בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
יחסים מתוקשרים 
שובי הביתה 
 
  צילום: gettyimages    
יחסים מתוקשרים |
 

חייה הכפולים של שובי מייסרים אותה, בפגישה עם טליה פלד היא מוצאת את האישור שחיפשה כל כך הרבה שנים, הוא מגיע מעולמות אחרים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
"שובי". היא מציגה את עצמה בלחיצת יד חזקה, יד שמסתיימת בציפורניים ארוכות במיוחד, לובשת מכנסיים שעלו הון באחת מחנויות כיכר המדינה, מניחה תיק מעצבים על משענת הכיסא, ומתוך הרגל מספרת את תולדות השם שהעניקו לה הוריה אחרי שלושה חודשים בהם שמה היה "התינוקת" . אני מהדור הזה שבו הורים קראו לבנותיהם על שמן של סבתות מיוסרות שחיו חיים לא קלים, היא מחייכת חצי חיוך שאת חציו השני בולמת כמות גדולה של בוטוקס. אני מציינת לעצמי ואחר כך באוזניה של שובי שאני רואה אצלה ערוצים של ראייה מטאפיסית - אולי אפילו יכולת לתקשר עם מתים.
 
המילים שלי לא קשורות לרצף המילים של שובי והיא קופצת מדי פעם לספר על החנות בכיכר המדינה חוזרת לצריף של סבתא שושנה שהיום מונצחת במחצית שמה, ממשיכה לספר על סבתא ביאטריס (המחצית השנייה של שמה) תוך תיאור הרופא שמזריק לה בוטוקס, מעירה הערה מצחיקה על ציפורני שושנה דמארי שלה ומסכמת:" אז יצא שאני שובי, שם מוזר" היא עוצרת, מעבירה את הציפורניים בשיערה, מותחת את הגב זקוף ומתוח, מזיזה את הטוסיק לקצה הכיסא: נולדתי לפני חמישים וארבע שנים בדיוק היום היא אומרת, ומיד שואלת מה דעתי על הנעליים שלה ולא מחכה לתשובה.
 
 
קוקטייל תיאורים, זמנים ופיסות חיים
 קוקטייל תיאורים, זמנים ופיסות חיים 
 צילום: gettyimages 
 
"מה מביא אותך אלי שובי?" אני שואלת את האישה היפה והמצחיקה הזו, ומצפה שהיא תפרוס בשלושה משפטים את הרקע ונתחיל - אבל אני מוצאת את עצמי מהנהנת כחצי שעה ומנסה להקשיב ולחבר חמישה עשר פאזלים שמסופרים בערבוביה לא הגיונית שזורים בשמות מעצב השיער, חנות התיקים, הטיסה בה אבדו משקפי השמש, המורה של הבן, המורה של הבת, הם כבר בצבא , יש לי גנן חדש, התחלתי פילאטיס אחותי לא בקשר טוב איתי, יש מסעדה נהדרת את חייבת לבוא איתי פעם ועוד ועוד ועוד ... קוקטייל תיאורים, זמנים ופיסות חיים. אני פוערת עיניים גדולות ומנסה להתרכז מול האישה המתוקה הזו ומתחילה לאבד סבלנות, מעיפה מבט אל השעון שתלוי ליד הדלת ושלא כהרגלי, פשוט נותנת לה לסלק את עודפי האינפורמציה של עצמה כמו שטיפה של פח אשפה עם צינור. תוך כדי הכאוס המוזר הזה, אני רואה את סבא שלי.
 
סבא שלי מת לפני יותר משלושים שנה, הוא מת ומיד היה לידי וממשיך להיות בכל פעם שאני מבקשת. אני רואה אותו יושב בסמוך לשובי , אני שומעת את הצחוק הצרוד והמשתעל שלו, ומבינה שהוא מראה לי פרט חשוב בחייה. אני שואלת אותה אם אמא שלה נפטרה כשהיתה צעירה, אם נשארה עם אבא חרוץ וחזק? ובעצם ממשיכה לתאר את כל מה שסבא שלי מראה לי. אני לא מספרת לה למה אני שואלת. ושובי מתחילה להוריד קצב, מחייכת חיוך ילדותי ומספרת על אמא שלה שנפטרה ביום בו שובי אמורה היתה להתגייס לצבא - ועל ההחלטה שלה להתחתן מהר ולהקים משפחה לתפארת מדינת היהודים.
 
ושוב סיפורי החוצלארץ וכיכר המדינה , ואין לה באמת את המראה הזה. מאחורי ציפורני האקריליק המפוארות מתגוררות בנחת אצבעות סדוקות מחול ועבודת גינה, וסבא שלי המת והטוב מראה לי את שובי בביתה, מטגנת קציצות ירק. אני מסמנת לשובי שנותרה עוד רבע שעה לסיום הפגישה בינינו ושואלת אותה שוב למה היא באה עד הגליל מהקיבוץ הדרומי שבו היא הקימה את ארמון החלומות שמנקר את עיניי החברים הותיקים. סבא שלי פורס על הקיר מפת עולם גדולה ואני שואלת אותה את שובי חסרת השקט אם היא נעה ונדה בין שני עולמות, וסבא שלי נעלם. "שובי את חיה חיים כפולים?" אני שואלת שוב ומרגישה איך בכי גדול מתגלגל לה וגם לי במעלה הגרון ושוב סבא שלי חוזר מהצד השני שלה הפעם במראה אחר, ואני שומעת שריקה מהסוג ששמעתי כשהייתי ילדה, בכל פעם שדמות שאינה בין החיים היתה לידי.
 
