בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
יחסים מתוקשרים 
הצתה מאוחרת 
 
  צילום: אימג`בנק/GettyImages    
יחסים מתוקשרים |
 

הוא חשב שלא חסר לה כלום אבל שכח את הדבר הבסיסי ביותר. כשהוא נזכר, כבר היה מאוחר מדי. המתקשרת טליה פלד עם סיפורו של השבוי באגו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בלי מילים - של אהבה
 בלי מילים - של אהבה 
 צילום: אימג'בנק/gettyImages 
 
חצי שעה לפני שהוא עצמו הגיע לחדר הטיפולים הגיעו לכאן האגו הפגוע שלו והייאוש של בת זוגו. מילאו את השביל שמוביל אל החדר, חלפו על פני מרפסת העץ והתיישבו על כורסאות הקש כאילו היו ישויות עצמאיות.

כהכנה לפגישה הגיעו אל מוחי גם קולות של בכי נשי שקט במהלך שיחת נשים צרובה בכאב. תחנונים להבנה, תסכול גדול, פיוס, התעלמות, מניעת תשומת לב - כל אלו הגיעו והפגיזו בארטילריה כבדה את החדר שחיכה לשיחה שתתקיים בו. קטעי זכרונות שלי מקשרי אהבה צעירים וזיכרונות שלמים שאינם שלי הגיעו בתפזורת שדמתה לחמישה פאזלים שונים שחלקיהם מעורבבים.
 
 
התבוננתי בזה, הקשבתי, וחזרתי להיות טליה הילדה שיושבת ברגליים שלובות על שטיח בחדר ילדים ממיינת כל פאזל לקופסא שלו ומחכה לראות את התמונה השלמה שתורכב מהם ותאפשר לי כניסה לעולם לא מוכר.

הדלת נפתחה, והוא התיישב במלוא גובהו ורוחבו על כורסת הקש שמולי, מבקש רשות לחלוץ נעלים, שואל אם אפשר חלב לתוך התה שהומתק בשתי כפיות סוכר, יוצר במודע תמונת יו גרנט ישראלי, חציו צ'ארמר וחציו מגה חנון וכל הקלמזיות הגברית הזו מתוכננת היטב.
 
 

אנחנו מתגרשים

"את בטח יודעת למה באתי" הוא אומר ועל פניו הבעת מצוקה וסבל, "אנחנו מתגרשים". לפני המפגש הזה הוא צלצל לתוכנית שלי ברדיו, בקול מנומנם הוא שאל מה אני חושבת שיעלה בגורל היחסים הזוגיים שלו, וכששאלתי לאיזה מהם הוא מתכוון, הוא נאנח אנחה שהיו בה סבל וגם מחמאה. "אני מתכוון לנישואין שלי כמובן, אין לי אחרים", ככה הוא ענה והטכנאי הג'ינג'י שמעבר לזכוכית באולפן אותת לי בהבעה מלאת משמעות כשהוא עושה את הסימן הידוע, מושך עפעף תחתון ומחייך כאומר; נכון, אנחנו גם מאמינים לך. "ברור שאין לך, אבל אתה ממש אוהב את ההרגשה הזו" עניתי - "איזו הרגשה?" הוא שאל. "ההרגשה הטובה שיש לך כשכולם מסביבך חושבים שאתה מגה גבר ".
 
אחרי אותו שידור הגיע הטלפון הזועף: "איך עשית לי דבר כזה?! את יודעת שאשתי האזינה? וזה בדיוק מה שהיא לא רצתה לשמוע?" ואחרי שהוא פרק כעס וכאב של קדוש מעונה הזכרתי לו שהוא זה שצלצל לתחנת רדיו, בידיעה שרבים מאזינים לה,"ומה רצית?", שאלתי אותו באותה שיחה שהקדימה את הפגישות "שאקח חלק במנגנון עיגול הפינות שלך כדי להוריד ממך את הלחץ של אישתך?" והמשפט הזה הבהיר לו שאני יודעת לראות גם את מה שמוחבא במגירות הסודיות ביותר שבמוחו -קבענו פגישה.
 

חלקי הפאזל מתחברים

הוא יושב מולי, מספר לי על הרצון לסדר מחשבות כשעלה על כביש שש בדרך לגליל, מלטף מדי פעם את זיפי הראש. "מה את יודעת עלי?" הוא שואל ומטה את ראשה מעט הצידה עם חיוך שקורא לי לצאת לקרב. אני אומרת לו שאני לא יודעת עליו כלום. הוא נועץ את מבטו הכחול עמוק לתוך העיניים שלי, ואני מבקשת ממנו לספר לי מה הביא אותו עד הגליל. תוך כדי שהוא מדבר נשלפות קופסאות הפאזל הדמיוניות שלי בזו אחר זו, חלקן נראות ברורות כמו צילום וחלקן כמו ציור דהוי.
 
