בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
מילים של גבר 
גשם של אהבה 
 
  צילום: gettyimages    
מילים של גבר |
 

היום מתקצר, החשיכה מקדימה, ויש מי שדיכאון החורף מתיישב עליו גדול ואפור כמו פיל. כשגשם מטפטף על העורף וקררר, יובל כדורי אלטמן מזכיר לכולנו את העיקר

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מאמצ' אנטי פריז
 מאמצ' אנטי פריז 
 צילום: SXC 
 
בכל תחילת ספטמבר, יחד עם השלכת ורגע לפני נחליאלי, משמיע המאמצ' יללות חרדה שתכיפותן ותוכנן נעשים קיצוניים יותר ויותר ככל שמתקרב הגשם הראשון. "אוי הנה, הימים מתקצרים. אוי אני חוזר מהעבודה בחושך. אוי תראה איזה אפור. אוי, עכשיו חייבים לחזור לג'ינס". הוא מודד את הימים שמתקצרים, מחשב כמות אור יחסית, ויודע לבד מתי מגיע היום הארוך בשנה ומתי הקצר. כשעוברים לשעון החורף הוא מכונס, מתאבל ולא שוכח להעיר שזה מוקדם מדי, וזו שערורייה שבגלל המגזר הדתי מוותרים על שעות אור. ליבו נקרע ביום שאני מוציא את חלוק הרחצה, מפזר החום ושמיכת הפליז מהאחסון. החורף קשה לו נפשית, ושני הקילו שהוא מעלה בעונה גורמים לו להסתכל על כל ענן כאילו היה אויב מדינה.
 

טיפ טיפה וטיפטיפון

החלוקים יוצאים מהארון ומאמצ' נכנס לדיכאון
 החלוקים יוצאים מהארון ומאמצ' נכנס לדיכאון 
 צילום: gettyimages 
 
את הגשם הראשון של המאמצ' ושלי לא אשכח לעולם. טיפה בתולית שהגיחה אז מהאפור לעבר שמשת הרכב, הפכה ברגע את עולמו של הבחור שהחל סוגר במרץ את החלונות, תוך שהוא זועק "לאאא" קורע לב ולרגע היה נראה שממש כמו המכשפה הרעה מהמערב, יש לו עניין של חיים ומוות עם המים האלו. באותו רגע, העלם החתיך, התזזיתי והמצחיק שהכרתי הפך לעלם בהלם, קרב. הוא החל למלמל סיפורים מתקופת השירות בצבא, על ימים של קור מקפיא וגשם, בשמירות. מספר לי כמו איש רדוף כמה החורף נורא ואי אפשר לחמוק ממנו, כמה זה רטוב, ואפור, ומגביל ומעציב. באותו שבוע, ממש כמו טופו, הוא פשוט ספג את כל מה שסביב: ככל שהשמיים האפירו הוא נעשה אפור יותר, ככל שהימים והאור התקצרו הוא נרדם מוקדם יותר וככל שירד יותר גשם, כך היה צורך רב יותר לסחוט ולנער אותו. לאחר שעיכלתי את התופעה המוזרה והזרה לי, התיישבתי באחד הלילות ולרקע נחירותיו המתייסרות כתבתי לו שיר. כזה שאולי יראה לו כמה חורף יכול להיות נפלא. כשהוא קם בבוקר הקפוא, שמעתי אותו מיילל מהכיור כמו גור חתולים בגשם. שעה אחר כך קיבלתי sms גדוש פוצי מוצי וסמיילים.
 
 

הקשר החיפאי

לא תראו כזה בתל אביב
 לא תראו כזה בתל אביב 
 צילום: רויטרס/רוני שיצר 
 
עם השנים גיליתי שמקור חרדת החורף של אהובי טמון בחיפה, שאומנם זכתה השבוע בתואר העיר היפה בישראל מבין הערים הגדולות, אך בשל המבנה הטופוגרפי שלה, ומיקומה על ההר ומול הים מתאפיינת בחורפים קשים לעומת המרכז הנינוח. רוחות נוראיות ומקפיאות, הכבישים בעליות והמורדות והנחלים הגועשים הזורמים בהם ממרום הכרמל והגנים הבהאיים מצטברים לאגם בעיר התחתית. אבל ברור לי שבמקרה של המאמצ', הוא סבל מהחורפים ההם בעברו, כי חווה אותם כסינגל. אם פעם הוא שקע בתרדמת חורף כמו דובה פולניה שסובלת ומתלוננת על מה שהטבע מכריח ברוח "עד אפריל אני אשב כאן במערה על ההר בחושך ובקור".
 

