בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
מבצע עופרת יצוקה 
בלי פאניקה 
 
 (צילום אילוסטרציה: אימג`בנק/gettyimages) איזו דומגא את משדרת לילדייך?   
מבצע עופרת יצוקה |
 
ד``ר טל פלג שולמן, נענע 10

המצב הביטחוני המלחיץ - מלחיץ, והמתח המורגש באוויר - מתוח מהרגיל. כיצד נתמודד עם החרדות הכל כך טבעיות למצבים מסוג אלו? המדריך לפאניקה הטבעית

 
 
 
 
 
 
 
 
 
(צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages) שדרי יציבות
 (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages) שדרי יציבות   
על רקע ירי הטילים בדרום הארץ והלחימה בעזה חווים כולנו, מבוגרים וילדים, מצבים של לחץ, אי ודאות, פחד וחרדה. מצבים אלו הינם טבעיים לגמרי, כפי שמסביר אריה טבעון, פסיכולוג קליני, מטפל משפחתי ומנהל מכון טבעון לטיפול בשיטות המשלבות מצבי תודעה של גוף ונפש - חשוב להדגיש כי לא מדובר באנשים חרדתיים בדרך כלל, אלא בתגובה של אוכלוסיה בריאה על רקע הלחימה וירי הטילים. חשוב להבדיל בין חרדה, שהיא תגובה כוללת, בלתי ממוקדת ומוגדרת של לחץ, לבין פחד, שהוא ממוקד יותר, מכוון כלפי גורם ברור, או כלפי סיבה עליה ניתן להצביע ולנטרל. כשיש מיקוד בגורם ברור, ניתן לעזור טוב יותר ולבודד את הפחד. כך ניתן לצמצם את הפחד לזמן, מקום או מצב נתון. כמו כן, יש להבחין כי לא כל אירוע הוא טראומתי, לא כל מצב של לחץ או חרדה יתפש כקטסטרופה. לדברי טבעון, פחד הוא דבר נורמלי וטבעי, בעוד שחרדה היא אירוע שיכול להפוך למציף. במצבים של לחץ וחרדה, חשוב להפוך את החרדות לפחדים, ולתעל את הרגשות למילים ולאמצעים מילוליים פשוטים ולדברים מוגדרים איתם מתמודדים.
 

כמו מגנט ממולכד

 
טבעון משווה בין חרדה לבין מגנט הסופח אליו גורמים שלילים מהסביבה; לכן, הוא חוזר ומדגיש, שחשוב מאד להפוך את קוטב התחושות השלילי, ולנסות לראות את הדברים מצד אחר, תוך שאיפה להפוך מינוס לפלוס. "שפה של חרדה" נוצרת מתוך תחושה של חרדה, וכוללת התבטאות באמירות טוטאליות בשחור לבן דוגמת "זה נורא", "אי אפשר לעשות כלום" או תחושה של הכללה שהכל שחור "וטראומטי". התבטאויות אלו גם מזמינות מחשבות טרגיות ורגשי אשם, דוגמת "למה לא עשיתי". בהקשר של הורים לילדים קטנים, חשוב שהם ישימו לב לשפה בה הם משתמשים, מאחר והיא כשלעצמה יכולה לייצר חרדה ואימה, ולמגנט באופן שלילי. רצוי להעמיד מול כל הארועים השליליים גם דברים ורגשות חיוביים. מתוך הקשרים שליליים, חשוב לייצר אסוציאציות חיוביות, תוך התייחסות לתחושת המצב והפחד כאל אתגר, ולא ממקום של מסכנות, קורבניות, או הקרבה.
 