לא יכול לתקן
 לא יכול לתקן  
 צילום: אימג'בנק/GettyImages 
 
"אני נשוי, כבר חמש עשרה שנים, מת עליה, מת על הילדים שלנו, לה יש קריירה, היא חשבת שכר בחברה גדולה. לי יש קריירה אני מהנדס תוכנה בחברת היי טק, ויש לה רק טענות. דירה בבניין נחשב בתל אביב, נסיעות משותפות לחו"ל, נסיעות לחו"ל בנפרד. רהיטים יפים. ילדים מחונכים. הכל טוב והיא רוצה להתגרש". פאזל יפה הוא מגיש לי , אבל חסרים בו הרבה חלקים.

"תן לי לספר לך מה שאני רואה", ואני מציינת לעצמי שהאיש הגדול הזה מוכן להפוך את עצמו לברווז אוריגאמי ורק לא לראות את עצמו באור האמיתי. "כל מה שאמרת נכון; בית, אישה, קריירה, נסיעות. הכל נכון" והאיש היפה מתרווח בכיסא ומשחרר את הידיים מלפיתת האוריגמי, אך אורג אותן שוב במיומנות של אומן יפני כשאני אומרת שהוא שכח לספר על הקו הקטן שיכול היה להפוך את החיים היפים האלו לשלמים יותר - כמו הקמצנות שלו - שלא משחררת אף מילה של אהבה כלפי מי שלפני חמש עשרה שנה הוא קידש כדת משה וישראל.
 
ושוב הבכי השקט שלה נשמע בתוך הראש שלי, הנה האישה שלו מתחננת בפניו שיגיד לה מילים של אהבה. "ומשהו בך לא הסכים. ולא שלא ידעת, אני רואה שהיא ביקשה, וגם ביקשה שתספר לה מה עובר עליך, על איזה פרוייקט אתה עובד, מי החברים שלך ואתה, לא רק שלא הגבת, ומנעת ממנה תשובות, אלא עודדת אותה לפתח דפוסי שמזינים את האגו שלך - שמעולם לא היה באמת יציב וגאה כמו שאתה נורא רוצה שהיא תחשוב".

הוא מתפתל ומנסה להעביר נושא, שואל על הילד האמצעי ועל החברה של הבכור ואני מחזירה אותו לשם, את שיחות הכאב שנערכו פעם בחודש או פעם בחצי שנה בהן האישה שלו ניסתה לברר מה עוצר אותו מלדבר אליה. "אני יודעת שאתה יודע - ונתת לה להתפתל שוב ושוב ולקנא ולכאוב, מבטיח לעצמך שלא משנה מה יקרה היא תמיד תהיה שם כנועה, קטנה וכואבת".
 

מעט מדי - מאוחר מדי

"את יודעת טליה, מדי פעם, אחת לכמה שנים או חודשים היא שואלת אותי אם אני בוגד בה", והמבט שלו שוב צולל עמוק לתוכי בודק אם אני רואה את האמת של האגו החלש והדל שלו או את האמת השקרית שהוא רגיל לייצר. "אני יודעת שלא בגדת בה, וגם היא יודעת את זה" החיוך שלו נמחק באכזבה ועולה שוב בטון ציני "אם כך אגיד לה שאני אוהב אותה, וגם שהיא נראית טוב, זה יסדר את הכל?".
 
באמת תודה אני עונה לו בליבי, נזכרת מאוחר מדי. "לא נראה לי שכרגע זה יעזור, מאוחר מדי, היא מאוהבת במישהו אחר, תן לה ללכת. היא הרוויחה את זה ביושר רב". השתיקה שלו הייתה ארוכה. הידיים החזקות נחו על הבטן, הלסתות החזקות שלו היו רפויות והחזה שלו התעגל קדימה וביטל בנשימה ארוכה את הישיבה הזקופה והגאה איתה נכנס לחדר. "בת זונה, חתיכת בת זונה האישה הזו, אני לא מאמין לך, אני לא מאמין לה" והוא משלב ידיים מאחורי העורף ומשעין את ראשו לאחור.

המשכתי, "היא אמרה לך. בהתחלה היא רמזה, כמו שאני רואה היא רק רצתה שתקנא קצת, שתגיד מילה או שתיים שיעזרו לה להבין מה המקום שלה בחייך, בסופו של דבר היא ויתרה על השיחות המשפילות האלה, היא מצאה את האיש שיגיד לה מילים של אהבה. ואתה יודע מה? כל אישה רוצה לשמוע את זה". "עכשיו אני לא יודע אם לבכות או לצחוק " הוא אומר "את המשפט הזה בדיוק היא אמרה לי בשיחה האחרונה על היחסים שלנו".

הכותבת הינה מתקשרת ויועצת צמיחה אישית - talyapeled@gmail.com

"יחסים מתוקשרים" - לכל הטורים
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by