בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
תמונות מחיי גירושין 
לא קלה דרכנו - 18 
 
 הלאה. צריך ללכת הלאה    צילום: SXC    
תמונות מחיי גירושין |
 

בצעדי התאוששות ראשונים נונה משתחררת משליטת הכדורים ומחזירה את השליטה לידיה. לאט לאט, בין הטיפות, עם חשש תמידי מנפילה חזרה לתהום

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 אני מפחיתה חצי כדור בכל שלושה ימים, הפסקתי לחלום חלומות מסויטים וגם חדלתי לצרוח מתוך שינה ולהפחיד את ילדיי. ללא ספק, משהו טוב קורה 
בשלושת החודשים האחרונים אני מבזבזת זמן ניכר מלילותיי במשחקי שש-בש באינטרנט עם בחור אחד שמתגורר בנסיכויות הנפט. הידיד הווירטואלי שלי צעיר ממני בעשור, ילד שמנת מוצלח, מצחיק ומרתק בשחצנותו השנונה, חובב שאכטות כמוני ומנסה בכל קסמו לשכנע אותי להיפגש באמסטרדם. כמעט מתחנן אליי שאבוא לשבוע על חשבונו למרות שהוא ישהה שם רק שני לילות.

בשבועות האחרונים, בהתייעצות וליווי הפסיכיאטרית של מכבי, אני מפחיתה חצי כדור בכל שלושה ימים במטרה להפסיק לחלוטין את הטיפול בכדורים. כבר ניכר שיפור רב בכושר הדיבור שלי, כמעט ונעלם הקושי לחבר משפטים שלמים וברורים. הפסקתי לחלום חלומות מסויטים וגם חדלתי לצרוח מתוך שינה ולהפחיד את ילדיי. ללא ספק, משהו טוב קורה.
 
סוכריות במקום כדורים
 סוכריות במקום כדורים 
 צילום: sxc 
 
למרות השיפור במצבי הנפשי יש הרבה בעיות גופניות שמלוות אותי בשל הזנחה פושעת: אין לי שיניים טוחנות בפה, יש לי רצועה קרועה בברך אחת ובשנייה קרע במיניסקוס ואני סוחבת עודף משקל של כחמישים קילוגרמים בגלל התמכרות קשה לסוכר ובצקים. כבר שלושה חודשים אני מחוברת למקרר באינפוזיה - למרות הארוחות הבריאות שאני מבשלת לילדיי מאז שאלתרתי מטבחון, עברתי אני לתזונת זבל בלבד. בתוך דקות אני מסוגלת להאביס את קרביי בעוגות, עוגיות, גלידות, ממתקי גומי וקרמבואים ואפילו לא חווה תחושת קבס. כעשר פעמים ביום אני מחליטה על דיאטה חריפה, כשכל החלטה כזאת גוררת אחריה בולמוסים של אכילה בלתי נשלטת.
 
 
 
אני מרגישה כמו משתקמת מתאונת דרכים נפשית קשה מאוד ובקושי עושה תנועות - גם משום השומן שמקשה עליי לזוז וגם מפני שאני פוחדת מלעשות גלים, חוששת מרעיונות ומיזמים או החלטות גורליות שרוקח מוחי. כבר היו פעמים שחשבתי שהדיכאון מאחוריי והתחילה איזה סוג של עלייה שנדמתה כתחילתו של שגשוג, עלייה שאחריה היו ירידות תלולות לתהומות מאוד חשוכים. מאוימת כאילו הדיכאון אורב לי בסיבוב.
 