השתמשו בדמיון שלכם

טבעון מספר על דוגמא של שימוש באמצעי מוחשי- בחפץ ככלי מאגי ונותן כח - על מנת לסייע לילד או למבוגר לשלוט בפחדיו, ללמוד הרפיה ולהתמודד עם פאניקה באזעקות. הילד קיבל מקל קטן שהוכן יחדיו, ושחולק ונצבע לשלושה צבעים: ורוד, צהוב, ושחור, כמעט כעין סוג של רמזור. הילד בחר בצבע הורוד ככזה שקשור לביטחון, רוגע וקרבה. השחור הוא צבע הפחד, והצהוב הוא צבע מטריד, אבל לא נורא. הטכניקה שתורגלה היתה כזו: כשפחדו של הילד מהאזעקות היה גדול, הוא לחץ על הצבע השחור בחוזקה באצבע כאילו הוא מפעיל את כפתור האזעקה והפחד עם כל העוצמה וכהמחשה לפחד העמוק שלו. לאחר מספר שניות, הילד עבר לשלב של נשימות עמוקות אל הבטן, ותוך כדי הוצאת האויר והרגעות, הילד עבר ללחוץ על הצבע הצהוב תוך הרגשה שהתחושה היא אחרת. בשלב הבא, עבר הילד ללחוץ על הצבע הורוד, כשהוא מדמיין שהאזעקה כבר לא מפחידה, אלא שהיא כמו מוזיקה חזקה ולא מציקה. באמצעות אותו מקל פשוט אותו נשא הילד בכיסו, הוא למד לשלוט במצב ובפחדים בעצמו. כך, מסביר טבעון, ניתן לעשות "קמעות" עם הילדים, וללמד אותם, דרך דימיון חיובי, את תהליכי ההרפיה והמעבר ממצב לחץ, אל מצב של רוגע ושליטה עצמית.
 
 

מודל לחיקוי

(צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages) הקפידו על שיתוף משפחתי
 (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages) הקפידו על שיתוף משפחתי   
בקרב ילדים בגיל הרך ובגיל בית-ספר יסודי, האירועים המתרחשים נתפסים ומפורשים דרך עיניהם של המבוגרים. גם אם באופן טבעי, מסביר טבעון, המבוגרים חוששים וחרדים מהמצב. יש לזכור כי המבוגר מהווה מראה לילדיו, ומתווך לילד את המשמעויות הרגשיות שלו: הורים עצובים או מבוהלים ישדרו לילדיהם כי הארועים מעציבים או מפחידים. הילדים מצידם, נותנים לדברים פרשנות משלהם. לכן, חשוב לעשות שימוש בשפה מאוזנת כשמסבירים לילדים את מצב הארועים בדרום, בעיקר להדגיש כי לא הכל שחור או לבן. בילדים, ובעיקר בילדים צעירים, תפיסת הדברים מתחלקת לשחור ולבן, חיובי ושלילי, "טובים ורעים", וכמו בסרטי הילדים, ילדים מצפים לדעת מיידית מיהו "טוב" ומי בצד של "הרעים" ויש לחשוש מפניו. כך הסכנה מוגדרת ומוחשית יותר, ואילו הילדים מרגישים בטוחים יותר.
 

כוח פנימי

(צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages) זה הזמן להתלכד
 (צילום אילוסטרציה: אימג'בנק/gettyimages) זה הזמן להתלכד   
לכל אחד מאיתנו יש משאבי התמודדות טבעיים וזיכרונות של מצבים בהם התגבר על קושי. טבעון מציע לזהות מצב וסגנון כזה, ולתת לילד להזכיר לעצמו כיצד התגבר. ברגע הקושי כדאי לזכור ולהזכיר את המצב ולעודד את הפעלת סגנון ההתמודדות. לדוגמא, ילד שהתגבר על ידי דיבור עם מישהו, או על ידי עשייה של משהו כמו ספורט, או על ידי החזקה של בובה, שירת שיר אהוב, או אפילו קריאה לעזרה והפעלת יוזמה. יש להזכיר לילד את כוחותיו להתגבר, לדמיין מחדש יחד, ולהעצים את הזיכרון החיובי הזה כך שיוכל להיזכר בו במצב הלחץ. ניתן לעשות תירגול מודרך של המצב הזה- ותתפלאו כמה שזה אפקטיבי ועוזר.