 אלי החתיך, זה שכולן רצו והוא מכולן בחר בה, בשובי המגודלת שגבוהה ממנו בחצי ראש, שובי עם השם המוזר והצחוק המוזר שגורם לכל חדר האוכל לסובב את הראש אחריה 
שובי משתתקת. ואז מתחילה לספר לי על בעלה ואבי ילדיה. עוד מעט נהיה סבא וסבתא, היא צוחקת. אני עוצרת אותה ומרגישה איך חמישה עשר הפאזלים שלה מתחילים להתמסגר לתמונות ברורות, מצחיקות ועצובות יחד. אלי החתיך, זה שכולן רצו, והוא מכולן בחר בה, בשובי המגודלת שגבוהה ממנו בחצי ראש, שובי עם השם המוזר והצחוק המוזר שגורם לכל חדר האוכל לסובב את הראש אחריה. אני שואלת את שובי מתי נכנס לחיייה האיש האחר ושומעת באוזניי מנגינה מוכרת מסדרת ילדים ישנה "ילדי כל העולם ... שלום חברי לעט..." ושובי שכמעט ארבעים דקות לא הפסיקה לדבר, שותקת עכשיו. מוציאה משאף ונטולין ומנסה להחזיר לעצמה את הנשימה תוך כדי שהיא קוראת הודעות סמס ומסדרת שוב ושוב את שיערה. היא לא מצליחה לדבר, ואני שואלת אותה אם את האיש האחר היא הכירה עוד לפני שהיא ואלי הכריזו במועדון הנעורים של הקיבוץ על חברותם. ושובי לוחצת פעם נוספת על המשאף ומהנהנת. הטורנדו שהיא ייצרה בחדר נעלם, כך גם סבא שלי, ושובי מחכה למוצא פי. ואני מוצאת את עצמי עושה את מה שאני לא אוהבת לעשות, מתחילה לנחש את חלקי הפאזל החסרים: "יכול להיות שהתכתבת איתו? שובי מהנהנת - ואני שוב חושבת על תכנית הטלויזיה שלוותה את חופשות הקיץ של ילדותי ולא מקבלת אישור מחברי השקופים שבזה מדובר אבל מבינה. "שובי זה מתנדב? התאהבת במתנדב?" והיא מהנהנת שוב. את החלטת להשאר כאן בקיבוץ להקים משפחה שתשמח אותך ואת אבא שלך שהתאלמן צעיר ונשאר אוהב את אשתו המתה ומסרב לבגוד ברוחה? ושוב הנהון להסכמה.
 
אני ממשיכה: האיש ההוא היה כל הזמן ברקע, הוא שארגן לך עבודה במשרד נסיעות גדול כדי שתוכלו להפגש ארבע פעמים בשנה? הוא שקנה לך בגדים בכיכר המדינה? ושובי מוציאה את המשאף ומספרת לי על האיש שגר באנגליה בכפר שדומה מאד לקיבוצי הצפון, הוא, שהגיע לפני שלושים וחמש שנים לקיבוץ שלה. הוא הראשון, שכבתי איתו, נסעתי איתו לחו"ל, אפילו הייתי בחתונה שלו ונסעתי אליו עם אלי למסיבות החתונה של בנותיו. ואני חושבת שאלי יודע, היא מסכמת, הוא שומע אותי מדברת איתו כל סוף שבוע בטלפון, הוא יודע שאני נפגשת איתו כשאני נוסעת לחו"ל. הוא לא יודע שאנחנו נפגשים באותה מיטה ובאותו מלון.
 
ואני מביטה אל השעון ושואלת את עצמי ואחר כך את שובי: אז למה באת אלי? מה בעצם רצית לדעת? אני רואה אותך כל כך שלמה עם הסידור הזה, אוהבת את אלי, אוהבת את האיש הבריטי, חיה בשלום עם עצמך ועם חייך, למה באת לכאן שובי?

ושובי , האישה המצחיקה והנמרצת הזו, חוזרת להיות התינוקת נטולת השם ועונה: רציתי לקבל אישור שזה בסדר. "ממני?!" אני שואלת ומרגישה איך הקשר בגרון משתחרר והופך לצחוק של הקלה. שובי, אין לי סרגל שימדוד טוב או רע. אם טוב לך, זה הטוב שלך, ואם היה לך רע, היינו משרטטות את השביל שיחלץ אותך משם" ואז אני מבינה. ושואלת את שובי אם קיים בה פחד שאולי אמא שלה המתה רואה וכועסת. ושובי מהנהנת מוציאה שוב את המשאף ומרוקנת לחיצה אל ראותיה, אני מבינה. ומשחררת את שובי אחרי עוד דקות של ישיבה בחוץ וסיגריה משותפת, מנסה על רגל אחת ללמד אותה להקשיב לאמא שלה שלא כועסת בכלל, לקרוא את הסימנים מעולם המתים, לקבל בברכה את הביקורים שלה ולהמשיך בחייה הצבעוניים.


הכותבת הינה מתקשרת ויועצת צמיחה אישית - talyapeled@gmail.com

טורים קודמים ב- "יחסים מתוקשרים"
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by