 בתי הפייה הייתה אומרת הרבה פעמים דברים ישירים ופוגעים מבלי להתכוון או להבחין בכך. במשך שנים הייתה מתפעלת מנשים יפות ברחוב ומביעה משאלה בקול רם ש'הלוואי שאחת כזאת תהיה אמא שלי' 
שני גוזליי עברו שינוי רדיקלי בתקופה שנעדרתי מחייהם. בתי - שכל ילדותה החולמנית הייתה אפופה בעולמות האגדיים שלה והתאפיינה כילדה חסרת דאגות הפכה לילדה עצובה ומלאת חרדות. מתוך החופש המחשבתי הזה ובתמימותה, הייתה אומרת בתי הפייה הרבה פעמים דברים ישירים ופוגעים מבלי להתכוון או להבחין בכך. במשך שנים הייתה מתפעלת מנשים יפות ברחוב ומביעה משאלה בקול רם ש"הלוואי שאחת כזאת תהיה אמא שלה". כמו כן, כשהייתה משווה בפניי את כמות אהבתה לאביה מול אהבתה אליי – תמיד יצאתי כשידי על התחתונה. גם בתקופה שמיד לאחר הפרידה מאביה לא חסכה ממני בתי תיאורים מכאיבים על בטנה ושדיה התופחים מהריון של אהובתו החדשה של אבא.
 
לעומת זאת, בני - שנולד ילד דאוג, עצוב ואחראי על הוריו, הפך פתאום לילדותי יותר עם חוש הומור חדש שסיגל לעצמו וקלות שאף פעם לא אפיינה אותו. כל ימי ילדותו היה בני שוקל את מילותיו כדי לא לפגוע או להעליב. אם היה מנצח במשחק והילד היריב היה לוקח את ההפסד בצורה קשה מייד היה קופץ ילדי ומכריז על עצמו כמי שהפסיד במשחק. אחרי הפרידה החל להביע את רצונו למות ואף תאר כיצד הוא מתכנן שזה יקרה. בעקבות דיבורים אלו של ילדי האהוב פניתי לפסיכולוגים של ילדים ולזכות אביהם נותר לומר שהוא נרתם כולו לנושא ואף מימן את הפגישות היקרות. קשה לתאר את המצוקה והאשמה שהרגשתי באותם ימים, בעקבותיה ובעצתם של הפסיכולוגים העברתי את ילדיי לידי אביהם לכמה חודשים.
 
 החלטתי להתחייב סופית לחיים לפחות עד שייכנסו ילדיי לעשור הרביעי של חייהם ולא לפנטז על הקלות שבמעשה התאבדות או לפלרטט עם המוות בכלל 
בימי שני בלילה, כשילדיי אצל אביהם, מתקשרת אליי בתי ובוכה שהיא מתגעגעת אליי ושהיא לא מצליחה להירדם. אני מקריאה לה במשך כשעה פרקים מהספר האהוב עליה - "אורה הכפולה" - דרך השפופרת כשהיא במיטתה בבית אביה, ובין לבין מבטיחה למתוקתי הבטחות חוזרות ונשנות שאמא כאן לתמיד, ומתחייבת לה שאינני בורחת יותר לשום מקום וכשגם אם יפקוד אותי עוד משבר אעבור אותו ואתגבר עליו לצידם. המהפך שעברה בתי מעציב אותי נורא והשיחות הליליות עמה כשהיא בבית אביה קורעות אותי בבשר החי. בעקבות זה החלטתי להתחייב סופית לחיים לפחות עד שייכנסו ילדיי לעשור הרביעי של חייהם ולא לפנטז על הקלות שבמעשה התאבדות או לפלרטט עם המוות בכלל. אפילו אם אצטרך להתמודד עם מצב קיצוני כמו מחלה ממארת לא אעשה לעצמי הנחות ולא אנטוש עד כלות נשמתי באפי.

ובמבזק ידיעות חו"ל: האח המלאך שלי חוזר בעוד שבועיים מהודו עם בת זוג חדשה, בשיחת הטלפון שדיברנו מסר שיש להם הודעה דרמתית שאינה קשורה לנושא הפינוי שלנו מביתו. הילדים שלי טסים מחרתיים עם אביהם לטיול פארקי-שעשועים בארצות הברית ואני הוזמנתי ואף נעתרתי לפגישה עיוורת בעיר האהובה עליי, אמסטרדם.



לפרקים הקודמים של "תמונות מחיי גירושין"
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by