בכלל אומר טבעון, פעילות ועשייה הינם כלי חשוב על מנת להתגבר על הפחד, בניגוד להמתנה פסיבית. לכן, חשוב להכיר לילד את סביבת המקלט או הממ"ד, ואפילו לתרגל מראש מצבים של כניסה ויציאה מהמרחב המוגן, כדי להפוך את הפעולה לשגרתית יותר, ופחות מרגשת או מלחיצה. ככלל, כל פעולה שאפשר לתרגם למעשים, ואפילו באמצעות סימולציה, רצויה, כולל מתן אחריות לילד כמו: "אתה תהיה אחראי להביא את המשחקים ולסדר אותם בחדר."

יחד עם זאת, עודף המחשה אינה תמיד רצויה, ובפרט כשמדובר בצפייה פסיבית בטלויזיה. הטלויזיה, לדברי טבעון, עלולה ליצור אצל הילד תחושת טראומטיזציה. הנטיה של אמצעי התקשורת לחזור ולהציג שוב ושוב ארועים שקרו, מביאה להצפה אצל ילדים. ארועים לא נתפסים כדברים שקרו והסתיימו, אלא כדברים שחוזרים שוב ושוב, ועוברים הגברה אצל הילדים. לכן, על אף המשיכה אל אמצעי התקשורת כמקורות חשובים למידע, חשוב להגביל את זמני הצפיה בטלויזיה, ובעיקר בחדשות ובדיווחים.
 

עוגן השגרה

במיוחד בזמנים קשים כאלו, חשוב לשמור כמה שאפשר על השיגרה היומיומית (שינה, אכילה, סדר יום קבוע). ההרגלים הקבועים משמשים כעוגן עבור ילדים ומבוגרים כאחד. בתוך כך, יש לשמור על גבולות. הצבת גבולות נתפסת כחוזק מצד המבוגרים, ולכן חשוב לא לוותר לילדים מתוך תחושה של פחד או רחמים אצל המבוגרים כלפי חוסר האונים של הילד.

עוד הוא מוסיף שעל המבוגרים לזכור שלמרות המצב, הם ההורים ותפקידם להורות ולהנהיג; במיוחד בזמנים אלו. עליהם להכיל את הילדים, ולא להפך. גם אם ההורים זקוקים לעזרה או פורקן, אומר טבעון, הילד הוא לא הכתובת. על ההורים לזכור את אחריותם אפילו בשעת פחד. אחריות זו תיתן להם אומץ ותחושת מסוגלות, במקום לשקוע בעצמם ובחוסר האונים. כשעוזרים לאחרים גם נעזרים.
 

לב = להרגיש ביחד

רבות דובר על כך שטרור הוא סוג של לוחמה פסיכולוגית, כאשר הקורבן אינו המטרה אלא האמצעי בלבד. הטרור פוגע באוכלוסיה אזרחית שאינה לוחמת, ועל כן קורבנותיו נבחרים באקראי כהדגמה ליכולתו לפגוע בכל מקום ובכל עת. ואכן, הלחימה בדרום הארץ מלווה בהתמודדות עם מצבי חרדה ולחץ שאינם שגרתיים. בעתות משבר, מדגיש טבעון, חשוב להדגיש את השייכות ותחושת הביחד. גם במבוגרים וגם בילדים, קירבה מקנה ביטחון. יחס חם, חיבוק אוהב ושהייה משותפת - הם כולם כלים מצוינים להתמודדות עם לחצים וחרדות. מחקרים מראים שתגובות טראומתיות קורות יותר כשחשים תחושה של בדידות, ונמנעות כשיש קרבה. גם אירועים קשים נחווים אחרת כשיש שייכות, לכידות, וקרבה. עם כל הקושי, זהו הזמן לקירבה, חוסן, ולכידות משפחתית.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by