מועדון שמיכת הפוך

 
אבל היום לבחור שלי הייאוש בפירוש נעשה יותר נוח; יש מי שמלטף לו את הראש ומבין אותו, כשהוא חוזר מעוד יום עבודה המלתחה בארון כבר התחלפה כבמטה קסם, כדי לחסוך ממנו גמילה קשה, הוא ממשיך ללחוץ ON על המזגן, (את הטמפרטורה אני כבר שיניתי בסתר) גם החלוק, מפזר החום ושמיכת הפליז פשוט צצים עבורו פתאום כאילו היו פטריות דייקניות אחרי גשם ראשון. יש לו מי שינער אותו ויכניס אותו בזריזות לשגרה חדשה ונעימה לא פחות. יש לו מי שיסעד אותו בנכות החורף הזמנית ויצבע איתו את האפור. אני קונה לו נרקיסים, מבשל לו תבשילים שרק בחורף, דואג לנו לנעלי קיפי חומות ומנחמות, משתדל להפתיע בכל מה שהחורף מציע וכשאני רוצה ממש להמיס אותו אני שולח לו sms ביום גשום במיוחד וקורא לו לבוא מהר אל מועדון שמיכת הפוך לבילוי מטורף. לא, לאו דווקא לסקס. אצל סטרייטים אולי יש יותר סקס בעונת הפליז והחיבוקים נוכח הנסיבות, אבל אני מזכיר לכם שבמערכת היחסים שלנו מעורבים שני גברים, כך שבמקרה הזה חורף או קיץ, סתיו אביב וכל ימי החג בדתות השונות לא ישנו לכאן ולכאן. תמיד יש, בשפע. בסיכומו של דבר, שלא כמו המאמצ' הרווק - המאמצ' הממוסד צולח את העונה בקלילות יחסית ואפילו נהנה, מלילות גשומים, הפסקות חשמל ורעמים שגורמים לנו להתכווץ יחד לכדור.
 
אני בחור של קיץ. אבל לעומת המאמצ', אני מסתגל לשינויים. מה אני מדבר?! אני חי משינויים. מבחינתי כל העניין של עונות השנה והשינויים שהן מביאות, הוא התחשבות אלוהית קטנה בבני האדם כאן, שלא ישתעממו. גם אתם זינקתם לפחות פעם אחת מספת הסלון באמצע רביצת טלוויזיה חורפית כאילו זו פעם ראשונה וצרחתם: "שיאאווווו איזה גשם!". המשוגעים לדבר אפילו ירימו טלפון לקרוביהם בערים השכנות לשאול "אצלכם יורד?". אולי אני לא חסיד גדול של שלוליות, שכבות בגדים וקור מקפיא, אבל שמח שמשהו שוטף מידי פעם את הג'יפה שלנו על שלל רבדיה ומוצא מה לאהוב בחורף, גם אם זה בעיקר כשהוא בחוץ ואני בבית.

כמו בקליפ של נורית גלרון, אני נהנה לעמוד ליד החלון כשהטיפות מכות מבחוץ, מול גשם זלעפות, חזק וכמעט כאוטי, כזה שגורם לך לחשוב אצל מי שכחת את סירת הגומי מהנסיעה לאילת, שיהיה למקרה הצורך. בנעלי הבית ותחת חסותו של המיזוג המרכזי אנחנו נהנים להרגיש כאילו אנחנו מנצחים את הטבע, שלא לאמר חורצים לעברו לשון או מניפים אצבע, ולא זאת שמשמשת לבדיקת כיוון הרוח.
 

מטרייה זוגית

הזוגיות שלנו טיפלה בחרדת החורף של המאמצ' בזכות ההשלמה שלנו זה את זה, זה לא שהוא רץ החוצה בטישרט להירטב בגשם הראשון, וגם לא צוהל מאושר למראה תחזית מזג אויר עם מעלות חד ספרתיות אבל הוא למד לחבב את החום הפנימי שנוצר בגלל הקור החיצוני. אם אתם סובלים מהחורף ואין לכם בן זוג "זורם עונות" או אפילו גרוע מזה – יש לכם אחד כמוכם, אני מייעץ לכם לעמוד פעם מתחת לגשם חזק, בלי מטריה, בלי שאכפת, כמו ילדים בני שלוש, כמו פרד אסטר, בשביל הצחוק והנשמה. זה מטהר וזה עוזר לתפוס פרופורציה (ואולי גם דלקת ריאות), חורף קל וחמים לכולנו.



לכל הטורים ב"מילים של גבר"
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by