בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
אם אין גן עדן 
בודד בצריח 
 
 (למצולם אין קשר לכתבה)    צילום: רויטרס    
אם אין גן עדן |
 

בפעם האחרונה שאיסי ברגר היה בעזה אלוהים הציל אותו, אבל באותם ימים הוא עוד הניח תפילין. עכשיו הוא לא רוצה לחזור לשם - כבר יש לו מה להפסיד

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

קורס מפקדי טנקים, דצמבר, 1998

 כשהטלפון שלו מצלצל, הוא מקלל ואני מחייך. פניו חמורות הסבר מסגירות שמשהו גדול קורה. אני מנהל הימורים ביני לבין עצמי 
מכיוון שזה השבוע האחרון של הקורס, אני כבר יודע שבסופו אצא לקורס קצינים. בין הגננים לחניכים כבר אין דיסטנס ולכן בזמן ההכנה לתרגיל הגדודי אני מוצא את עצמי מנהל דיאלוג סוער עם ע', מפקד הפלוגה. כשהטלפון שלו מצלצל, הוא מקלל ואני מחייך. פניו חמורות הסבר מסגירות שמשהו גדול קורה. אני מנהל הימורים ביני לבין עצמי: עוצר אימונים, דחייה של התרגיל מטעמי ביטחון, קצין שמעכב את כל המסגרת. הכל עובר לי בראש חוץ מסיבה אחת – יש הקפצה של כל הגזרה לעזה. אני שמח בטירוף. יצאתי בזימון ישיר לקורס מפקדי הטנקים ומשם לקורס קצינים ולא היתה לי שום אפשרות להיות חלק מפלוגה מבצעית. אז הנה ההזדמנות שלי. יש אלוהים.
 

עזה, ינואר, 1999

מתעורר להניח תפילין
 מתעורר להניח תפילין 
 צילום: רויטרס 
 
אנחנו כאן כבר שבועיים. חשבנו שתהיה מלחמה וכל מה שיורים עלינו מסביב מסתכם בקפצונים. אני מתוסכל. לא רק שאני לא מקבל טנק משלי, אפילו המדריכים שלנו לא מקבלים טנק משלהם והקצינים שלנו לא מפקדים על מחלקות אלא על טנקים בודדים. אני עושה רוטציה של מארבים עם אנשי הצוות האחרים וישן בלילה שעה וחצי. בכל בוקר אני היחיד שמתעורר ומניח תפילין, עומד בגאון על צריח המפקד, משקיף על כל עזה דרך המשקפת ומתפלל שלא אחטוף כדור. ואני היחיד שמתבשם פה ומתקלח בכל בוקר תחת ג'ריקן. כל השאר נשארים ג'יפות. באחד הבקרים אני באמת גמור מעייפות. אני רואה שני חמושים עולים על גבעה 600 מטר מערבית לטנק שלי ובידיהם משהו שנראה כמו אר.פי.ג'י. אני דופק עליהם שלוש מחסניות ואחד מהם מאבד שיווי משקל, אולי אפילו הורדתי אותו. הטיל עובר מעליי. יש אלוהים.
 
 

עזה, ינואר, 2009

 
עשרות אלפי חיילי מילואים אמורים לקבל צו 8 בימים הקרובים. עם המזל שלי, אני עומד להיות אחד מהם ובכך לסגור מעגל פרטי עם עזה בדיוק עשר שנים אחרי הפעם האחרונה. בפעם הראשונה בחיים אני ממש פוחד מהמוות. בדרך כלל אני לא סופר את המוות, לפעמים אפילו משחק עם המוות, אבל הפעם אני מרגיש שיש לי יותר מדי מה להפסיד. לומר שיש לי תחושה די מחורבנת לגבי כל הקטע הזה של מוות ותעסוקה מבצעית דווקא עכשיו, יהיה מצמרר מדי, אז אני בוחר לומר שפשוט לא בא לי להעביר את החורף בעזה. לא מתאים לי בעיקר מכיוון שאני נמצא במקום יותר נוח בחיים מאשר בכל פרק אחר בהם. אבל אני יודע שזה יקרה – היום, מחר או מחרתיים, בסוף זה יקרה. אין אלוהים.
 

תל אביב, מרץ, 2009

תל אביב מרץ 2009?
 תל אביב מרץ 2009? 
 צילום: רויטרס 
 
אהלן. חזרתי מעולם המתים. לא היה פשוט. אנשים נפלו מסביב ואני עדיין עומד על הרגליים. באמת שקשה לי להסביר למה דווקא אני. הרי כל כך התגריתי באלוהים, בחיים ובמוות רגע לפני שקיבלתי טלפון. אולי יש אלוהים?



כל השמות בדויים, אבל הדמויות והסיפורים אמיתיים. באלוהים.


"אם אין גן עדן" - לכל הטורים
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by