנס בפרוצדורה ניתוחית, כשהמידע הקולי מומר למעשה למידע חשמלי, המועבר ישירות אל עצב השמיעה באוזן הפנימית. מכשיר השמיעה, לרוב, מגביר את עוצמת הקול ואף מעבד את הצליל כך שבעלי הלקות יוכלו להבחין ולשמוע אותו. חשוב להתחיל בטיפול כבר בחודשים הראשונים על מנת שהתינוק הרך יקלוט בצורה הטובה והתקינה ביותר את הצלילים סביבו".

שיקום ותמיכה

מלבד הפתרונות התרופתיים והמכשירנים, יש צורך בשיקום ולמידה, שנעשים על ידי ארגונים שונים כגון מיח"א, 'שמעיה', 'שמע', וכדומה, שמטרתם היא ליווי הילדים ומשפחותיהם בהיבט השיקומי. "למשפחה שבה תינוק או ילד לקוי שמיעה יש צורך בהדרכה, בליווי של קלינאים שונים, ביניהם קלינאי תקשורת. רכישת השפה של אותם ילדים היא זהה לילדים רגילים, רק שהם, לעומת האוכלוסייה השומעת, זקוקים לסיוע מהסביבה, לוויסות נכון ומותאם לגרייה מרוכזת ומכוונת".

שילוב לעומת בידול

אם בעבר נהוג היה לשלב את לקויי השמיעה במסגרות ייחודיות, הרי שמזה תקופה, הגישה המאומצת שונה בתכלית. "הדגש שמושם כיום הוא על שילוב בסביבה שומעת", מסבירה הלוי. "החברה לא מעוניינת להנציח את הליקוי וליצור קבוצות נבדלות של ילדים שאינם שומעים. לכן, העבודה היא לשם רכישת השפה הדבורה, המילולית. כן מלמדים שפת סימנים כמהווה ערוץ נוסף של תקשורת".

חשיבות האיתור המוקדם נעוצה באפשרות של בעל הלקות להתמודד עם העולם שבחוץ באופן האופטימלי נוכח קשייו ומגבלותיו. נכון, אם כן, לשים לב לתגובותיו ולהתנהגותו של התינוק מראשית דרכו בעולם. הטכנולוגיה של המחר כבר פה, זה אולי קשה, אך ללא ספק אפשרי.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by